פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

יום ראשון בבוקר מוקדם, הרחוב עדיין חשוך ושקט, במזרח מחווירים השמיים, אני במדים, כפפות הקיץ כבר על הידיים, הקסדה ביד, מצמצם את הפער לעבר סופי...בדרך מחריד ממרבצם זוג גורי חתולים שהתנחלו למנוחת לילה על הכיסוי הכחול של סופי...גלגול מהיר של הכיסוי, השרשרת לתא המטען...משיכת צ'וק.. קיק ראשון, שני, שלישי...פם פם פם פם פם....מאז שהחלפתי לדיזה קטנה יותר ההתנעה ארוכה יותר, מזכיר לעצמי לבדוק שוב את נושא כיוון ההצתה והקרבורטור....יציאה לכיוון הכביש הראשי...ראשון שני שלישי ללא גז כמעט (המנוע קר עדיין) כדור השמש באדום לוהט ניתלה מעל קצה המסגד החדש של הכפר אום ליסון, ברקע רחש האנשים המתעוררים, ויוצאים מתפילות הראמדן, ומשאית מותנעת בקול...עלייה קצרה, ראשון, שני, שלישי, רבעי...הכנה לקראת הסיבוב הורדת הילוך בגז ביניים,(למנוע רעש לא נעים מכיוון הגיר למטה) ומשיכה של השלישי עד אמצע העליה...זהירות, אני מזכיר לעצמי... פסי ההרעדה, שפועלי העירייה החרוצים לא חסכו ובנו אותם לגובה, על מנת להסתיר היטב את הבורות בכביש בהמשך...המנוע כבר חם מספיק בכדי להעלות את הקצב, המתנ"ס השכונתי עובר חולף לו, הכביש ריק בשעה זו של הבוקר וכבר אנחנו בכביש הטיילת, זוג עורבים על הדשא של הטיילת רבים בניהם על גביע אשל ריק למחצה...הר הבית והמסגד ניצבעים באדום כתום....נשימה ארוכה ושנייה של התרוממות רוח מהמראה הנהדר הזה, שלא יודע שובע, למרות שאני רואה אותו כל יום...ימינה לאבו-טור היהודית, במקביל לחומת המנזר, הפותח שעריו לאורחים פעם במאה שנה... מחסני הרכבת הישנים, הכנסייה הסקוטית, ובית המדפיס הממשלתי, שסגר שעריו ועומד היום שומם וקודר בעיזבונו...הרמזור מנחש אותי והופך לירוק רגע לפני שהתכוונתי להוריד קצת מהגז...ירידה לכיוון הסינמטק, בריכת הסולטן או בשמה השני גיא בן הינום...בה ילדים קטנים, אויבים וקורבנות אדם הוקרבו למולך....חומות העיר העתיקה, כבר קרובים בטווח נגיעה, סלע אבשלום נוצץ מטל הבוקר... עדיין ירוק ברמזור שלישי שני, הטיה חזקה של הגוף, שלישי הזדקפות גז עד הסוף... שוב הרישרוש המרגיז מכיוון הספידומטר...."צק ליסט, לפרק ספידומטר ולבדוק מה מרעיש שם"...בית חוצות היוצר, מטר מהרמזור האור מתחלף לכתום, סופי ואני מדמיינים את צבאו של הסולטן סולימאן המפואר, חונים לפני הכניסה לעיר העתיקה...טוב אל תספרו לאף אחד עברנו, ואין איש בכביש שראה...נכנסים לשכונת ממילא, פעם שכונת פועלים ובה עשרות מוסכים זעירים, מתקנים את מכונותיהם של תושבי י-ם היום שרידים עלובים, לניהול קלוקל של העירייה ושכונת פאר ריקה לתושבי חוץ....ימינה חזק לכיוון ר"ח יפו, בדיוק במקום שלפני שנים, ארבו נציגי הוד מעלתה, שליחי המודיעין האנגלי לדודו של אבי, אח סבי...במטרה לתופסו ולהושיבו בכלא, הדוד, לוחם האצ"ל, מזהה את המארב, ומצליח להיעלם....הדואר המרכזי ברח' יפו עדיין ריק, חניות ראשונות נפתחות עכשיו במרכז העיר...משאיות גדולות ומכוערות מורידות סחורה ...ימינה חזק ומולי הכנסייה הרוסית, שעד לפני עשור כיפותיה היו צבועות בירוק, עד שמישהו החליט לשנות והיום הן צבועות בחום...
כניסה לחנייה מול מגרש הרוסים, והעמוד שהיה אמור לפאר את בית המקדש, ונישבר בעת חציבתו,
שוכב עדיין במקומו כפי ששכב באלפי השנים האחרונות...עשר דקות מהבית לעבודה...אלפי שנות היסטוריה...ומשוגע אחד...

[קידוזו]

את זן ואומנות אחזקת האופנוע קראתי בצבא. היה מעניין ומעיק. על וספות הייתי בערך 3 שנים בתור שליח בתלביב. 3 תאונות עם 3 נהגות. נסעתי איתה לים עם הגלשן קשור מהליש בתלה צוואר, לעבודה, לבילויים, לטיולים בצפון עם החברה שאחר כך התחתנה איתי. לא אהבתי את הוספות ותמיד היה לי ברור שמדובר בחרא של כלי.
הכי לא אופנוע שיש. לא עוצר, המנוע נתפס בחום, מחליק בקלות ומסריח כמו...ג'אווה או טוסטוס. ושיוט?- זה לא משייט רק מתאמץ ומעשן בכל קמ"ש מעל 60.
אבל תביא לי היום וספה, תראה חיוך מאוזן לאוזן. אין מה לעשות. גם כשאני רואה קורטינה או לארק אני מתמוגג. לכלים הישנים היה טונות של אופי וכל אחד היה שונה. היום? חוץ מהסמל אני באמת לא מבדיל בין רוב מותגי הרכבים. שיחקת אותה!

[השושנים]

יום שלישי, שעה 0630...צוות הבוקר נכנס לתדריך לפני המשמרת...לא לפני שהזכרתי למחליפי, את שעות ה-"עוצר" של הנסיכה (0700-0900 זוכרים)...0645 יוצאים סוף סוף....חישוב קל, שתי דקות עד לסופי, דקה עד דקה וחצי, קיפול של הכיסוי, מנהלה, התנעה, חימום קל של המנוע...וואו הולך להיות צפוף הלו"ז...תוך כדי תנועה זריזה מתקדם לחנייה ומתלבש...0650 סופי מניעה, גם היא מבינה את כובד המשימה, ומסייעת ומפמפמת בקיק שני!....עכשיו הכל תלוי ברמזורים....ירידה מהירה לרח' יפו...אין זמן לבדוק מה מצבו של האריה על בניין ג'נראלי, אופס, מונית מורידה נוסע מטר לפני העצירה המתוכננת שלי, בריחה זריזה לימין, מבט זועם לנהג, מתנצל....המדים עושים את שלהם....ירדה לכיוון מלון המלך דוד, הרמזורים משתפים פעולה בינתיים...חנות המזכרות לתיירים והקיוסק כבר פתוחים, ממתינים ללקוחות הראשונים של הבוקר...משאית פינוי אשפה מתנהלת לה באטיות מרגיזה בנתיב שלי, מותירה אחריה שובל נוזל חלקלק וריחני...שני, שלישי מקווה שאהיה מספיק זריז לעקוף אותה לפני שתחסום אותי לגמרי....0654 מגדל ימק"א, מול מלון המלך דוד, רסיסים ממראה התצפית הנהדרת ממגדל הפעמונים שלו, מונעים ממני להיות ערני מספיק לרכב היוצא ברוורס מהחנייה, טוב חייב להתרכז יותר, העייפות כבר עושה את שלה.....מבט מהיר למלון המלך דוד, מנסה לגלות ולו סימן קטן לשיפוץ שעבר אחרי שפוצץ ע"י לוחמי המחתרת, כלום, רק התמונות והדמיון יכולים להשלים את הסיפור האמתי...בירושלים שבה מתערבב לו העבר וההווה, הישן והחדש כבר אין מקום לחולמים....לפני כמה חודשים במרדף (פרטי) אחרי נהגת מבוגרת באוטובינקי 83 הגעתי עד לחניית ביתה בימין משה, הגב' ילידת השכונה, משפחתה הייתה בין המשפחות הראשונות שהתגוררו במשכנות שאננים, כשעזבו היהודים הראשנים את חומות העיר העתיקה, בעקבות מפעלו של משה מונטיפיורי, סיפרה לי אז את הסיפור ששמעתי כבר מסבתי ז"ל גם היא ילידת השכונה, על הלוחם הצעיר שניפגע בעת הפיצוץ של המלון ונס על נפשו מאיימת ה"כלניות" חיילי הצבא האנגלי... ומצא מסתור בין תושבי ימין משה, הנשים שם, שפכו גרגירי קפה על הפצע הפתוח שלו, על מנת להפסיק את זרימת הדם, והאנגלים שהעמידו את כל הגברים עם ידיים על הקיר לא הבחינו בפצוע, נישקו הוחבא בתוך בית השימוש ולא נימצא ע"י הבריטים....דוגמה הזויה משהו, כיצד בירושלים 2006 אתה מקבל ד"ש מהעבר בדיוק בזמן שלא ציפית לו... הלך לחפש אתונות..מצא מלוכה...0655 גן הפעמון מימיני ותחנת הרוח משמאל, קפואה ועומדת כמזכרת לימים רחוקים אחרים...אדום...פניה מהירה לתוך תחנת הדלק ויציאה בצד השני, חוקי...אבל....מקדים את התנועה בקצת וממשיך לעבר דרך חברון, ד"ש זריז לביתו החדש של ראש הממשלה, שמצא לנכון לגור באחת השכונות הקסומות ביותר בי-ם משכנם של הטמפלרים, הגרמניים, שהאגדה מספרת, שאחד התושבים העמידים, ששיפץ את ביתו והרס קיר בעליית הגג, מצא שם חדרון עם דגל צלב הקרס ומזכרות שונות.....רח' יהודה עליה שוב אדום...דומה שהרמזורים החליפו צד וחברו כולם נגדי...מבית הכנסת יוצאת קבוצת מתפללים מבוגרים, הרמזור מתחלף לו לירוק, ואני מאפשר לאחד המתפללים לעבור את הכביש...ראשון חזק שני שלישי אני על הטיילת...מספיק לתפוס את הרמזור בשנייה האחרונה, חולף על פני צמד הנאהבים, שעומד לו כבר שנים בטיילת כסמל לאהבה הגדולה שעומדת ברוח...רבעי...0658 הדילמה הרגילה להאט או לא להאט לפני פסי ההרעדה, הפעם נסתפק בעמידה מהכיסא, על מנת להקל ולו בקצת על קפיציה הקשישים של סופי...רעש השרשרת שנחבטת בתא המטען...ירידה מהירה, עקיפה זריזה של אוטובוס קו 8 המסיע את פועלי הבוקר מחוץ לשכונה....והגעה לפתח החנייה על יד הבית, עליה על המדרכה עד לעץ, איתו חולקת סופי את משכבה בלילות, כשהיא כבולה אליו בשרשרות ברזל....דימום המנוע...מהרכב על ידי עולה צפצוף חדשות הבוקר...השעה שבע והרי...

[KKatkov]

יום שלישי, שעה 0630...צוות הבוקר נכנס לתדריך לפני המשמרת...לא לפני שהזכרתי למחליפי, את שעות ה-"עוצר" של הנסיכה (0700-0900 זוכרים)...0645 יוצאים סוף סוף....חישוב קל, שתי דקות עד לסופי, דקה עד דקה וחצי, קיפול של הכיסוי, מנהלה, התנעה, חימום קל של המנוע...וואו הולך להיות צפוף הלו"ז...תוך כדי תנועה זריזה מתקדם לחנייה ומתלבש...0650 סופי מניעה, גם היא מבינה את כובד המשימה, ומסייעת ומפמפמת בקיק שני!....עכשיו הכל תלוי ברמזורים....ירידה מהירה לרח' יפו...אין זמן לבדוק מה מצבו של האריה על בניין ג'נראלי, אופס, מונית מורידה נוסע מטר לפני העצירה המתוכננת שלי, בריחה זריזה לימין, מבט זועם לנהג, מתנצל....המדים עושים את שלהם....ירדה לכיוון מלון המלך דוד, הרמזורים משתפים פעולה בינתיים...חנות המזכרות לתיירים והקיוסק כבר פתוחים, ממתינים ללקוחות הראשונים של הבוקר...משאית פינוי אשפה מתנהלת לה באטיות מרגיזה בנתיב שלי, מותירה אחריה שובל נוזל חלקלק וריחני...שני, שלישי מקווה שאהיה מספיק זריז לעקוף אותה לפני שתחסום אותי לגמרי....0654 מגדל ימק"א, מול מלון המלך דוד, רסיסים ממראה התצפית הנהדרת ממגדל הפעמונים שלו, מונעים ממני להיות ערני מספיק לרכב היוצא ברוורס מהחנייה, טוב חייב להתרכז יותר, העייפות כבר עושה את שלה.....מבט מהיר למלון המלך דוד, מנסה לגלות ולו סימן קטן לשיפוץ שעבר אחרי שפוצץ ע"י לוחמי המחתרת, כלום, רק התמונות והדמיון יכולים להשלים את הסיפור האמתי...בירושלים שבה מתערבב לו העבר וההווה, הישן והחדש כבר אין מקום לחולמים....לפני כמה חודשים במרדף (פרטי) אחרי נהגת מבוגרת באוטובינקי 83 הגעתי עד לחניית ביתה בימין משה, הגב' ילידת השכונה, משפחתה הייתה בין המשפחות הראשונות שהתגוררו במשכנות שאננים, כשעזבו היהודים הראשנים את חומות העיר העתיקה, בעקבות מפעלו של משה מונטיפיורי, סיפרה לי אז את הסיפור ששמעתי כבר מסבתי ז"ל גם היא ילידת השכונה, על הלוחם הצעיר שניפגע בעת הפיצוץ של המלון ונס על נפשו מאיימת ה"כלניות" חיילי הצבא האנגלי... ומצא מסתור בין תושבי ימין משה, הנשים שם, שפכו גרגירי קפה על הפצע הפתוח שלו, על מנת להפסיק את זרימת הדם, והאנגלים שהעמידו את כל הגברים עם ידיים על הקיר לא הבחינו בפצוע, נישקו הוחבא בתוך בית השימוש ולא נימצא ע"י הבריטים....דוגמה הזויה משהו, כיצד בירושלים 2006 אתה מקבל ד"ש מהעבר בדיוק בזמן שלא ציפית לו... הלך לחפש אתונות..מצא מלוכה...0655 גן הפעמון מימיני ותחנת הרוח משמאל, קפואה ועומדת כמזכרת לימים רחוקים אחרים...אדום...פניה מהירה לתוך תחנת הדלק ויציאה בצד השני, חוקי...אבל....מקדים את התנועה בקצת וממשיך לעבר דרך חברון, ד"ש זריז לביתו החדש של ראש הממשלה, שמצא לנכון לגור באחת השכונות הקסומות ביותר בי-ם משכנם של הטמפלרים, הגרמניים, שהאגדה מספרת, שאחד התושבים העמידים, ששיפץ את ביתו והרס קיר בעליית הגג, מצא שם חדרון עם דגל צלב הקרס ומזכרות שונות.....רח' יהודה עליה שוב אדום...דומה שהרמזורים החליפו צד וחברו כולם נגדי...מבית הכנסת יוצאת קבוצת מתפללים מבוגרים, הרמזור מתחלף לו לירוק, ואני מאפשר לאחד המתפללים לעבור את הכביש...ראשון חזק שני שלישי אני על הטיילת...מספיק לתפוס את הרמזור בשנייה האחרונה, חולף על פני צמד הנאהבים, שעומד לו כבר שנים בטיילת כסמל לאהבה הגדולה שעומדת ברוח...רבעי...0658 הדילמה הרגילה להאט או לא להאט לפני פסי ההרעדה, הפעם נסתפק בעמידה מהכיסא, על מנת להקל ולו בקצת על קפיציה הקשישים של סופי...רעש השרשרת שנחבטת בתא המטען...ירידה מהירה, עקיפה זריזה של אוטובוס קו 8 המסיע את פועלי הבוקר מחוץ לשכונה....והגעה לפתח החנייה על יד הבית, עליה על המדרכה עד לעץ, איתו חולקת סופי את משכבה בלילות, כשהיא כבולה אליו בשרשרות ברזל....דימום המנוע...מהרכב על ידי עולה צפצוף חדשות הבוקר...השעה שבע והרי...

כתיבה יפה מאוד, תודה.
למשך כמה דקות, הייתי איתך שם ברחובות ירושלים...

[השושנים]

כתיבה יפה מאוד, תודה.
למשך כמה דקות, הייתי איתך שם ברחובות ירושלים...

תודה

[השושנים]

הצד שלה: אם אופנועים היו יכולים לדבר...

ירושלים, לפנות בוקר...החתלתול שהתיישב עלי מגרגר בעדינות, קם ומסתלק לו לענייניו, חבל דווקא חימם לי את הכיסא...מתחיל להיות כאן קר בלילות.....רעש מכיוון ביתו...אולי זה הוא?...לא, השליח של העיתונים עם היפנית הסנובית שלו, כולה רק 250 סמ"ק, ומרימה את האף...והשם? ספרינט, ראלי, אפילו סופר ספרינט, זה שם... אבל מה זה CH לעזאזל, זה שם של דגם זה? פעם פעם היו שמות...ניראה אותה בעוד שלושים שנה, מעניין איפה היא תהיה, הנבלה...עכשיו זה בטוח הוא, אני כבר מכירה את הרעש של המפתחות שלו....חכה חכה, ככה יום וחצי לא רכבת עלי...אני אראה לך, אם נדמה לך שתוכל לנצל אותי מתי שמתחשק לך אז אתה טועה חביבי, אני יש לי כבוד, אני ממשפחה מנאפולי, האחים שלי קרעו את איטליה שאתה היית ילד...כן כן בעט חביבי, תנסה להדליק אותי....טוב אסור להגזים, בסוף הוא ייקח לו קוריאנית חשמלית צעירה...הוא דווקא בסדר הקרח הזה, פינק אותי איך שהגעתי, החליף לי את הכיסא את המיכל הדולף, החוטים הישנים, ניקה אותי מחלודה ואבק, עוד לא ברור לי למה הוא מחליף לי שמן גיר, יותר משבית"ר מחליפה מאמנים, אבל ניחא, שמן טרי לא הזיק לאף אחת....נוסעים, נקווה שיסע דרך הטיילת, העליה הגדולה מהצד השני קורעת אותי...אבל אני לא מתלוננת, מעניין לאן נוסעים, איתו כל יום הפתעה חדשה...יש...דרך הטיילת....שומר עלי, לא מעייף אותי, לא מריץ אותי מאוד, למרות שאני יכולה אבל יש לו חיבה אלי רואים...למרות שלא יחשוב ראיתי איך הגניב מבט המנייאק אל היפני הגדול מקס, אצל יוני במוסך...על מי הוא עובד, הבהמה יעיף אותו במטר הראשון, בקושי איתי הוא מסתדר ובנינו הוא לא מי יודע מה רוכב דגול, לפני הסיבובים מוריד גז, ולפעמים הילוך, שומר עלי עלק...הוא מ-פ-ח-ד....רגע זהו, נוסעים לעבודה, אני כבר מכירה את הדרך...עכשיו יחנה אותי על יד העמוד, אתמול דווקא היה לי מאוד מעניין, דיברתי עם הגרמני הגדול, והיפני המצולק, שירת במישטרה הגבר, ביס"מ! ויצא לגמלאות והרוכב שלו קנה אותו במכרז, שמעתי המון סיפורים מעניינים, דווקא עם המזרחיים הקטנים אני פחות מסתדרת, פשוטים כאלה וצעקניים...אבל הכל עדיף על הבידוד שהיית בו אז... לבד במחסן המאובק וללא אף אחד מסביב....היינה הוא חוזר שוב, שוב עפה המשמרת שלו מהר...עכשיו הביתה או טיול? בתקופה הקצרה שאני איתו כבר היכרתי את כל י-ם כמעט, רואים שהוא אוהב אותה, מכיר כל פינה....ורכב אספנות בה...וואו הוא עצבני...לפי סגנון הנסיעה...בטח שוב רב עם הבוס....הלו זהירות אני לא צעירה כל כך....לפעמים הוא מחליף אותי בטעות ב-R שהיה לו...זהירות בסיבוב.... רק 10 אינץ' אני נועלת...נכון, החלפת לי את שלושתם אבל ראבק, סינים קנית סינים, מה יש מישליין עולים קצת יותר אז מה? אני לא שווה את זה?.....תירגע.....אני יודעת מה לעשות... זהו...רק השתעלתי קצת, בכאילו! וכבר הקצב ירד....עכשיו הוא דואג....ממש היפוכונדר....והקלפטה הזאת אשתו מה מפריע לה שיטייל איתי בשבת? ילדים משפחה חובות...נו באמת לך תבין... גבר איטלקי אמיתי, היה בועט אותה מזמן....האמת, לא הייתי מחליפה אותו, למרות הכל הייתי יכולה ליפול יותר גרוע...הגענו הביתה, עכשיו יכסה אותי, יבדוק שבע פעמים אם נעל אותי כהלכה, מתערבים שיזרוק אלי מבט אחרון לפני המדרגות....רואים? אמרתי לכם...אם רק ירזה קצת יהיה מושלם עבורי-סופי

[lokimonster]

שושנים בעצמו סוג של נוסטלגיה

חבל רק שהוא לא רוכב כמו שהוא כותב.

[השושנים]

סופי ואני לא אוהבים נהגי מוניות, משאיות, ואוטובוסים. לא מדובר בגזענות לשמה, מדובר על שני תחומים שמפריעים לנו במיוחד. התנהגות בכביש, ואיכות החיים!
סופי טוענת, כי את נהגי המוניות מעניין דבר אחד, רווח קל! הנימוס, דרך ארץ, התחשבות בסביבה, ושמירה על החוק, רחוקים מהם כרחוק מזרח ממערב. כשם שהם בטוחים שאת הכבישים סללו במיוחד עבורם ושאר המשתמשים בדרך רק מפריעים להם להרוויח לחמם, כך גם צורת נהיגתם. הם יחתכו אתנו ללא התראה, יעצרו בפתאומיות, ויפתחו את הדלת מתחת לאפך בדיוק ברגע שלא תצפה להם. בקיצור סיוט, שומר נפשו ירחק. אחיהם הגדולים יפזרו חלקיקי אפר ופחם בשערך, (במידה ועדיין נישאר לך קצת) יוסיפו ניחוח לבגדיך, וישחירו ויזפתו ריאותיך. המרגיז ביותר, שאין איש פוצה פה ומצפצף. המצב מחריף שבעתיים כאשר אנו בטיול משותף, מנסים להשתלב בתנועה, מסים שילמנו בזמן, חובנו לחברה נפרט עד תום, ואפילו עשינו מעשי חסד פה ושם, אבל על הכביש, אנחנו כלום, כולם חוברים נגדינו, והמצב רק נהיה גרוע מיום ליום. נוסעים בכביש הפתוח, סופי מפמפמת בעליזות, נהנית למתוח אבריה, השמש הסתווית מחייכת אלינו, מחממת היטב את צינת הבוקר, אני נוהג בזהירות במשקף פתוח, נהנה לספוג את המראות, הצלילים והריחות, כחלק מהנוף, לפתע טרח...אפר, בדלי סיגריות, וקרעי חשבוניות, מכסות את פני, מהמונית שלפני עוד הספקתי לראות יד שעירה ושעון מוזהב, לפני שעצרתי בצד להתנקות... סתם יום של חול, בנסיעה שגרתית.

[השושנים]

נוסעים, הכיוון מערב, אחד מאותם ימים בהם מדגדגת בלוטת החשק לצאת להרפתקה קטנה ולא מזיקה, כיוון שלפתע הקירות בבית סוגרים עליך, ונעשה כבד ומשעמם, הכלים נערמים בכיור, אבל בחוץ שמש ונעים והנוף מזמין, יציאה זריזה מהחנייה, ונסיעה לכיוון כביש הרכבת מזרח, שם מוזר, שניתן לפרויקט הכביש החדש שמחבר את השכונה בצידה הדרומי, עם שכונת תלפיות הישנה, ואזור התעשייה, וקובע גבול ברור בין השכונה היהודית לערבית. הכפר הערבי צור בהאר חולף על פני, כפר ערבי טיפוסי שהמודרניזציה כרסמה כל חלקה טובה בו, את בתי האבן המסורתיים היפיפים, אלה שנתנו לבתים הערביים את שמם המפואר, את הכיפות העגולות והמרפסת על הגג, בהם מטפסת הגפן העתיקה ומצלה על היושבים בה בימי הקיץ הלוהטים, החליפה הבניה המתועשת, ללא תכנון הוד והדר, שטחים חקלאיים נרמסו ביד גסה, ואת עצי הזיתים, התאנים והטרסות, החליפו שיכונים רבי קומות מכוערים, אפילו המסגדים החדשים שצצו בכפר, אינם כתמול שלשום, את קולו הצרוד של המואזין הקורא לתפילה, מראש המגדל, החליפה מערכת הגברה משוכללת, שממררת את חיי השכנים היהודים,את כיפות הצריחים הירוקים, מקושטות היום נורות ירוקות המאירות אותן באור נאון זרחני ותאורה פסיכדלית. העליה קשה לסופי, ואני מוריד הילוך, מלון דיפלומט מימיני, והקונסוליה האמריקאית שנבנית ומוחקת זכר גדול לילדותי המאושרת בברכת גני יהודה ומטעי הפרי של קיבוץ רמת רחל. עוברים מתחת לגשר המחבר בין שכונת ארנונה לקיבוץ, אריות המתכת, משני צידי הגשר, מחייכים אלינו, ומספרים את סיפור האריות בירושלים, העתיקים והחדשים, שירושלים מלאה בהם, הטיול בעקבות האריות בירושלים ממלא מסלול המקיף יום שלם, ותופר את ירושלים העתיקה והחדשה, כאחד, מעניק לחובבי הצילום ונוסטלגיה מתנה בלתי נשכחת. אדום ברמזור, מבנה הפיל-בוקס, שריד מנדטורי לתקופה אחרת, עומד ניצב כשומר על הצומת החדשה, שקמה לה לפתע, עדיין מופתע מכך שיד עלומה הזיזה אותו מהמקום בו ניצב במשך שנים, עת שירת בשרות הצבא האנגלי כעמדת שמירה, שנים לאחר שעזבו הבריטים את הארץ, שימש כמחסן וכשומר הברז הראשי של המים, לקיבוץ רמת רחל ומטעיה, עד שהוכרז כמבנה לשימור, והוזז ממקומו לטובת הפרויקט, ובכל כמה שנים מחליף הוא צבע, על פי שיגעונותיהם של פקידי העירייה השונים. ממש מימין גר אדם מיוחד, המחזיק תדיר ברשותו כמה וכמה כלי אספנות ממנועים, שבשעתו לא היה מוכן לשמוע ממני שום הצעת מחיר לגבי ה-MG השחורה שלו, השמועה (המבוססת) מספרת על מנוע שרירני וקושרת לרכב אגדות אין ספור, שרק אדם אחד, יכול להזים או לאמת (...), נוסעים לכיוון קבר רחל, חולפים על פני המנזר, שממש מולו, עדיין עומדות חורבותיו של מנזר הקדום יותר, בתקופה אחרת, היה כאן ישוב מפותח ודרך המעבר העיקרית לכיוון בית המקדש, לבאים מבית לחם וחברון, בתקופה האחרונה נחשפו במקום, עשרות רבות של אתרים וממצאים קדומים, רצפות פסיפס, ואמת מים קדומה שהובילה בפרויקט הנדסי משוכלל, מים, מברכות שלמה לעולים לרגל ולעיר דוד, בהפרש גובה של חצי מעלה לאורך עשרות קילומטרים, ולחשוב על כך שהיום, לא מצליחים עובדי העירייה, לנקז את המים שמצטברים אחרי הגשם הראשון בכבשים ובצידי הדרכים. השמיים נעשים קודרים יותר והשמש נעלמה, שולח יד לעבר הפנס הקדמי לוודא שהאור דולק, אכן דולק, בכל עוצמת ששת הוואטים שלו, מאיר ומכסה את הכביש על פי עוצמת הגז, הרוח המכה בפנים קרירה יותר, וחודרת את המעילון הדקיק ששמתי עלי, טיפות הגשם הראשונות לא ממש מפתיעות אותי, סתיו עכשיו, וזה צפוי, כשהגשם הופך לכבד יותר, זה הרמז שצריך לחזור, פניה הדוקה וחזרה זהירה לכיוון הבית, הנסיעה הופכת לכבדה משהו והסיבובים זהירים, הכבשים עדיין לא נשטפו כהלכה, וקיימת סכנת החלקה, האמת ממש לא רציתי לבדוק את יכולותיהם של הצמיגים הסיניים החדשים. ריח הגשם הראשון, מעורבב באבק ואדמה רוויה, ירושלים, סתיו 2006 סופי אני והגשם הראשון.

[1cohen]

אלפא? סוד??
כזאת שהדיסקים הקדמיים היו מורכבים על הציר ולא בתוך הגלגל?
נוסטלגיה...

[השושנים]

ירושלים של חורף, אין עליה, נצבעת בכל פעם בצבע אחר, משחקי האור והצל של השמש והעננים יוצרים צורות שונות ומשונות במבנים, בחצרות, האוויר הנקי אחרי הגשם, והריח, זר לא יבין, את ירושלים לא רואים את ירושלים מרגישים. שש וחצי בבוקר, עשר דקות הביתה, טוב רבע שעה, הכביש רטוב. ממערב ענן שחור כבד מתריע בפני על הצפוי לבוא, ואני חרש, בדיוק כמו שסירבתי להקשיב שהציעו לי טרמפ ברכב הביתה, מניעים, ההתנעה קשה יותר משהגיעו הימים הקרים, צ'וק בלבד כבר אינו מספיק וצריך אורך רוח וסבלנות בכדי להניע, לוקח לה גם יותר זמן לגב' להתחמם',זניח. יציאה לכיוון רח' חשין בסיבוב שמאלה סופי מגמגמת, רמז למיכל שהתרוקן, ובאין ידית ברז דלק לא יעזרו כל הניסים שבעולם, עוד קצת חמודה תחנת הדלק, סופי אוזרת כוחותיה אני ממתן את הסיבוב ביד ימין, עוברים על פני תחנת דלק "דלק", מצטער מאמי לפה לא נכנסים יותר, רק סונול, או פז, מתוך האפרוריות וטיפות הגשם הראשונות, נשלחת קרן שמש מהוססת אחת ומאירה את מגדל י.מ.ק.א באור זהוב,
המגדל שזכה באור הזרקורים, מותח אבריו, מבריק בניקיון כתליו הרחוצים מגשם, מתגאה בייחודו. הסך הדעת שפגע בי למראה הנהדר, גורם לי לפספס שלולית גדולה, הגלגל הקדמי כבר בפנים, אסור ללחוץ ברקס, גז גז עוד גז, אני שומע קול מהעבר מהדהד בקדקודי, ורואה בעיני רוחי את מדריך הנהיגה ההולנדי מסמן לי בידיו, גז, הפתרון האולטימטיבי שלו לכל בעיית אחיזה, כן נתתי בגז, הקדמי גישש לו קצת מחפש אחיזה, האחורי חבר למאמץ וסייע להוציאו מהבוץ, קצת דרמה בגלגל האחרי כשפגש את המים והצלחנו להתייצב, קצת נרטבנו, ירידה ברח' קרן היסוד, גן הפעמון מימיני, וכניסה לתחנת הדלק, בעת התדלוק נפתחו ארובות השמיים, וברד החל לרדת...הביתה הגענו רטובים עד לתחתונים-היה כייף

[השושנים]

נפל דבר, וסופי אינה כתמול שלשום, בהתחלה לא יכולתי לשים את האצבע על הבעיה, היא נוסעת ונוסעת, אינה מתלוננת על שגאונותי, אהבותיי, ומשובותיי, שותפה מלאה ונאמנה לכל תעלול, אבל...אפס משהו חורק, בתחילה קשרתי זאת למזג האוויר שהשתנה, אח"כ לבעיית הדלק שהתגלתה בתחנות, קללה? עין הרע?
לבסוף החלטתי לעשות מעשה, קניתי ספרי גריז איכותי, ווקס, וניצלתי את אחד מימי השמש האחרונים לעונה, אספתי כוחותי והורדתי את ארגז הכלים הכבד, והקדשתי כמה שעות, לנסיכתי, ראשית גורזו ושומנו כל המכלולים המכניים, כבלים, גז, גומיות הבולמים וצירים, שנית נוקתה מערכת ההצתה והפלטינות, בספרי ניקוי יעודי ולחץ אויר, הפלאג פורק נוקה והוחזר למקום לא לפני ששימנתי הברגתו בשמן מנוע חצי סינטטי, חוטי החשמל קיבלו הגנה ובידוד כהכנה לימים הגשומים, הגוף החטוב נוקה הוברק וקיבל מעטה וואקס. הברגים הושלמו וחוזקו. והקרבורטור כוון שוב. השינוי היה משמעותי, וסופי חזרה לשיר ולנגן כקדם, זריזה יותר, מהירה יותר, והכי חשוב קלה להתנעה ותפעול, התלונות, הנקישות, הרעידות והחריקות פסקו, והחיוך חזר לפנים. במחשבה לאחור, הרי במשך החודשיים האחרונים, פרט לנסיעות יום ימיות ומילוי דלק, לא הייתי צריך לעשות כלום, עוד 400 ק"מ התווספו לספידומטר, ולחיינו המשותפים, אז מה הפלא שהרגישה מוזנחת, ופשוט ביקשה קצת תשומת לב, נסיכה איטלקית ומפונקת, הנסיכה שלי

[השושנים]

אמש הוקפצנו סופי ואני לעבודה מיום החופש שלנו, בעקבות הפגנות החרדים בי-ם. השבת הייתה אביבית ושוטפת השמש, שגרמה לנו צביטה בלב על טיול האופנועים שהתבטל לו, וניצלנו את הזמן לסיבוב מהיר בכבישה השקטים של י-ם, ירושלים של שבת אינה ירושלים של חול, השקט הזה שיורד עליה מהמולת יום השישי, החל משעות הצהרים המאוחרות, ריחות הבישולים העולים מהבתים... והכי חשוב התנועה שמידללת לה, לא מדובר על עצירה כללית של התנועה, אבל נפח המכוניות הנעות בכבישים יורד בצורה משמעותית, וניתן ליהנות מרכיבה רגועה ונינוחה, ללא צורך להילחם על חייך בפקקים, בצמתים וברחובות, ישנם שעות, בעיקר בחורף, בהם את מוצא עצמך נע כמעט לבד בכבישים, מתפללים עטופים בטליתות, חובשי כיפות ולבושים בגדי שבת וחג, משפחות משפחות נעות ברגל על המדרכות, ודומה שאפילו הרעש התמידי האופף את חיינו, מנמיך ראשו לקדושת השבת. אי אפשר לטעות, וגם אם התבלבל לך מניין הימים בלחץ העבודה, ניתן תמיד על פי התחושה להשיבו על כנו. יצאנו לעבודה בטרם צאת השבת, במסלול הקבוע, תוך התבוננות וצפייה בשינוי העובר על י-ם במעבר שבין הקיץ לסתיו המאוחר. ומאוחר באותו לילה חזרנו הביתה, החושך שירד מוקדם והקור, הבריחו מהרחובות את אלה שלא היה לה מה לעשות מחוץ לבתים החמימים, ואילו אלה שנשארו מיהרו לחזור לבתיהם על מנת לקבל את יום העבודה הראשון של השבוע, כך או כך הכביש היה פנוי ויבש עדיין, מנועה של הסופי שהלך והתחמם ככל שרבו הק"מ הגיב בעליצות, לכל סיבוב ידי הימנית, החושך גרם לנו להאמין שאנו נוסעים מהר יותר ממה שנסענו באמת, בתיה, מגדליה ומסגדיה של י-ם, מוארים בלילות ומבליטים מתוך החשכה את גדולתם ייחודם ויופיים, וכל נסיעה כזו בלילה היינה חוויה בפני עצמה, למי שאינו מפחד מהקור, מהנסיעה, וליבו פנוי ברגע זה ליהנות מיופייה, מצפה עושר רב. עשרה קבין של יופי ניתנו לעולם, תשעה לקחה י-ם.

[בןהלאמשחיז]

אתה כותב על ירושלים בסתיו, אתה מוכן גם להביא קצת סתיו? קצת קור טבעי בבקשה.
אם לא אז תכתוב על נסיעות החמסין שלך בבקשה. כשאתה יורד מהאופנוע מזיע, שהכפפות נדבקות ואי אפשר ללבוש אותן שוב.

[השושנים]

החורף בא