
נכתב במקור על ידי
א הזקן
אני רק אשים את זה כאן (נאור, אל תקרא בבקשה).
בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת נבחרה לשלטון, בצורה דמוקרטית, מפלגה אנטי דמוקרטית בעליל. זה קרה בגרמניה, והמפלגה שנבחרה הייתה המפלגה הנאצית. את המחיר שלמה האנושות כולה (היהודים והצוענים קצת יותר מהאחרים) במליוני הרוגים, בכסף, בטראומות של השורדים וכו'. הלקח שנלמד מ"המקרה המצער" (טוב, ניסוח אנגלי ממעיט) הזה הוא שלחופש הביטוי (לדמוקרטיה ולליברליזם) יש גבולות שמעבר להם השיטה משמידה את עצמה עבור צורת שילטון שבה יש הרבה פחות חופש ביטוי, דמוקרטיה וליברליזם. את הניסוח המלומד אתם יכולים למצוא אצל קרל פופר.
מה שקרה בגיבעת הקפיטול הוא נשיא שהפסיד את הבחירות הדמוקרטיות (אגב, גם בפעם הראשונה שנבחר רוב הקולות היו נגדו, והוא נבחר רק בגלל שיטת האלקקטורים) לא קבל את הפסדו, טען - ללא שום ביסוס עובדתי - שהבחירות זויפו, והסית את תומכיו להרוס את הדמוקרטיה.
נאור יכול לטעון עד מחר שהארץ שטוחה וזה חופש הביטוי. אבל אם בעקבות זאת אנשים יהרסו מוסדות (כמו אוניברסיטאות) שטוענות ההפך אז זו הסתה. ואם הם יצליחו, אסור יהיה להגיד שהארץ לא שטוחה, והנה הלך חופש הביטוי.