נכתב במקור על ידי
א הזקן
על הרשת (לא רק אינטרנט, גם שלוחיה כמו פייסבוק, טוויטר, ווטסאפ וכד') אפשר למצוא את כל המידע שאתה רוצה או לא. הבעיה העיקרית היא להבחין בין מידע אמיתי (כזה שמגיע מהמציאות ולא מהזיות, ונבדק כראוי) לבין פייק-מידע שנראה לא פחות טוב מהאמיתי. לדוגמה (קרובה אלי מבחינה מקצועית) בזמנו הסתובב ברשת מכתב המזהיר משימוש באנטיפרפסרנט המכיל מלחי אלומיניום. זה היה אירוע רציני, מכירות ירדו ואנשים היו משוכנעים (חלק עד היום) שאלומיניום בדיאודורנטים מזיק. בפעם הראשונה שקראתי את המכתב הזה צחקתי בקול רם – חשבתי שאף אחד לא יאמין לשטויות הללו. הסתבר שטעיתי בגדול. מה שהסתבר מאוחר יותר הוא שחברה המייצרת דיאודורנטים ללא אנטיפרספרנטים (מלחי אלומיניום) הפיצה את המכתב הזה בניסיון להעלות את המכירות שלה. והכי ביזארי – גם כשזה נודע חלק מהאנשים עדיין מאמינים שזה מזיק כי "לא יכול להיות שסתם ככה מישהו כותב דבר כזה".
אז איך להבחין בין מציאות ופייק-מציאות? לא תמיד זה אפשרי ותמיד זה לא קל. אז כשאתה רואה "מסמך של ה-FBI" בטוויטר על הקשר בין פוטין ואובמה או טראמפ אתה יכול להאמין לו (אם זה מתאים להשקפה שלך תעשה זאת ללא היסוס – "ידעתי שזה ככה") או לשאול את עצמך אם זה עומד במבחן ההיגיון. ואז אתה מתחיל לבדוק את ההתנהגות של טראמפ בנושא Let’s make America great again ואתה רואה שיש בעולם שני כוחות המאיימים על ה-greatness של אמריקה – סין ורוסיה. ואז אתה מסתכל על ההתנהגות שלו כלפי סין וכלפי רוסיה, ואם לא עולים לך סימני שאלה אז אתה לא מציאותי. ולא, זאת לא הוכחה לשום דבר, אבל זה מעלה סימני שאלה ענקיים. אותו דבר לגבי "הוכחות" לזיוף הבחירות. אין הוכחות כאילו מפני שאם היו טראמפ היה מביא אותן לתביעות שפתח. לפעמים, הפעלת הגיון פשוט פותרת את בעיית האבחנה בין אמת לשקר. ולפעמים, אתה משכנע את עצמך שהשקר הוא אמת כי זה עולה בקנה אחד עם השקפתך. נכון, קידוזו ודרזנר?
שיטה נוספת לפייק היא להכניס אי-אמיתות במהלך דיון ולהתייחס אליהן כאילו הן אמת. דרזדנר, למשל כתב ש" העתיד הפוליטי של המערב הולך לכיוון של גוונים של שמאל בלי ימין בכלל" – אני לא חושב שהוא משקר ביודעין, אבל בדיקה של המערכת הפוליטית באירופה ב-20 שנה האחרונות מגלה הליכה חד-משמעית ימינה (החל מימין מתון יחסית כמו בהולנד עד לקיצוני יחסית כמו בהונגריה). אז לא, אירופה דווקא הולכת ימינה, כיוון שקבל בוסט רציני עם הצפת אירופה בפליטים.
ואחרון – חופש הדיבור. קחו לדוגמה את דעש. הארגון הטרוריסטי והאכזר הזה התחזק בעולם כי לא שמו לו גבולות של חופש דיבור. בכל פעם שהייתה כוונה לחסום אתרים שלהם או חשבונות בפייס ובטוויטר קמו אבירי חופש הדיבור (חלקם מומנו בכספים של דעש) בהתנגדות עזה. דעש ניצל היטב את החופש הזה שחייב ללא מעט מתים ופצועים בעולם. כמובן שבשטחי החליפות לא היה חופש כזה, ומי שרק העז לחשוב אחרת מהשלטון התקצר בראש. דוגמה נהדרת לאיך חופש הדיבור לא השכיל להגן על עצמו ולמה לא צריך לתת במה לתומכי טראמפ – בעיני אין הבדל מהותי ביניהם למעט השם של האלוהים שלהם. אין, בעיני, הבדל בין הקו-קלוס-קלאן (מתומכי טראמפ הבולטים) הקורא להרג אנשים בגלל צבע עורם לדעש שהורג אנשים בגלל שייכות לדת אחרת. נכון, לא כל תומכי טראמפ הם קו-קלוס-קלאן, אבל, כממרת חז"ל, תאמר לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה.
ציטוט ההודעה בתגובה
