ציטוט נכתב במקור על ידי פיינשמקר צפיה בהודעה
1. אני נוטה לגשת לבעיות וניהול סיכונים בצלילה לנתונים. התחושה שאני מבין יותר את הבעיה היא זו שעוזרת לי להתמודד איתה ולעשות לסיכון מיטיגציה בצורה הטובה ביותר.
יש כאלו שמנגנון ההגנה המועדף עליהם זו הדחקה. מהתגובה שלך מעל, אני מבין שאתה מהסוג השני. זו לא ביקורת, אלא הסבר למה כנראה אתה לא מוצא עניין בדו"ח.
לראייתי זה מאלף, כי במקום דיבורי סרק, ניחושים ומדדים לא רלוונטים (ראה ערך "החודש נהרגו X") מקבלים תמונה מורכבת ומפולחת של מצב הבטיחות לרוכבים בארץ.



2. רכיבה עבורי היא לא תשוקה ואני לא מוצא שום הנאה בתיקונים. אני מרוויח יפה, ומשלם לאחרים שיטפלו לי בכלי. עבורי אופנוע זה כלי פרקטי בלבד.
אז לא תשמע ממני סיפורי שושנים.


3. ואללה? אתה פולני כנראה, כי זה היה וואחד פוסט פאסיב-אגרסיב. זה בסדר, לא נעלבתי.

יש טיפוסים אנליטיים ויש טיפוסים רומנטיים יש טיפוסים אגרסיביים ויש טיפוסים פסיביים יש המון סוגי אנשים זה לא מפחית מהנאת
הרכיבה במאום.

אישית כשאני רואה נתונים יבשים אני נאטם הראש צועק לברוח ואני מגביר את המוזיקה, תן לי שדה חרוש עם ריח אדמה לחה,
תן לי כמה עופות דורסים בשמיים או נחש על הכביש, ואני בעננים, תן לי אופנוע בן חמישים שמסרב להניע, ומצאתי תעלומה לפתור
ההרגשה של להחיות אופנוע שעמד שנים במחסן שווה לי הכל.

ציפיתי מעצמי אחרי עשרות שנים על אופנועים לדעת לזהות אותם להכיר את הנתונים שלהם... כלום! אפילו אם ידעתי פעם זה לא נשמר
בזיכרון, אבל אם אני צריך נתון או לדעת משהו אני יודע בדיוק מאיפה לקחת אותו.

מעולם לא עניין אותי כמה לליטר, או איך לחסוך עוד שקל ברכיבה כזו או אחרת, אני עושה בדיוק מה שמתחשק לי באותו הרגע וזהו,

אבל אף אחד לא אומר שזו הדרך היחידה להתחבר לאופנוע.