פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

מאז מיסוד היחסים בינינו בצורה רשמית וחוקית, סופי ואני מרבים לבלות ביחד זמן איכות, המתחלק בדרך כלל לשנים...סופי מפורקת לחלקים (עם סיבה או בלי)... או סופי ואני על כבישי י-ם, כמות התגובות והערות לה אנו זוכים בכל נסיעה כזו, מעלה בפני לא פעם רצון אמיתי להעלותם על הכתב ולשתף אתכם בחוויה.
הישראלי המצוי הרי לא יתאפק מלהביע דעתו על רכבך, גם אם דעתו נגזרת מעולם מושגים שונה לגמרי משלך...והתגובות מתחלקות לשניים...בדרך כלל מבט הערכה של מבין עניין ואומר יופי של כלי, הווספה הזו הכי טובה שיש...גם לי/לאבי/לאימי/לאחי/לעסק שלי הייתה כזו...וכאשר הם שומעים שהיא ילידת 1969 ישר עולה מבט מצועף בעיניהם והאגודל מונף כלפי מעלה, והם מוכנים לתת לי באותו הרגע את הרכב שלהם תמורת סיבוב...החלק השני, שחלקם אפילו מכיר אותי אישית שואל: "אז מה זה מה שהמשטרה נותנת לך?"...או "מה אין לך כסף לאוטו נורמלי עם המשכורת שלך?"
לאלה כבר מזמן הפסקתי לענות ולנסות להסביר עניין... לאחרונה גם פיתחתי תשובה חדשה: "אשתי זרקה אותי ולקחה הכל...זה מה שנישאר לי."...לא תאמינו איך השיטה זו פועלת...מבטי השתתפות כנים עולים על פני הנשמות הטובות... וחלק מהם אפילו מציע עזרה...זוהי גם דרך נהדרת להכיר את החברים האמתיים שלך, אשתי כבר קיבלה טלפון בסגנון: "או , סוף סוף זרקת את הנבלה, מה את עושה הערב?" בקיצור, נשמות טובות...ומה מתוכנן הלאה, סופי כבר מרגישה שהגענו לשלב שאפשר כבר לצאת לטיול גדול יותר, מחוץ לעיר, למרות שאני עדיין רוצה להחליף קודם את מיכל הדלק שלה, על מנת שסוף סוף תהיה לי אינדיקציה אמיתית מתי ניגמר הדלק במיכל ...(כזכור ניתן לנסוע רק כאשר ברז הדלק, במצב רזרבה בגלל סתימה במיכל) השבוע נחליט מה לעשות..