זכיתי ברוב שנות חיי הבוגרים, לראות ולרכוב על הכלים המיוחדים כל אחד לזמנו, הכלי הכי עתיק שרכבתי על היה אינדיאן משנות הארבעיםנכתב במקור על ידי KKatkov
בי אס איי, בימרים משנות החמישים, היו בבעלותי ווספה ספרינט 1969 150, ICM 50CC טילון 1971, BMW R100RS 1977,
סוזוקי GSX400 1984 ג'אווה 1987, VMAX 1200 2001 וראיתי איך פני האופנוענות והאופנועים משתנים מעשור לעשור.
ראיתי את ההתקדמות הטכנולוגית את חלקה אימצתי בחום מחלקה אני מתרחק, העתיד מבטיח לנו אופנוע חשמלי, ללא גיר בכלל, יש היום המון
טכנולוגיה על האופנועים, הפילוח לקטגוריות ותתי קטגוריות ותתי תתי קטגוריות חוגג, ומחלקות השיווק ממהרות למצוא שמות מפוצצים לאותו דבר.
אם נזכור שהאופנועים שנלחמו במלחמת העולם השנייה עשו הכל חצו יבשות נלחמות בכל תנאי בוץ, שלג, מדבר, חול ים, היום לכל משימה יש אופנוע.
מרוץ הפריז-דאקר המקורי בשנות השבעים והשמונים הוכיח כי תמיד זה הרוכב ולא רק האופנוע והמחסומים הם בראש.
קחו היום אופנוע מהמדף אלה שמתחרים באותה קטגוריה לכולם בלמי ברמבו מתלי שואה וטכנולוגית מסך זהה, הספקים דומים, הנעת שרשרת, צמיגים
זהים, קוטר גלגל דומה, עד כמה מבחינה טכנולוגית הם יכולים להיות שונים פרט ללוגו? הכל בראש של הרוכב.
בשנות השמונים המרדף היה אחרי מחסום ה-100 כ"ס המחסום הזה נשבר מזמן והמרדף היום הוא אחרי טכנולוגיה, הגנות, בקרות וצפצופים, מנסים למכור
אופנוע "יותר בטוח".
אז כן יש שוק לאופנוע אוטומטי מתאים לפלח קטן שמחפש את ה-X פאקטור, יהיו כאלה שילכו שבי אחרי העיצוב, או כוחות סוס דמיוניים, יהיו כאלה אחרי
נאמנות למותג. אבל היום אם אני לוקח את הרוכב הממוצע שם אותו על אופנוע בלי לגלות לו את שם המותג ע"י רכיבה בלבד קשה לי להאמין שהוא ידע
לזהות את התוצרת.
ציטוט ההודעה בתגובה