בלי להעליב,
בתקופה שבה klr, dr, ו-xt נמכרו כאן בכמויות,
הklr היה הפחות אמין מהשלושה, ונחשב הכי פחות שטח מביניהם.
לאחי היה klr, ולי dr. חוץ מהמושב היותר מרופד, לא היה לירוק שום יתרון על הסוזוקי הצנום והקל יותר.
מטרו כרגיל לוקחים את כל מה שמעניין, מעיפים אותו מהשוק ומשאירים אותנו עם הערסיידה המקומית.
מי צריך W800, Z900RS, VN900, XVS950 או חלילה קרוזרים יפניים גדולים, כשאפשר למכור 800 יחידות ערס-מקס וצעצועים "מוגבלים ברשיון" לילדי שמנת? העם אמר את דברו.
אותי דווקא מעניין איך מוטוגוצי עוד נשארה כל כך הרבה זמן בשטח.
מוטוגוצי מכרו כלים בודדים בשנה עד שהביאו את ה-TT (שנמכר גם כן, בעדינות, במספרים לא גבוהים).
מטרו הביאו את ה-Z900RS ואפילו העמידו כלי מבחן.
כמה כלים נמכרו? אם אני לא טועה, חמישה. אולי אני טועה ונמכרו עשרה, זה לא משנה את התמונה.
הונדה הביאו CB1100. כמה נמכרו? יחדיות בודדות.
דוראטי הביאו את הספורט קלאסיק שניגבתי עליו ריר שנים, ובניתי למצוא כזה משומש ביום מן הימים. לא אמצא, כי נמכרו שלושה או ארבעה כלים.
אתה קנית? לא.
אני קניתי? לא.
אז איזה זכות יש לנו לבכות שהיבואן לא מתכוון להתעסק בכלי לא רווחי שנתקע אצלו עם יד יבואן?
ברוסית יש משפט - "מי שמשלם, הוא זה שמזמין את המוזיקה".
אם אני ואתה לא לקוחות משלמים, אז אף אחד לא הולך להתחשב בגחמות שלנו כשהוא מחליט איזה דגמים לייבא ואיזה לא.
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
הביאו (או יביאו) לארץ דוקאטי דיאבל למבורגיני יחיד, ב.מ.וו HP4 RACE יחיד, זכור לי גם שמתישהו הביאו פיירבלייד יחודי יחיד לארץ. יש דוגמאות ליבוא במספרים קטנים של היבואנים הגדולים.
כי אלו אופנועים קיצוניים שעוזרים ליוקרת המותג, דוקאטי חיים על זה.
יש בגרמניה דילרים של דוקאטי שיריבו בינהם לקנות את הדיאבל למבורגיני רק בשביל שיעמוד בתצוגה.
חוץ מעניין היוקרה ולקבל מעמד פרימיום שאתה מגיע לסוכנות לקנות אופנוע ואתה יודע שהדיאבל למבורגיני עולה נגיד 250000 ש"ח פתאום המונסטר נראה זול (במחיר) זה טריק ידוע.
כל הנ"ל לא מתקיים עם הKLR
כשהחזירו את הדיאר דווקא מכרו יחסית סבבה (לדעתי. לא יודע מה המשמעות הכלכלית של כמות יחידות זאת או אחרת ליבואן). אבל בניגוד לklr, הדיאר באמת מסוגל לנסוע בשטח. הklr כבד ועם פלסטיק רגיש. לא מסוגל לסבול נפילות. לא יודע כמה אנשים ירצו להשקיע באופנוע חדש, יחסית חלש, רק בשביל פשטות מכנית ואיזה שביל מזדמן. רוב מי שקונה בגלל העקרון הנ"ל לא קונה חדש מהניילון.
הדבר היחיד שיכול להיות אטרקאיבי, יהיה מחיר נמוך בהגזמה, ומהיכרות עם היבואנים בארץ, ספק אם זה יקרה.
דווקא בפורומים אמריקאים יש הרבה חסד נעורים לKLR והרבה רוצים אחד בחניה אפילו אם לא ירכבו עליו יותר מפעם אחת בשנה.
הרוכב האמריקאי הממוצא לא נחשף להרבה דגמי אופנועים, בעבר זה בכלל היה 2 אופנועים וחצי והיום קצת יותר.
דיברתי אם אמריקאי על אופנועים וחלק מהאופנועים שדיברתי עליהם הוא לא ידע שקיימים כי מעולם לא נמכרו בארצות הברית
אני חייתי כמעט עשרים שנה בארה"ב, רובם בחוף המזרחי ומיעוטם בחוף המערבי.
אני מאחל לכולנו את עושר הדגמים האדיר שהאמריקאי הממוצע פוגש כשהוא הולך לדילרשיפ אופנועים ממוצע, שלא לדבר על המחירים המגוחכים יחסית למה שרץ בארץ.
אנחנו חיים בשממון, והם חיים בשפע.
לא רק החומרי, כאמור שפע ההיצע האדיר והמחירים האטרקטיביים, אלא גם שפע תרבותי. מגזינים, מועודנים מוטוריים, קהילות וכו'.
זה נכון גם לכל נישה ותת-נישה שתבחן.
במיוחד לפני 10 שנים ויותר היה להם חצי מהדגמים שנמכרו באירופה, על איזה עושר דגמים אתה מדבר?
קטגוריית האדוונצ'ר למשל הגיע מאד מאוחר שם ולרוב הם רכבו סופרספורט קרוזרים ושטח, כל תתי הקטגוריות והנישות לא היו שם, אני זוכר היטב איך בפורומים האמריקאים היו מתבאסים שלא מביאים דגמים מסויימים לארצות הברית
וזה עוד לפני שדיברנו על פריסה, בשביל לקנות דוקאטי יש צורך לסוע שעות עם טריילר כדי לאסוף את האופנוע.