מדינה של בכיינים (כ"ע)

[600 ירושלמי]

ישראלים נורא אוהבים להגיד ולכתוב את זה, אבל זה רחוק מאוד מהמציאות. במציאות יש כאן עזרה סוציאלית רבה, וכל מי שההורים שלו מספיק מבוגרים \ חולים \ וכו' - מגיע להכיר את זה. תנסה להשוות אישפוז בבית אבות במחיר מלא (פרטי) ואת מה שמשרד הבריאות מממן, על פי כל קריטריון מצוי ייצא לך שהם משלימים סכום יותר גבוה ממשכורת ממוצעת במשק, גם אם אתה מרוויח כמו טייס אל על. בכלל לא מדבר על תרופות שעולות כמה אלפי שקלים לחפיסה של 20 כדורים ונותנים בחינם, הלוואי שלא תצטרך כאלה אף פעם ולא תגלה.

ידוע ונכון. וגם גרתי בחו"לל בשביל להרגיש מקרוב כמה אצלנו יש שירותי רווחה מפנקים (בחלק מהמקרים).
אבל אני יותר דיברתי מנקודת מבטו של העצמאי בישראל (נכון להיום אני לא כזה).
כשאתה מתחיל להרוויח פתאום יש לך המון חברים ושותפים. אפילו כאלה שלא שמעת עליהם מעולם פתאום מסבירים לך איך הם שותפים שלך.
וכשאתה חולה ולא יכול לעבוד אז החברים לא עוזרים. הם עדיין מכניסים לך יד לכיס ולוקחים משם את מה שאין.
ואז, בגלל שכולם מכניסים לך יד לכיס ואתה סוגר / פושט רגל כל החברים האלה עושים לך אצבע משולשת במקרה הטוב.

מבחינת רפואה אני חושב שיש לנו מערכת סוציאלית מדהימה. ומי שלא חווה משהו אחר לא יכול להבין עד כמה.

ועדיין, מר גוצ'י הזמין כיסוי ב600 ש"ח. וכשהחברים ראו את זה הם החליטו שבטח יש לו מלא כסף מיותר אם הוא מזמין כיסוי לאופנוע ולכן יש לחלוק איתם את כספו המיותר.
ואז, בשביל הפינאלה, בואו גם נמציא איזו עלות, "שמעון, מה נמציא לו?"
-"לא יודע, אתה כותב לו מכתב או שולח במחשב?"
-"במחשב"
-"אז עמלת מחשב"
-"כמה זה?"
-"כמו בבית כנסת, ח"י שקלים"
-"טוב, תודה, שבוע טוב כפרה".