אין לי דיעה מוצקה בעניין. קניתי NXR במחיר מופקע גם בגלל הניקוד אבל בעיקר בגלל ההתאמה.

לפני כמעט 30 שנה הייתי שליח בכרך המהביל. נעלי צבא מהבית (מודעות) קסדה סגורה הכי זולה ורופפת, וספה שגירדה רגליות וטי שירט בגלל החום. אוגוסט, האספלט מעלה אדים ואני דוהר ביעבץ על 50 קמ"ש. לתנועה מהרחובות שחוצים את יעבץ יש עצור. כשאני מתקרב לצומת עם התבור אני מבחין בנהגת משוחחת בטנדר קודי (פולסווגן) עם חלונות סגורים כשמבטה מופנה לחברתה והיא לא מתכוננת לעצור. אנחנו קרובים ומהירים מדי ובמסלול התנגדות ודאי.

בשברירי השניה שנותרו המוח לוקח פיקוד בקור רוח. מחשב מהירות זוויות וכיוונים ומחליט שחריקת הצמיגים שלי תגרום לנהגת להסיט מבט להבחין בי, להתחיל לבלום ונקודת ההתרסקות של הקידמי שלי תהייה בצד מכסה המנוע שלה. המוח אומר קפוץ מעל ותימנע מהאיפקט. בולם ומזנק מהאופנוע כמו טיל אנושי בקרקס כדי לגלות שחריקת הצמיג האחורי לא ממש הרשימה את הגברת שהמשיכה לצומת באותה מהירות. זינקתי עם הראש קדימה לתוך הארגז הקשיח ובום.

כשהתעוררתי כאוב מאיבוד ההכרה לקח לי להבין שאני מחובר לאופנוע שמסתובב תחתי עד שנעצר. בדקתי שהכל זז- טפו טפו. בגלל שהייתי משופד דרך המכנס הקרוע על כידון הווספה עם הגב באספלט והרגל מקופלת בנעילת בושידו הבנתי די מהר שאני נצלה. הפוסטמה יצאה מהאוטו לקלל אותי, אנשים מסביב לא רצו לחלץ אותי מהפוזיציה "כי אסור להזיז" וגם כדי שלא אתבע אותם (המום אבל שמעתי) ואני לא יכול לזרוק עליה את מכשיר הקשר שנתקע בעריסה. סיוט. בסוף נשבעתי למישהו שאני בסדר ולא אתבע אותו ונחלצתי מהטיגון המהיר לעשן סיגריה עד לאמבולנס.

אז היה לנו תאונת ראש במפגש ראשון עם משטח קשיח במהירות בינונית איטית, קסדה זולה הכי מעאפנית, גדולה מדי עם רצועה מהודקת שעשתה את העבודה.
בכמה קסדת מותג היתה משפרת בכל תאונה דומה או קשה אין לי מושג. מה שברור לי שהפחד מהלא נודע הוא מקדם המכירות הטוב ביותר ולפעמים זה בריא לפחד.