נכון, לפעמים הרוכב חסר הביטוח מקבל פטור מתשלום.
נכון, לא תמיד התשלום מועבר להורים.
ואם נמשיך את השרשור הזה בטח יעלו פה עוד כמה "אבל"...
האם זה שווה את הסיכון?
אנשים מעלים את הטענה אם אין לך כסף לשלם לביטוח אל תרכב ואני לגמרי מסכים עם הטענה הזו... אבל זה יותר מזה.
יש כאן לא מעט צביעות, כי זה לא שאין כסף, שהרי אם לא היה, ככל הנראה אותו אדם לא היה קונה כלי תחבורה ממונע מכל סוג שהוא והולך ברגל/אופניים/תחבורה ציבורית, אז מה גורם לאדם לקחת סיכון בסופו של יום? ההתבאסות? ההרגשה של לא לצאת פראייר? ההרגשה של "אני דופק את המערכת"?
האם אלו סיבות מספיק טובות לקחת על עצמך סיכון כ"כ גדול? אני סבור שהתשובה היא לא אחד גדול
המשוואה מאוד פשוטה, היא קשורה יותר לסדרי עדיפויות והיא פחות קשורה ל- "אין לי כסף":
אני אוהב יותר מסעדות מדו-גלגלי = אל תרכב על דו גלגלי.
אני לא מסוגל לוותר על החופשה השנתית שלי ברודוס יוון = אל תרכב על דו גלגלי.
אני אוהב לקנות כל שנה את הטלפון הנייד הכי טוב בשוק יותר מדו-גלגלי = אל תרכב על דו גלגלי.
אני אוהב יותר את המנוי ל- YES או HOT שעולה 300 שקל לחודש הרבה יותר מדו-גלגלי = אל תרכב על דו גלגלי.
חשוב לי יותר לספק אוכל לילדים שלי יותר מדו גלגלי = אל תרכב על דו גלגלי.
אז כן, מחירי הביטוח פסיכים וצריך להוריד אותם... כרגע זה יקר וזה המצב הנתון וזה הופך דו גלגלי לסוג של פינוק [וזה לא משנה אם זה באמת פינוק לאדם כזה או אחר או לא], עכשיו השאלה כמה אתה מוכן לשלם על הפינוק הזה בדיוק כמו שאתה שואל את עצמך לגבי כל פינוק.