כפי שאתם יודעים, חברה כמו סאן יאנג וחברות אחרות, מייצרות קטנוע מסוים בנפח הסטנדרטי שלו. למשל, גוי מקס 250 - זה הנפח הסטנדרטי. אבל הם גם מייצרים במיוחד למוגבלי רישיון את הגרסת 125 - אבל לכאורה, מבלי שיקולים של אולי זה לא יסחוב מספיק טוב או אידיאלי לדברים מסוימים, וכדומה.
בעבר רכבתי על 50 סמק והרגשתי עד כמה זה גרוע ובקושי סוחב. אבל גם 125 מרגיש ככה במובנים מסוימים. אבל לא כל 125 הוא ככה, אלא אני מדבר על קטנוע סטנדרטי שהופכים אותו לצורה כזאת שיהיה מותאם לרישיון, אבל בפועל לא סוחב כפי שצריך.
אקס איבו 125, גוי מקס 125, דאון טאון 125... וכדומה.
עכשיו, בהנחה שלמישהו יש רישיון A1 - הוא בחיים לא יילך על נפח נמוך יותר. לכן, אלה קטנועים שמיועדים למוגבלים - A2.
לי באופן אישי מאוד מפריע הנפח מנוע, בגלל שאני בחור שמן ונוסע בעליות. אני צריך משהו שיסחוב אותי כפי שצריך.
אבל למה באמת היצרנים האלה מייצרים קטנועים שיותאמו לנפח של דרגה מסוימת, אבל בפועל, בקושי סוחבים את עצמם? זה לא במקרה של מובי 125 למשל, שהוא 125 אבל לא שוקל הרבה ופשוט ונוח לשימוש. לדעתי קטנועי מנהלים כאלה שהם נועדו להיות 250, אבל בפועל הרכיבו להם מנוע של 125 - לא רעיון טוב לטעמי.
גוי מקס 250 בנוי בצורה כזאת שלא יתאים לו מנוע בנפח קטן יותר. לכן, התחושה היא בהחלט נחותה. אבל, במובי 125 - אין לו גרסה גדולה יותר ולכן הוא לא מרגיש ככה וגם בפועל לא נוסע ככה.
אתם מבינים?
ציטוט ההודעה בתגובה