ציטוט נכתב במקור על ידי vitalik.t צפיה בהודעה
מעט פרטים עליי: בן 35, מחזיק ברישיון נהיגה B לתיבת הילוכים ידנית כבר 12 שנים. כל החיים מחזיק באופניים רגילים, מגיל 6 רוכב ללא גלגלי עזר. לפני חצי שנה רכשתי קורקינט חשמלי בעל מהירות מקסימלית של 45 קמ"ש. שליטה מעולה בשני הכלים. עקב חוסר בטיחות של הקורקינט (אין מראות, איתותים וכו'), החלטתי להוציא רישיון A1 גם ידני.
עשיתי היום את השיעור הראשון שלי. נתחיל בנקודה חיובית היחידה: שימוש בקלאץ', החלפת הילוכים (בינתיים רק ראשון ושני) ובלימה, רמה מעל למצופה לשיעור ראשון. בעיה הגדולה: לא מצליח לבצע פנייה (!!!), מתחיל לפנות, אופנוע מטה את עצמו לצד אליו אני פונה, אני נבהל מפחד ליפול על אותו צד ואז אני ישר מיישר את הכידון. מורה נהיגה אמר שזאת פעם ראשונה שהוא נתקל במצב כמו שלי, שאני רוכב קבוע על כלים דו-גלגליים ולא מצליח לבצע פנייה עם אופנוע.
מכיוון שאני רוכב על אופניים כמעט 30 שנה, וזה כל כך טבעי לי כמו הליכה, אחרי השיעור התחלתי לחשוב, מה ההבדל בין ביצוע פנייה עם אופניים לבין אופנוע. ואז קלטתי, שכל החיים שלי אני מבצע פנייה עם אופניים כאשר הגוף תמיד נשאר מאונך פלס לקרקע לא משנה עד כמה האופניים מוטים הצידה. אותו הדבר עם הקורקינט. באופנוע אי אפשר לרכב כך, והגוף תמיד ממשיך קו ישר עם איתו. צירפתי תמונה (לא שלי) שממחישה איך אני מבצע פנייה חדה עם אופניים.
האם יש לכם טיפים בשבילי או שאני מקרה אבוד?
נ.ב.: הבהרה - פנייה, הכוונה 180 מעלות (פרסה). בפניות קלות, לא היית לי בעיה.
DSC_0577.jpg
אל תחמיא לעצמך, אתה לא כזה חריג...
אני מניח ששורש הבעיה היא לא במאנך הגוף.
ראשית - עליך לשבת נכון על האופנוע:
*כריות על הרגליות, לא מרכז כף הרגל
*ברכיים חובקות חזק את מיכל הדלק
*פלג גוף עליון משוחרר
*מרפקים בגובה הכידון ופתוחים לצדדים
*מפשעה קרוב לטנק, לא ללכת אחורה על המושב

שנית - אם אתה נבהל מההטיה, כנראה שהמבט שלך קרוב ומדי ומופנה לקרקע. המבט, וכל הראש איתו, צריכים להיות מכוונים לנקודה שאליה אתה רוצה להגיע.

דבר שלישי - כדי שהאופנוע יהיה יציב בפניה, אתה צריך גז. סגירה של הגז מעבירה משקל קדימה, וגורמת לאופנוע "ליפול" פנימה.
ארחיב:
אופנוע שנוסע ישר עם גז קבוע נמצא באיזון.
בשביל לעשות פניה, אנחנו מפרים את האיזון הזה - סוגרים מעט את הגז, דוחפים את הכידון. בכך אנו מוצאים את האופנוע משווי המשקל.
ברגע האופנוע תפס את קו הפניה שאנו מעוניינים לבצע, אנחנו שואפים שישאר במצב יציב - ולכן, אנו שומרים על גז קבוע או פתוח טיפה מעבר כדי שהאופנוע יהיה יציב עד שרואים את היציאה מהפניה.
כשאנו רואים את היציאה, אנו פותחים את הגז - וזה מסייע ליישר את האופנוע.

כמובן, שבשמיניות כל זה נדחס לשטח קטן וזמן מועט, אבל הקונספט עדיין שם.
סוגרים מעט את הגז תוך ביצוע פקודת ההיגוי, כדי לשבור את היציבות שגורמת לנו להרגיש ישר ולהעמיס את הגלגל הקדמי.
ברגע שהאופנוע ירד לזווית ההטיה הרצויה, שומרים על גז קבוע.
חוזרים לגז כשהאופנוע כבר מופנה ליציאה מהפניה.

אפשר לסכם במשפטים הבאים:
גז=יציבות
כניסה לפניה - פעולה שבה אנו שוברים את היציבות של האופנוע, שרוצה להמשיך ישר