
נכתב במקור על ידי
KKatkov
לדעתי, אחרי שאופנועים חדשים בנפחים נמוכים ובנפחי הביניים נהיו זולים משמעותית ממה שהיה כאן לפני עשור - יותר ויותר אנשים קונים חדש, ויש בזה המון היגיון.
אופנוע, כידוע, לא משתבח עם השנים. דעתי היא, שמחיר המחירון קיים בעיקר כדי לספק אומדן לשמאים שמטפלים במקרי תאונות, ולא מייצג את המחירים בשוק הפרטי.
אחרת, נוצר מצב אידיוטי. אנסה להמחיש בדוגמה:
דיוק 390 חדש עולה 36K. אפשר למצוא אופנוע עם יד יבואן ב-30K, ולהיות 100% בטוח שאף אחד לא הרס אותו לפניך ולקבל אחריות למקרה של בעיית יצור.
דיוק 390 בן שנתיים, שהספיק לעשות 10-20 אלף ק"מ, צבר בלאים כאלה ואחרים, נאנס (מי לא אונס אותם?) - מקבל לפי המחירון ירידת ערך של 30% ממחירו כחדש (נניח, לא בדקתי) בשנתיים האלה. זה קובע שמחירו של דיוק 2018 כזה הוא 25 אלף שקל.
כמה קמצן ומטומטם צריך להיות, כדי "לחסוך" 5 אלף שקל, ובתמורה לקבל אופנוע ללא אחריות, עם יד נוספת, בלאים כאלה ואחרים וכמעט בוודאת - היסטוריה של רכיבה על המנתק?
וזה עוד לפני שמזכירים תנאי תשלום נוחים שסוכנות יכולה לעשות.
מה גם, שאיכות הכלים האלה יורדת עם השנים, ומי שקונה דיוק 390 כנראה לא מצפה ממנו להאריך ימים כמו שציפו רוכשי GS500 בשנות ה-90. וזאת עוד סיבה לקנות אופנוע כמה שיותר חדש.
לכן, מחירי השוק הריאליים נמוכים בהרבה מהמחירון - גם כשמדובר בכלים שמורים. יש אופנועים ששומרים יותר על הערך ומבוקשים גם עם כמה עשרות אלפי ק"מ (לרוב דגמים שיצא להם שם של אמינות מופלגת - כמו הויסטרום למשל). יש דגמים שהם "לא בשר ולא דג" (כמו ה-Z650/נינג'ה 650), ושם פשוט ההיצע עולה על הביקוש, ורק מי שמציע עסקה משתלמת מאוד מוכר.
המשבר שפוקד אותנו רק מחמיר את המצב.
אני רק בעד שמחירי הכלים המשומשים יהיו ברצפה - כי זה יאפשר לרוכבים שהפרוטה לא מצויה בכיסם לרכוש אופנוע בזול.
המצב כרגע עדיף על מה שהיה כשהתחלתי לרכב לפני עשור:
או שיש לך 45K לנינג'ה 250 (האופנוע הכי טוב בקטגוריית A1)...
או שיש לך 35K ואתה קונה יוסאנג חדש.
או שיש לך 20K - ואתה קונה נינג'ה מפורק, או שאתה קונה יוסאנג די חי.
לי היה 15K לאופנוע + ציוד.
האופציות העיקריות שלי היו GPX/דיוורז'ן 400 בני כמעט 20 עם 10-20 ידיים, אחרי תאונות רבות ובמצב תחזוקה ירוד פחות או יותר.
יש בכלל מקום להשוות את זה למבחר הכלים המשומשים שאפשר לקנות היום בתקציב הזה?