העלאת מיסים לא מביאה באופן חד-משמעי לעליה בהכנסות המדינה. הרי למיסוי יש יכולת לעצב את השוק.
לדוגמה:
כשהמס על קטנועים היה 40% ועל אופנועים בנפח זהה 72% - רוב השוק, כ-90%, היה מורכב מקטנועים.
ברגע שהעיוות הזה תוקן, האופנועים תפסו את מקומם הטבעי בשוק שלנו - כ-35% מכלל המסירות.
העלאת מס על אופנועים וקטנועים בנפחי הביניים לא בהכרח תביא לתקציב המדינה אפילו את ה-10 מיליון האלה (שמבחינת תקציב המדינה אלה הספרות שנמצאות הרחק אחרי הנקודה העשרונית. מספר שמעגלים אותו, כי הוא כל כך קטן וחסר משמעות). מספיק שאחוז מסויים מהרוכבים יחליט שלא לשדרג עקב ההתייקרות, או להסתפק בקטנוע 250 במקום להתקדם ל-650 כפי שתכנן כי פער המחירים נהיה גדול מדי פסיכולוגית, והנה מהמספר הנמוך ממילא שהיה אמור להיכנס לקופת המדינה נשאר חצי.

עכשיו, אם ננסה להבין מה קורה:
השינויים במיסוי הועברו בהליך מזורז כצו השעה, ולא עוגנו בחקיקה מסודרת. היה לנו שר אוצר חברתי כזה, אהב לחלק פינוקים בצו השעה, כך שיוכל להאריך אותם כרצונו - ולהיות "חברתי" יותר מפעם אחת על אותה התקנה (פרשנות שלי כמובן).
לשר האוצר הנוכחי יש לדעתי את הסמכות להאריך את תוקף צו השעה, אם הוא ירצה בכך.
משום מה, אני בספק שהוא רוצה.