באפריל: 12 הרוגים על דו-גלגלי

[KKatkov]

הלכתי וחיפשתי את המקור - לפי נתוני הרלבד, בעשר השנים האחרונות אחוז התאונות העצמיות הוא כ-28%.

מקור - תרשים 15 - https://www.gov.il/BlobFolder/report...arch_bikes.pdf

על אופנועים רוכבים בני אדם, לא מחשבים. אף רוכב, טוב ככל שיהיה, לא מסוגל להיות מרוכז על הזמן. אף רוכב, טוב ככל שיהיה, לא יכול להימנע לחלוטין מטעויות מסכנות חיים.
בוודאי שברובן הרוכב אשם. האם ניתן היה למנוע אותן? על הנייר. לא במציאות

אני לא מסכים עם הטיעון הזה.
אני אמנם לא הרבל"ד, אבל יש לי ניסיון אישי של 11 שנות רכיבה וכרבע מיליון קילומטר - בכל סוגי הכבישים, ובכל מזג אוויר.
בתקופה הזאת, אפשר להגיד שעברתי 6 תאונות (נפילונת במקום או פגוש שנשרט בהשתחלות בפקק זה לא משהו שאני מגדיר כתאונה).
מבין 6 התאונות - 5 היו עצמיות, ללא רכב נוסף שהיה מעורב.
הנותרת הייתה התאונה הראשונה, ובה אין אשם חוץ ממני.
הנה הרשימה שלי:
התאונה הראשונה נגרמה עקב שיקול דעת לקוי, מיומנות רכיבה ירודה וחריגה מיכולת הרכיבה שלי (חודש לאחר הוצאת הרישיון, לפני קורסים, במרדף אחרי חבר מנוסה יותר).סטיתי מנתיב הנסיעה ופגעתי מאחור במשאית (לא תאונה עצמית על הנייר, בפועל - אם לא הייתה שם משאית, כנראה שהייתי פוגע במעקה. למשאית לא היה שום חלק בתאונה פרט לזה שהיא נסעה בצורה חוקית למהדרין בנתיב הימני במחלף בר-אילן). למזלי, נפצעתי קל מאוד.

התאונה השניה קרתה בקורס רכיבה (כן, אני בין הבודדים שעשה תאונה בקורס של פרוריידניג) בהרי ירושלים, כשרדפתי אחרי מדריך וחרגתי ממעטפת היכולות של האופנוע (דיוורז'ן 400). נגמר במכות יבשות.

התאונה השלישית קרתה בהרכבה, בפניה חשוכה, עקב "כוח עליון" - מיכלית הציפה את הפניה בסולר זמן קצר לפני שהגעתי. משום שדווקא כאן מלאתי את חובת הזהירות והתאמתי את המהירות לתנאי הראות - נכנסתי לפניה עם מרווחי בטחון גדולים, במהירות של 40 קמ"ש לכל היותר. זה תרם מאוד לכך שהנזק הסתכם במראה שבורה וסימנים כחולים. זאת גם התאונה היחידה, שגם עכשיו - אני מאמין שלא ניתן היה למנוע.

התאונה הרביעית קרתה כשנרדמתי על גבי בנדיט 1200 בנסיעה לילית בכביש 90. למזלי, זה הסתכם בתעופה לשיחים בצידי הדרך. זה שהייתי במהירות של 80-90 קמ"ש לכל היותר כנראה תרם לכך שגם הארוע הזה הסתיים במכות יבשות. הסיבה - שיקול דעת לקוי, רכיבה במצב עייפות מתקדם.

התאונה החמישית - זאת ששלחה אותי לחודש בבתי חולים. רכיבה "ספורטיבית" במעלה אפריים על בנדיט 1200. לא הלך לי, לא זרם לי, "אחי - עוד פס אחד וחותכים אחרת אני מתפרק", ובפס הזה - אבדתי שליטה על האופנוע במהירות גבוהה, נלחצתי מהרכב שהיה בנתיב הנגדי ופגשתי מעקה.
סיבות? גם זלזול, גם שיקול דעת לקוי, גם חריגה מתחום היכולות שלי ולקיחה מודעת של סיכון מוגדל. You name it.

התאונה השישית - על הדוקאטי. בחזרה מהפיזיו (ד"ש מהתאונה הקודמת) יצאתי לעקיפה בכביש דו-נתיבי בירידה עם עיקול, כמלפני מחסום שדורש האטה. הכביש היה רטוב מהגשם. בזמן העקיפה ראיתי שהרכב שנמצא במחסום עוצר במקום להמשיך בנסיעה תוך קיזוז מהירות. התחלתי לבלום מכ-90 קמ"ש, נעלתי קדמי ומצאתי את עצמי מחליק על הכביש. הנזק הסתכם במכות יבשות. הסיבות? שוב שיקול דעת לקוי (עקיפה מיותרת, וחוסר התאמה של סגנון הרכיבה לתנאי הדרך). גורם מסייע - לאחר התאונה, שמתי לב שהצמיג הקדמי היה מורכב הפוך (נגד כיוון הסיבוב). זה כנראה מנע ממנו לנקז מים בצורה יעילה, והקדים מאוד את סף הנעילה של הקדמי.

אז הנה, אחרי שעשיתי בפומבי את חשבון הנפש שלי - אעבור לשלב המסקנות.
3 מהתאונות, שהן 50% (הראשונה ושתי ה"ספורטיביות") קרו כשחרגתי ביודעין ממעטפת היכולות שלי ושל האופנוע, ו"דחפתי" לקצב שלא הרגיש לי בטיחותי או נוח.
2 תאונות (לילית בבקעה והחלקה בעקיפה על כביש רטוב) אלה תוצאות של שיקול דעת לקוי (שזה קורה פה ושם לכל אחד). לעובדה ששתיהן הסתיימו ללא פציעות משמעותיות תרמו בין היתר מהירות נסיעה שאינה גבוהה באופן חריג + ציוד מיגון מלא.
עוד תאונה אחת - אולי ניתן היה למנוע בבחירת קו טוב יותר. עם זאת, מהירות נסיעה נמוכה ומיגון אפשרו לסיים את הארוע עם פגיעות קלות מאוד.

אז מה אני בעצם מנסה להגיד כאן?
- שתאונות עצמיות הן כנראה יותר מ-30%. הרבה יותר, כי מבחינתי - אופנוע שמחליק ופוגע ברכב חונה, זאת תאונה עצמית.
- שה"שילוש הקדוש" שמביא לתאונות זה שיקול דעת לקוי, מיומנות רכיבה לוקה בחסר וקצב רכיבה שאינו תואם את כישורי הרוכב או יכולות המכונה.
- שהורדת המהירות בשילוב עם ציוד מיגון, היו יכולות להפוך הרבה תאונות קשות לתאונות קלות. כמה זה הרבה? לא יודע, אבל ב-80% מהמקרים לעיל, +30 קמ"ש או מינוס ציוד מיגון היו יכולים למנוע ממני לכתוב את הפוסט הזה עכשיו. גם ביש מזל רגיל היה יכול להביא לאותה תוצאה, על כך אין עוררין.
- שחשבון נפש אחרי כל מאורע מסוכן, בין אם נגמר בתאונה ובין אם לא, הסקת מסקנות ויישומן - מסייעות בשיפור האסטרטגיה ומקטינות את הסיכוי שהארוע הבא יגמר בתאונה.
- שלקיחת אחריות אישית על כל ארוע, ללא קשר למי אשם מבחינת החוק - זאת הגישה שכל אופנוען שמעוניין להאריך ימים צריך לאמץ לעצמו.
- שאין כרגע שום מערכת שמאפשרת להעביר את הידע והניסיון האלה פרט להדרכה אישית, ושחלק גדול מהרוכבים בטוחים שאין להם צורך בהדרכה שכזו. עד שזה לא ישתנה, סטטיסטיקת ההרוגים על גבי דו"ג תמשיך להיות מזעזעת, גם אם המדינה תחליט פתאום להשקיע בתשתיות בהיבט של בטיחות הרוכבים (מה שכמובן לא הולך לקרות).

סליחה על החפירה. אם קריאת המגילה הנ"ל תעזור לאיזה רוכב מתחיל להפעיל את הראש על הארועים שהיו לו היום בדרכו מהבית לעבודה - אז זה לא נכתב לחינם.