ספר זן ואומנות החזקת האופנוע, (למי שגם קרא) מנתח גיבור הסיפור, את חייו ותאוריות מסוימות, בשעה שהוא, בנו וזוג חברים נוסעים להם בטיול חוצה ארה"ב על זוג אופנועים...רכיבה ארוכה על אופנוע נותנת זמן פרטי למחשבות...ריבוי התגובות האוהדות למראה סופי ושלי, מלמדות משהו על דרך המחשבה של הנהג הישראלי...רוב התגובות עוסקות כמובן בנושא האמינות, הנהג הישראלי אינו אוהב להיות במוסך, רכבים רבים וטובים, איבדו את אמון הנהג הישראלי, (ואיתו את השוק) בגלל בעיות אמינות וריבוי ביקורים במוסכים, ראו מקרה סיטרואן סאאב פג'ו ואחרות...הנהג הישראלי אינו פראייר ואינו רוצה להיחשב אחד כזה, הוא לא ימכור את רכבו בהפסד גדול, ולכן על הרכב להיות אחד כזה השייך לקונצנזוס הלאומי, על מנת שבבוא שעת האמת יימכר הרכב מידית וללא בעיות, כרכוש העובר לסוחר...האמינות היא שם המשחק ולכן האהבה המרובה למותגים הנתפסים כאמינים ונמכרים היטב בארץ, רבה... שיקולים אחרים נפסים אצל רוב הנהגים בארץ כמשניים...תישאלו כל אחד מה היתרונות של רכב איטלקי מיד יגיד לכם המנוע, הצליל, הביצועים, המראה...ובאותה נשימה, יופיע האבל...אמינות, חלודה, הפסד ערך, לא יודעים לטפל....וכו...
הווספה נמכרה באירופה שלאחר המלחמה, ככלי רכב לצורך התניידויות פשוט וזול, אולם דרך הפרסום שלה הועבר שם לא רק בזכות האמינות, אלה שווק ככלי לצעירים, הבחורות ששותפו בפרסומות ובלוחות השנה (והקפיצו את קובי שלנו)...העבירו מסר של פאן, של בילוי ולא כלי עבודה כפי שנמכרה הווספה בארץ...ההנאה מהנהיגה, מהדרך, הודגשו שוב ושוב לצד החסכוניות, והנוחות...המותג ניתפס שם ככלי החופש, הפנאי והבילוי, בעוד פה בארץ ניתפס ככלי השליחים העבודה הקשה, והמרחקים, אולם דווקא בזכות חייה הקשים בארץ, זוכרים לווספה חסד נעורים...היעלמותה במהלך השנים והעברת המקל לכלים המודרניים האוטומטים...יצרה סוג מסוים של געגוע, והיום כשהן מופיעות וחוזרות מהמחסנים, החצרות, ומקומות המסתור שלהן, מבוגרות יותר, מנוסות יותר, ומסתירות סוד הידוע רק להן, מתקבלות הן בברכה חיוך ואהבה...אף אחד לא נישאר אדיש