הדו"ח הנ"ל "בטיחות רוכבי אופנועים בישראל" שהוגש השנה הוא מסמך מאלף, חובת קריאה לכל אופנוען בארץ.
מה חובת קריאה בזה?
מה בדיוק מאלף כאן?
נשמע שאתה מתבלבל בין מודעות לסיכון (שהיא דבר טוב) לבין התחפרות בחצי הכוס הריקה והפחדה עצמית.

רוב מי שכותב כאן באופן אקטיבי - אלה לא סטודנטים שרכשו קטנוע 125 כדי לייעל את ההתניידות בעיר. רובינו רוכבים מנוסים, שצברו כבר עשרות ומאות אלפי קילומטרים על מגוון אופנועים, וחוו תאונות ברמת חומרה כזאת או אחרת. לא יודע האם אתה נכלל בקטגוריה הזאת או שאתה קרוב יותר לאותו סטודנט (שזה לגיטימי לגמרי, כן?).
אוסיף גם, שלדעתי - הקהל כאן בפורום הרבה יותר מתעניין, מיומן ומבין מהרוכב הממוצע.
אז תן את הקרדיט: אנחנו רוכבים לא בגלל חוסר מודעות.
רובינו רוכבים, כי אופנוע זה השילוב האולטימטיבי בין "יעיל", "נגיש" ו"כיף" - ואת הפרופורציה בין אלה כל אחד יכול לקבוע לעצמו. זאת חצי הכוס המלאה.
המחיר לזה הוא בסיכון מוגבר לעומת רכב פרטי, וזאת חצי הכוס הריקה.

מההודעות שלך, נוצר אצלי רושם שהחצי הריק של הכוס מעניין אותך יותר מהחצי המלא שלה. לא ראיתי אותך כותב על ההנאה שברכיבה, על סיפורי טיולים, על הכיף שבלתקן את המכונה במו ידיך... כמעט רק דיוני תאונות, סיכון ודימיהם. אתה אולי תגיד שזה כי אתה מחפש "מודעות". אבל סלח לי, זה הרחק מעבר לרמה הבריאה של "מודעות", ומזכיר דווקא אובססיה קלה.

אם זה אכן המצב... אני מנסה להבין, למה אתה רוכב (במידה ואתה אכן רוכב) על אופנוע? כי אתה נהנה מההרגשה שאתה עושה משהו כ"כ מסוכן, ומנסה להעצים את תחושת הסיכון כדי להעצים את ההנאה שלך? כי אתה נהנה להזכיר לאחרים, כמה הם מסתכנים - כסוג של הטפה? כי עצם ההתעסקות בנושא של מוות גורם לך לסוג של גירוי - אותו סוג של הנאה שגורם לאנשים מסויימים לאהוב סרטי אימה?

אני באמת ובתמים מנסה להבין אותך, וממש לא מחפש לפגוע או להעליב.