בנובמבר: 6 הרוגים על דו-גלגלי

[matanbar26]

זה ידוע?
ובנוסף, מכיון שיש הבדל משמעותי בסיכוי לתאונה קטלנית בקרב אופנועים מאשר בקרב רכבים, הרי ששינוי לא מאד משמעותי ביחס הדו גלגלי, יכול לגרור שינוי די משמעותי ביחס ההרוגים.

מכירות הדו גלגלי היו יציבות בשנים האחרונות (ירידות קלות או עלויות) ומכירות הרכב לדעתי נשארו זהות או עלו ולכן היחס נשאר די זהה.

עלייה אבסולוטית כן.
עלייה בסיכוי לתאונה קטלנית - לחלוטין לא ברור. זו הפואנטה.

אם היחס היה דומה לשנים האחרונות הייתי מסכים איתך, אבל הייתה קפיצה בכל המדדים שנמדדים (כמות אבסולטית, אחוז מסך ההרוגים והיחס בינהם) ולכן המסקנה היא שזה לחלוטין ברור שיש עלייה בסיכוי לתאונה.
עכשיו אפשר להתווכח על כמה ואיך, אבל המגמה ברורה והיא כלפי מעלה.

[פיינשמקר]

יש כאן בעיה.
בקיצור, צריך שמישהו ברלב"ד יעשה סדר וייתן תמונה ברורה, שנה אחר שנה, אחרת אנחנו משחקים בקקי.

אוקיי אז מסתבר שברלב"ד יש דוחות שמקיפים הרבה מאד מידע.
הדו"ח הנ"ל "בטיחות רוכבי אופנועים בישראל" שהוגש השנה הוא מסמך מאלף, חובת קריאה לכל אופנוען בארץ.
בחינה של מצבת אופנועים על פי סוגיהם, נתוני נפגעים בתאונות, מאפייני התאונות, מאפייני הנפגעים (לפי גיל, מגזר, סוג רוכב), גורמי הסיכון, ועוד ועוד.

הדו"ח מנסה גם לעסוק בסוגי הרוכבים השונים והקשר בינם לבין התאונות. יש התיחסות שונה לשליחים, רוכבי אקסטרים, מתניידים וכו', כמו גם לתפיסת החוויה של נהיגה ותפיסת הסכנה.
יש שם המון זהב וחומר למחשבה.

כמה כותרות מעניינות:

• הסיכוי של רוכב אופנוע להיות מעורב בתאונה חמורה גדול פי 16 בהשוואה לנהג רכב פרטי. (תאונה חמורה = תאונה קטלנית או שגרמה לפציעה קשה)
• הסיכוי להיפגעות חמורה ביחס למספר האופנועים נשאר די יציב לאורך העשור האחרון - הגידול במספר האבסולוטי של האופנועים הוא המניע העיקרי לגידול במספר הרוכבים שנפגעים היפגעות החמורה.
• למורשה לנהוג על אופנוע מהמגזר הערבי יש סיכוי גבוה פי 5 להיהרג בתאונת דרכים בהשוואה למורשה לנהוג מהמגזר היהודי (שיקוף של רוב רוכבים צעירים במגזר)
• שני סוגי תאונות האופנועים הנפוצים (הן במרחב העירוני והן במרחב הבינעירוני) הן תאונות חזית אל צד, ותאונות עצמיות. ישנה מגמת עלייה הן בתאונות חזית אל צד, והן בתאונות העצמיות. ניתן לשער שהדבר נובע מהגידול במספר האופנועים.

כמה גרפים מאירי עיניים:

[כRובי]

מכירות הדו גלגלי היו יציבות בשנים האחרונות (ירידות קלות או עלויות) ומכירות הרכב לדעתי נשארו זהות או עלו ולכן היחס נשאר די זהה.

כן... אבל:
ב-2012 כשחלה הרפורמה בביטוח חובה והמחירים ירדו בכ-30%, ומייד אח"כ ב-2014 כשההפרדה במיסוי בין קטנועים לאופנועים עברה למיסוי לפי נפח, השתנתה "העוגה" שמרכיבה את התחום הדו גלגלי. משוק שבו 85-90% מהכלים הם קטנועים, התחילה תזוזה לכיוון אופנועים.
אם ב-2014 84.6% מהכלים היו קטנועים, הרי שב-2015 זה ירד ל-74.5%. ב-2016 כבר 70.4%.
ב-2017 וב-2018 היה יחס הקטנועים סביב ה-64.5% מסך הכלים הדו גלגליים שנמכרו. השיא היה ב-2019 עם 63.1% קטנועים לעומת 36.9% מהכלים שהיו אפנועים. במספרים זה אומר עבור 2019: שנמסרו קצת יותר מ-11,000 קטנועים וכמעט 6500 אופנועים (לעומת 2014 בה נמסרו קצת פחות מ-2200 אופנועים)
ב-2020, שנת הקורונה, המגמה התהפכה מעט - קצת יותר מ-66% מהכלים שנמסרו היו קטנועים.
מה שאני אומר הוא: כמות הכלים שנמכרו אולי נשארה דומה פחות או יותר (בערך 14,000 יחידות בשנה ב-2014 עם שיא של קצת יותר מ-18,000 ב-2018), אבל יש הרבה יותר אופנועים בשוק. נכון, ניתוחי התאונות לא מפרידים בין קטנועים לאופנועים אלא מתמקדים בנפחים בלבד, ותאונות עירוניות קורות גם לקטנועים וגם לאופנועים, אבל כרוכבים אנחנו יכולים רק להעריך שתאונות בינעירונית הן בד"כ של אופנועים.
לסיכום: יש פשוט יותר אופנועים שם בחוץ בשנים האחרונות. טיבעי, גם אם לא מבוסס עובדתית, יהיה לחשוב שהגידול בתאונות מגיע מזה.

[ayalzo]

... הוא מסמך מאלף, חובת קריאה לכל אופנוען בארץ.
:

לא.
הוא מסמך משעמם, שגם אם אדע אותו בעל פה, זה לא ימנע את התאונה הבאה שלי.
אני לא צריך דו"ח של מישהו כדי לדעת שאופנוע זה מסוכן וכולם (כולל עצמי) מנסים להרוג אותי.
אישית אני מעדיף לקרוא רומנים, או לכל הפחות, ספרות טכנית.
אבל כן, אני מבין שיש כאלו שמספרים מדברים אליהם.

[השושנים]

לא הייתי משתמש בטון תקיף כ"כ לכל המקרים האלה... אנשים מטבעם עושים טעויות, ועל גבי אופנוע - הטעויות האלה עולות יותר. חלק מהתאונות העצמיות כאן הן כנראה תוצאה של שיקול דעת מוטעה, היסח דעת, מיומנות לקורה בחסר - וחבל שזה עולה בחיי אדם.
בשורה התחתונה, אתה צודק. מתוך 6 תאונות קטלניות, 5 הן תאונות עצמיות - 4 ללא סיבה נראית לעין, והחמישית - תוצאה ודאית של השתוללות נטולת רסן. היחידה שאינה עצמית - אולי ניתן היה למנוע אותה ברכיבה הגנתית וזהירה יותר.
עוד חודש שבדומה לחודשים הקודמים - מראה שרוב הבעיה היא אצלנו, הרוכבים - וכדאי שנתחיל (כציבור, אם אפשר לקרוא לנו ככה) לקחת אחריות על הרכיבה שלנו כדי לחזור הביתה בשלום. וזה במקום לתלות את האחריות ברשיות, בנהגים, בתשתיות ובכל דבר אחר שהוא לא אנחנו בעצמינו.

מסכים לחלוטין, אנשים עושים טעיות = רוכבים עושים טעיות, אבל רוכב מנוסה שמכיר את הכלי שלו מיומן ויש לו פיזיולוגיה בריאה עושה פחות.
רוכבי GP מקצועיים, רוכבים במצבי קיצון וכאשר מתרחשת תאונה או מצב בלתי צפוי על המסלול, התגובות שלהם למצב מקצועיות ונהדרות,
בדומה לטייסי קרב, למה? כי הם מיומנים מקצועיים קריי מחשבה ורוכבים נכון. שים לב שיש רוכבים שמועדים לתאונות יותר מרוכבים אחרים,
פשוט כי שיקול הדעת שלהם לוקה בחסר, או הבנת המציאות שלהם שונה, או שהם רוכבים רכיבת אגו, או לא באמת מכירים את הכלי שלהם
ושולטים בו. המון סיבות.

אגב גם תיקון של שגיאת נהיגה של צד אחר היא עניין מקצועי ועניין של מיומנות.

כשנדע לרכוב נכון ננטרל את תאונות האגו, "אבדן שליטה" רכיבה פרועה, וכד' נראה שכמות התאונות תצטמצם בהרבה. הנתונים המופעים
בטבלה הזאת לא אומרים כלום רק מידע צהבהב.

[matanbar26]

כן... אבל:
ב-2012 כשחלה הרפורמה בביטוח חובה והמחירים ירדו בכ-30%, ומייד אח"כ ב-2014 כשההפרדה במיסוי בין קטנועים לאופנועים עברה למיסוי לפי נפח, השתנתה "העוגה" שמרכיבה את התחום הדו גלגלי. משוק שבו 85-90% מהכלים הם קטנועים, התחילה תזוזה לכיוון אופנועים.
אם ב-2014 84.6% מהכלים היו קטנועים, הרי שב-2015 זה ירד ל-74.5%. ב-2016 כבר 70.4%.
ב-2017 וב-2018 היה יחס הקטנועים סביב ה-64.5% מסך הכלים הדו גלגליים שנמכרו. השיא היה ב-2019 עם 63.1% קטנועים לעומת 36.9% מהכלים שהיו אפנועים. במספרים זה אומר עבור 2019: שנמסרו קצת יותר מ-11,000 קטנועים וכמעט 6500 אופנועים (לעומת 2014 בה נמסרו קצת פחות מ-2200 אופנועים)
ב-2020, שנת הקורונה, המגמה התהפכה מעט - קצת יותר מ-66% מהכלים שנמסרו היו קטנועים.
מה שאני אומר הוא: כמות הכלים שנמכרו אולי נשארה דומה פחות או יותר (בערך 14,000 יחידות בשנה ב-2014 עם שיא של קצת יותר מ-18,000 ב-2018), אבל יש הרבה יותר אופנועים בשוק. נכון, ניתוחי התאונות לא מפרידים בין קטנועים לאופנועים אלא מתמקדים בנפחים בלבד, ותאונות עירוניות קורות גם לקטנועים וגם לאופנועים, אבל כרוכבים אנחנו יכולים רק להעריך שתאונות בינעירונית הן בד"כ של אופנועים.
לסיכום: יש פשוט יותר אופנועים שם בחוץ בשנים האחרונות. טיבעי, גם אם לא מבוסס עובדתית, יהיה לחשוב שהגידול בתאונות מגיע מזה.

בהחלט משהו שדורש בדיקה למרות שהתוצאה הסופית הוא חסר משמעות.
לא כי זה לא משנה, אלא כי זה המצב הנתון וגם אם הוא גרם לעלייה הוא לא ישתנה.

[KKatkov]

הדו"ח הנ"ל "בטיחות רוכבי אופנועים בישראל" שהוגש השנה הוא מסמך מאלף, חובת קריאה לכל אופנוען בארץ.

מה חובת קריאה בזה?
מה בדיוק מאלף כאן?
נשמע שאתה מתבלבל בין מודעות לסיכון (שהיא דבר טוב) לבין התחפרות בחצי הכוס הריקה והפחדה עצמית.

רוב מי שכותב כאן באופן אקטיבי - אלה לא סטודנטים שרכשו קטנוע 125 כדי לייעל את ההתניידות בעיר. רובינו רוכבים מנוסים, שצברו כבר עשרות ומאות אלפי קילומטרים על מגוון אופנועים, וחוו תאונות ברמת חומרה כזאת או אחרת. לא יודע האם אתה נכלל בקטגוריה הזאת או שאתה קרוב יותר לאותו סטודנט (שזה לגיטימי לגמרי, כן?).
אוסיף גם, שלדעתי - הקהל כאן בפורום הרבה יותר מתעניין, מיומן ומבין מהרוכב הממוצע.
אז תן את הקרדיט: אנחנו רוכבים לא בגלל חוסר מודעות.
רובינו רוכבים, כי אופנוע זה השילוב האולטימטיבי בין "יעיל", "נגיש" ו"כיף" - ואת הפרופורציה בין אלה כל אחד יכול לקבוע לעצמו. זאת חצי הכוס המלאה.
המחיר לזה הוא בסיכון מוגבר לעומת רכב פרטי, וזאת חצי הכוס הריקה.

מההודעות שלך, נוצר אצלי רושם שהחצי הריק של הכוס מעניין אותך יותר מהחצי המלא שלה. לא ראיתי אותך כותב על ההנאה שברכיבה, על סיפורי טיולים, על הכיף שבלתקן את המכונה במו ידיך... כמעט רק דיוני תאונות, סיכון ודימיהם. אתה אולי תגיד שזה כי אתה מחפש "מודעות". אבל סלח לי, זה הרחק מעבר לרמה הבריאה של "מודעות", ומזכיר דווקא אובססיה קלה.

אם זה אכן המצב... אני מנסה להבין, למה אתה רוכב (במידה ואתה אכן רוכב) על אופנוע? כי אתה נהנה מההרגשה שאתה עושה משהו כ"כ מסוכן, ומנסה להעצים את תחושת הסיכון כדי להעצים את ההנאה שלך? כי אתה נהנה להזכיר לאחרים, כמה הם מסתכנים - כסוג של הטפה? כי עצם ההתעסקות בנושא של מוות גורם לך לסוג של גירוי - אותו סוג של הנאה שגורם לאנשים מסויימים לאהוב סרטי אימה?

אני באמת ובתמים מנסה להבין אותך, וממש לא מחפש לפגוע או להעליב.

[erani99]

מסכים לחלוטין, אנשים עושים טעיות = רוכבים עושים טעיות, אבל רוכב מנוסה שמכיר את הכלי שלו מיומן ויש לו פיזיולוגיה בריאה עושה פחות.
רוכבי GP מקצועיים, רוכבים במצבי קיצון וכאשר מתרחשת תאונה או מצב בלתי צפוי על המסלול, התגובות שלהם למצב מקצועיות ונהדרות,
בדומה לטייסי קרב, למה? כי הם מיומנים מקצועיים קריי מחשבה ורוכבים נכון. שים לב שיש רוכבים שמועדים לתאונות יותר מרוכבים אחרים,
פשוט כי שיקול הדעת שלהם לוקה בחסר, או הבנת המציאות שלהם שונה, או שהם רוכבים רכיבת אגו, או לא באמת מכירים את הכלי שלהם
ושולטים בו. המון סיבות.

אגב גם תיקון של שגיאת נהיגה של צד אחר היא עניין מקצועי ועניין של מיומנות.

כשנדע לרכוב נכון ננטרל את תאונות האגו, "אבדן שליטה" רכיבה פרועה, וכד' נראה שכמות התאונות תצטמצם בהרבה. הנתונים המופעים
בטבלה הזאת לא אומרים כלום רק מידע צהבהב.

1- אף אחד פה ו 99.99% על הכביש הציבורי בארץ לא רוכבי MOTOGP !!!.. גם אלו שכן מתקרבים ליכולות טייסי קרב ועושים רכיבות מסלול תדיר לא חפים מטעויות. בני אדם 'תה יודע נו..
2- ולא קשור לרכב נכון מול אגו, מלחמות ניאנדרטלים על הכביש מי יותר מהיר.זה פרופר אופי אישי ומשמעת עצמית !!!
יש כאלו שרוכבים מצוין חדים ועם יכולות מדהימות, ועדיין עם אגו/רוכבים פרוע או דוחפים לקצה בכבישים הציבוריים (לאידע מה היה אז בתאונה של אביקם בטיול הכביש של מועדון האופנועים למשל ... דוגמא לרוכב מצוין++ עם רזומה ארוך ומדריך רכיבה, על כלי חדש.. ולמה היה שם כ"כ צפוף? - זה מעדות של מישהו שהיה בטיול הזה והיה מקדימה למזלו מדבוקת הרוכבים עם אביקם כשזה קרה), אבל יש כאלו שהרבה פחות מיומנים וממש לא בדיוק מיומנים בכל רזי הרכיבה ועם ניסיון מועט ברכיבה ספורטיבית כלשהי, אבל בלי אגו או שיש משהו אחר שמונע מהם לדחוף את עצמם והכלי לפינות (אי החשק להתחיל לאתגר את עצמם והכלי, רכיבה רגועה/תיור או שפשוט פחד/כל התשובות נכונות - כמוני למשל)

[פיינשמקר]

מה חובת קריאה בזה?
מה בדיוק מאלף כאן?
נשמע שאתה מתבלבל בין מודעות לסיכון (שהיא דבר טוב) לבין התחפרות בחצי הכוס הריקה והפחדה עצמית.

1. אני נוטה לגשת לבעיות וניהול סיכונים בצלילה לנתונים. התחושה שאני מבין יותר את הבעיה היא זו שעוזרת לי להתמודד איתה ולעשות לסיכון מיטיגציה בצורה הטובה ביותר.
יש כאלו שמנגנון ההגנה המועדף עליהם זו הדחקה. מהתגובה שלך מעל, אני מבין שאתה מהסוג השני. זו לא ביקורת, אלא הסבר למה כנראה אתה לא מוצא עניין בדו"ח.
לראייתי זה מאלף, כי במקום דיבורי סרק, ניחושים ומדדים לא רלוונטים (ראה ערך "החודש נהרגו X") מקבלים תמונה מורכבת ומפולחת של מצב הבטיחות לרוכבים בארץ.

מההודעות שלך, נוצר אצלי רושם שהחצי הריק של הכוס מעניין אותך יותר מהחצי המלא שלה. לא ראיתי אותך כותב על ההנאה שברכיבה, על סיפורי טיולים, על הכיף שבלתקן את המכונה במו ידיך

2. רכיבה עבורי היא לא תשוקה ואני לא מוצא שום הנאה בתיקונים. אני מרוויח יפה, ומשלם לאחרים שיטפלו לי בכלי. עבורי אופנוע זה כלי פרקטי בלבד.
אז לא תשמע ממני סיפורי שושנים.

אני באמת ובתמים מנסה להבין אותך, וממש לא מחפש לפגוע או להעליב.

3. ואללה? אתה פולני כנראה, כי זה היה וואחד פוסט פאסיב-אגרסיב. זה בסדר, לא נעלבתי.

[lygav]

KKatkov איזו תגובה יפה. מצטרף, גם לי מפריע האובססיה על הסיכון והתאונות. זה כמו היפוכונדריה בעיני. כן יש אנשים כאלה, זאת סוג של הפרעה וזה ה״כיף״ שלהם ואני כן יכול להבין מישהוא שמפחד על עצמו, אבל אני לא מבין ולא מוכן לקבל את מי שמפחדים עבור אחרים.
ביטאת את זה מאוד יפה ונכון בעיניי כאשר אמרת ״..ואת הפרופורציה בין אלה כל אחד יכול לקבוע לעצמו.״. ובפועל כולנו כבר קובעים את הפרופורציות האלה עבור עצמנו, וטוב שכך.
מה שקורה בדיונים האלה, וזה החלק הבעיתי בעיני, שמנסים לקבוע איזה ״אמת מידה אחידה״ למה זה פרופורציה נכונה ומה לא.
לא עשית 1/5/10 קורסים?לא שם מיגון מלא תמיד? לא רואה סרטוני תאונות ביוטיוב /קורא דוחות על בסיס קבוע? אתה לא אחראי/ לא מבין מציאות/ אין לך מודעות/ מתאבד...

[קידוזו]

הפחד הוא חברו הטוב של הרוכב ואישתו היא תחושת הביטחון שנובעת מהכרת היכולת והמגבלות.
פחד עוזר כתחושה שמזכירה ממה להימנע ומרתיעה לפני קבלת ההחלטה.
כדי לדייק- בסוף סרגל הפחד מתחילה פאניקה שגורמת להתאבנות ובתחילתו פחד בריא שכמו ג'ימיני מזכיר שמדובר בעסק מסוכן.
עסק מסוכן בגלל מליאנתלפים משתנים ואחת הסיבות העיקריות היא ההתנהגות הרוכב.
בגלל שאני בדיוק כמו אחרים שמדחיקים בהצלחה את העניין, אני גם בעד להגביר את הפחד- ודיונים על סכנות ואסונות חשובים בעיני.
תפחדו, זה בריא. אם תפחדו הרבה- הכי בריא. רק אל תפחדו חזק ובטח שלא במצבי סכנה.

[ayalzo]

כמה הערות,
לפיינשמקר כבר עניתי, אוסיף, שידיעת הסיכונים לא תגיע מקריאת סטטיסטיקה, אלא מלדעת מה פיזית בשטח מסכן אותך (כולל מצב תודעתי), וללמוד איך מתכננים אסטרטגיית וטקטיקת רכיבה. אין כאן שום הדחקה.(אלא אם כן אתה רוכב מקלדת ואז הסטטיסטיקה חשובה לויכוחים- נא לקרוא בהומור ולא בהתנגחות).
לשושני אענה, שהאינסטינקטים של רוכבי מוטוג'יפי הם מאוד מכווננים למסלול וההפתעות שם הן שונות לגמרי ממה שקורה בגוש דן למשל.
אני לא בטוח ששליח ותיק (כזה ששרד את הג'ונגל כמה שנים טובות) , הוא לא בעל אינסטינקטים מחודדים הרבה יותר מהם לסיכונים בחיים האמיתיים. (אלא אם תגיד לי שרוסי מתאמן על מישהו שפותח עליו דלת בדיוק לפני האייפקס).

[קידוזו]

////האינסטינקטים של רוכבי מוטוג'יפי הם מאוד מכווננים למסלול וההפתעות שם הן שונות לגמרי ממה שקורה בגוש דן למשל.
אני לא בטוח ששליח ותיק (כזה ששרד את הג'ונגל כמה שנים טובות) , הוא לא בעל אינסטינקטים מחודדים הרבה יותר מהם לסיכונים בחיים האמיתיים. ///).

-אינסטינקטים הם פעולת תגובה אוטומטית שהגוף זוכר כברירת מחדל או תגובה שהתאמן עליה. הפואנטה שבשורה התחתונה שליח ורוכב GP מגיבים בעצם לאותם צרכים- בלימה, תמרון התחמקות, תאוצה וכו'. מי שרוכב על אופנוע בצורה קיצונית למחייתו מהיר ומדוייק יותר משליח. אני האחרון שיזלזל בשליח מקצועי אבל אף שליח לא יכוון ידיות על המ"מ או ימלא לחץ אוויר בהתאם לתנאי מזג האוויר. הם לא מחוברים למכונה ולא מאומנים בתגובות נכונות אבל יידעו לזהות סכנות ממרחק גדול יותר. זה כן. גם לבלום חירום עם וספה בלי שהזנב יברח תוך עשירית שניה.

[השושנים]

1. אני נוטה לגשת לבעיות וניהול סיכונים בצלילה לנתונים. התחושה שאני מבין יותר את הבעיה היא זו שעוזרת לי להתמודד איתה ולעשות לסיכון מיטיגציה בצורה הטובה ביותר.
יש כאלו שמנגנון ההגנה המועדף עליהם זו הדחקה. מהתגובה שלך מעל, אני מבין שאתה מהסוג השני. זו לא ביקורת, אלא הסבר למה כנראה אתה לא מוצא עניין בדו"ח.
לראייתי זה מאלף, כי במקום דיבורי סרק, ניחושים ומדדים לא רלוונטים (ראה ערך "החודש נהרגו X") מקבלים תמונה מורכבת ומפולחת של מצב הבטיחות לרוכבים בארץ.



2. רכיבה עבורי היא לא תשוקה ואני לא מוצא שום הנאה בתיקונים. אני מרוויח יפה, ומשלם לאחרים שיטפלו לי בכלי. עבורי אופנוע זה כלי פרקטי בלבד.
אז לא תשמע ממני סיפורי שושנים.


3. ואללה? אתה פולני כנראה, כי זה היה וואחד פוסט פאסיב-אגרסיב. זה בסדר, לא נעלבתי.

יש טיפוסים אנליטיים ויש טיפוסים רומנטיים יש טיפוסים אגרסיביים ויש טיפוסים פסיביים יש המון סוגי אנשים זה לא מפחית מהנאת
הרכיבה במאום.

אישית כשאני רואה נתונים יבשים אני נאטם הראש צועק לברוח ואני מגביר את המוזיקה, תן לי שדה חרוש עם ריח אדמה לחה,
תן לי כמה עופות דורסים בשמיים או נחש על הכביש, ואני בעננים, תן לי אופנוע בן חמישים שמסרב להניע, ומצאתי תעלומה לפתור
ההרגשה של להחיות אופנוע שעמד שנים במחסן שווה לי הכל.

ציפיתי מעצמי אחרי עשרות שנים על אופנועים לדעת לזהות אותם להכיר את הנתונים שלהם... כלום! אפילו אם ידעתי פעם זה לא נשמר
בזיכרון, אבל אם אני צריך נתון או לדעת משהו אני יודע בדיוק מאיפה לקחת אותו.

מעולם לא עניין אותי כמה לליטר, או איך לחסוך עוד שקל ברכיבה כזו או אחרת, אני עושה בדיוק מה שמתחשק לי באותו הרגע וזהו,

אבל אף אחד לא אומר שזו הדרך היחידה להתחבר לאופנוע.

[lokimonster]

אופנוע זה עניין מסוכן נקודה

מי שחושב אחרת זו זכותו אבל כנראה הוא צעיר או אופטימי מאוד.

אחרי 31 שנה שאני רוכב באופן רשמי (רשיון) אני בהחלט מרשה לעצמי להרגיש בר מזל שהגעתי עד הלום ( לא זו לא דרשת בר מצווה).


בעיניי האופנוענות היא תהליך שמושפע מהזמן.
הגיל והנסיון משנים את התפיסה המנטלית היכולת הפיזית שלנו וכמובן סוג הכלי.

יצא לי לאבד חבר או לשמוע על מישהו מוכר שהתפגר בטרם עת.
יש לי חבר או שתיים שלא יוכלו לחזור פיזית לרכוב ( נכות ) וגם כמה מכרים שהתרסקו וחייהם השתנו.

אני לא צריך סטיטסטיקה בשביל להבין שזה מסוכן.

מאידך ריבוי התאונות שקרו לאחרונה והפרופיל השונה של הרוכבים מציק ומזכיר לי את מה שאני יודע.
על זה התחושה שהכביש הפך למשהו שבאמת מפחיד ( בריונות לשמה וטירוף טוטאלי) שלדעתי התעצם מכל סיבה שלא תהיה והם גורמים לי לשאול אם להפסיק לרכוב או לשנות את אופי הרכיבה ולראייה כיום אני רוכב על NC במסגרת הביקורת העצמית שלי.

רשמתי פה יותר מפעם אחת כשאתם יוצאים מהבית תעיפו מבט אחד על הבית ותזכרו שלא בטוח שאתם תחזרו לראות את הבית מאותה זווית אם בכלל.