פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
זהו האופנוע בנמל בוולנסיה ממתין לאוניה לעלות חזר20230612_110413.jpgה לארץ, וזה יקח את הזמן שלו...התכנון להחיות את הבימרן ללוות אותי בתקופה הקרובה. מצטער שלא שיתפתי יותר, הפלטפורמה פה קשה לעבודה ולעלות תמונות, ויש הרבה, אגיע לארץ אתארגן קצת ואנסה לעלות תמונות תובנות ולשתף אתכם בחוייה האדירה, מי שירצה לראות עוד מוזמן לבקש חברות בפייס יש שם את סיפור המסע כולו על פי ימים, רק ציינו בבקשה בבקשה שאתם מפה.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
בתור הדבר היחיד שמעניין כאן בפורום פול גז, אתה עינוי.
אני באמת מצטער, יש לי המון תמונות לשתף שמעבירות את החוויה חלקית, המון תובנות והמון רצון טוב אבל...זה לא הולך פה!נכתב במקור על ידי the striker
...עכשיו אחרי כ-8000 ק"מ בחו"ל, 5- ארצות שונות. ביקרתי בנקודה המערבית ביותר ביבשת אירופה, בגבהים של 2000 מטר ויותר,
רכבתי בשלג, בסופות רעמים, בפקקים, בכבישים שהם ספק כביש, ספק שביל לא ברור, על אבנים, אספלט וכבישים בצבעים שונים, שיתפתי
דרך עם נהגים שונים ומשונים, רכבתי במהירות אפס וראיתי גם 180 על השעון עליתי עליות מטורפות וירידות מפחידות, על כבישים שהיו
בעבר דרכים רומיות לכרכרות, עם משקל מטורף שלא מחולק בצורה אידאלית אני יכול ולהבין למה ה-BMW 1250 הוא האופנוע הטיולים
האולטימטיבי באירופה ולמה הוא נמכר בכמויות מטורפות בכל הגלובוס למרות המחיר...ולא זה לא שיר פרדה, להיפך!
עכשיו אנחנו בארץ, עדיין לא מעכלים את גודל החוויה, האופנוע שלי נמצא יבשת שמאלה מכאן ומחכה לעלות חזרה בתורו, עכשיו אני יכול
להתחיל לסכם בשקט, ונתחיל בזה שאירופה היא גן עדן לאופנועים ואופנוענים. במשך חודשיים לא קשרתי את האופנוע אף פעם, נכון שבחלק
ממקומות הלינה סיפקו חנייה מסודרת, חלק היו במקומות רחוקים ולא בעיר הגדולה, אבל בכל עצירה ושוטטות האופנוע נישאר עם הציוד עלי
תיקים קשורים וזהו איש לא נגע איש לא צייץ, חנית אופנועים באירופה לא מעניינת כמעט אף אחד והיא ברוב המקומות בחינם. תחנה בצורה
סבירה במקום פנוי שלא מפריע לאיש אף אחד לא מתעסק איתך. כייף לגמרי ההתניידות עם האופנוע שונה מאשר בארץ, אין לנו את אותה
הטופוגרפיה, אין לנו את אותם כבישים, והכבשים והדרכים שם לא מהונדסות לטובת הרוכב להפך. צריך לאותת כי אם לא תעשה תאונה וצריך
מיומנות טובה.
אז למה BMW, זה קל...האופנוע הזה מיועד לעשות את מה שצריך באירופה, חלוקת המשקל שלו בגלל המנוע נהדרת, המנוע גם יודע לעבוד
נכון במהירות 20-30-40 שזו למרבה ההפתעה רוב הרכיבה בתוך הערים (ויש הרבה מלכודות מהירות) משם עולים ל-70-110, ואם אתה
על אוטוסטרדה אז קצת צפונה. השור הבווארי חי במהירויות האלה טוב. אין לו מנוע ושרשרת ששורשיהם נעוצים עמוק במנוע ארבע בשורה ספורטיבי,
כזה שיוצא לעבודה מעל 4000 סל"ד אופנוע שנועד להשחיז ולרחף במהירות של תיור מהיר ספורטיבי, הבימר יודע לקבל משקל נוסף מכל כיוון, ככה
הפרד הזה יצא מהמפעל ולזה הוא נועד טנדר חזק לעבודות חקלאיות, הורסיס קצת התבלבל...זה לא שהוא לא עשה עבודה מצוינת, הוא לא גמגם
אף פעם אבל הוא לא נועד לזה וזה חייב אותי לעבוד קשה יותר, אני לא מתלונן אני מנסה להבהיר משהו, בארץ זה הפוך הכבישים בנויים להנהיגה
מהונדסת עובדים עם המתלים המשקלים והעברות הכוח שם הורסיס מככב תן לו כמה שתרצה, הוא ידע להסתדר עם כל מה שתזרוק לו, הבימר
יכריח אותך לעבוד כאן קשה יותר או לחזור לאירופה.
התובנה הכי גדולה היא שהאופנוע חייב להתאים לייעוד שלו, בטיול בשניים עם משקל של כמעט חצי טון הב. מ. וו זוכה ובגדול, בארץ הורסיס,
ואז נשארת השאלה של תמורה למחיר וזה מחדד עוד יותר את התשובה. וזו בדיוק הסיבה להבדלים בין פה לשם.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
וזה מה שהג'ינג'ית כתבה:
סכום מסע - הצד שלה
אם רכבתם 7500 ק" מ במשך חודשיים, בשמש ובגשם, בחום ובקור, בגבהים ובמישור, בכביש ישר או בשמיניות מהודקות, בכבישים רחבים ובמשהו שהיה פעם כביש, בכביש עשוי חלוקי נחל או כביש עשוי אבנים מסותתות, קעור או קמור.
אם רכבתם את כל זה וכשאתם עולים בחזרה על האופנוע עדיין הלב מתחיל לשיר, אז אין מה לעשות...כנראה שאתם אוהבים לרכב.
אם עשיתם כמה הפכות (קלות - לא לדאוג), הרמתם את האופנוע, עליתם והמשכתם בדרך... כנראה שאתם אוהבים לרכב.
אם חיפשתם קרש שטוח לשים מתחת לרגלית כדי לחנות על חול, חצץ, חול וחצץ, לאזן גובה ומשטח, וגם סחבתם אותו אתכם כל הדרך ושלפתם ברגע הנכון... כנראה שאתם אוהבים לרכב.
וכנראה שאנחנו באמת אוהבים לרכב!
ה road trip שלנו עומד להסתיים...
אתמול התחלנו את הדרך לולנסיה ספרד, שם נשלח את האופנוע, על כל 120 הסוסים שלו חזרה לארץ.
אחרי יומיים של רכיבות מנהלתיות בלבד בסינטרה פורטוגל, היה תענוג לחזור לכבישים פתוחים.
אין ספק. אני אוהבת לרכב!!!
התחלנו אתמול מסע מים לים. מהאוקיאנוס האטלנטי הצפוני ועד הים הבלארי (צד החוף המזרחי של ספרד, שם שוכנים האיים הבלאריים).
900 ק"מ בקו די ישר.
בתוך השמיים האפורים והגשומים לפרקים, התחילו להיווצר קרעים והכחול התחיל להופיע. מזג האוויר התחמם.
הנוף התחלף מים לנחל, לכפרים קטנים, עיירות קטנות, שדות חיטה ותירס וחמניות ומטעים ופרדסים ואין סוף בעלי חיים: פרות, כבשים, עיזים, חמורים, סוסים.
לכל היופי הזה נוספו המון קינים של חסידות. המון קילומטרים של עמודי חשמל. על כל אחד קן עם גוזלים צעירים.
גם הערים בהן בחרנו לעצור, עפ"י מס' הקילומטרים ביניהן, אצרו בתוכן הפתעות שלא ציפינו להן.
מחר אנחנו יוצאים למקטע הדרך האחרון לולנסיה.
רגשות מעורבים...
קשה להפרד מהחופש, מהספונטניות, מהקלילות, מהזרימה. ההרפתקאות והגילויים החדשים שחיכו לנו כל יום.
מחיי הנוודות יותר קל לי להיפרד
צלחנו ביחד זוגי אינטנסיבי במשך חודשיים. בכיף, בהומור וצחוקים, בשיתוף, במרחב, בתמיכה, בבירה/יין/סיגריה בסוף יום.
היינו באותו הילוך.
לא דבר של מה בכך אחרי 35 שנות נישואים.
אז לאביר שלי על 120 סוסים בשחור וקצת ירוק, שני גלגלים ואגזוז.
תודה על החלום שהחזקת ודחפת בשביל שנינו ותודה על ההגשמה שעלתה על כל חלום!
על הבטחון וקור הרוח ברגעים מלחיצים. על הכלים השלובים. על הכיף והאושר.
אוהבת אותך ומתגעגעת הביתה!
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
איזה כיף לקרוא!וזה מה שהג'ינג'ית כתבה:
סכום מסע - הצד שלה
אם רכבתם 7500 ק" מ במשך חודשיים, בשמש ובגשם, בחום ובקור, בגבהים ובמישור, בכביש ישר או בשמיניות מהודקות, בכבישים רחבים ובמשהו שהיה פעם כביש, בכביש עשוי חלוקי נחל או כביש עשוי אבנים מסותתות, קעור או קמור.
אם רכבתם את כל זה וכשאתם עולים בחזרה על האופנוע עדיין הלב מתחיל לשיר, אז אין מה לעשות...כנראה שאתם אוהבים לרכב.
אם עשיתם כמה הפכות (קלות - לא לדאוג), הרמתם את האופנוע, עליתם והמשכתם בדרך... כנראה שאתם אוהבים לרכב.
אם חיפשתם קרש שטוח לשים מתחת לרגלית כדי לחנות על חול, חצץ, חול וחצץ, לאזן גובה ומשטח, וגם סחבתם אותו אתכם כל הדרך ושלפתם ברגע הנכון... כנראה שאתם אוהבים לרכב.
וכנראה שאנחנו באמת אוהבים לרכב!
ה road trip שלנו עומד להסתיים...
אתמול התחלנו את הדרך לולנסיה ספרד, שם נשלח את האופנוע, על כל 120 הסוסים שלו חזרה לארץ.
אחרי יומיים של רכיבות מנהלתיות בלבד בסינטרה פורטוגל, היה תענוג לחזור לכבישים פתוחים.
אין ספק. אני אוהבת לרכב!!!
התחלנו אתמול מסע מים לים. מהאוקיאנוס האטלנטי הצפוני ועד הים הבלארי (צד החוף המזרחי של ספרד, שם שוכנים האיים הבלאריים).
900 ק"מ בקו די ישר.
בתוך השמיים האפורים והגשומים לפרקים, התחילו להיווצר קרעים והכחול התחיל להופיע. מזג האוויר התחמם.
הנוף התחלף מים לנחל, לכפרים קטנים, עיירות קטנות, שדות חיטה ותירס וחמניות ומטעים ופרדסים ואין סוף בעלי חיים: פרות, כבשים, עיזים, חמורים, סוסים.
לכל היופי הזה נוספו המון קינים של חסידות. המון קילומטרים של עמודי חשמל. על כל אחד קן עם גוזלים צעירים.
גם הערים בהן בחרנו לעצור, עפ"י מס' הקילומטרים ביניהן, אצרו בתוכן הפתעות שלא ציפינו להן.
מחר אנחנו יוצאים למקטע הדרך האחרון לולנסיה.
רגשות מעורבים...
קשה להפרד מהחופש, מהספונטניות, מהקלילות, מהזרימה. ההרפתקאות והגילויים החדשים שחיכו לנו כל יום.
מחיי הנוודות יותר קל לי להיפרד
צלחנו ביחד זוגי אינטנסיבי במשך חודשיים. בכיף, בהומור וצחוקים, בשיתוף, במרחב, בתמיכה, בבירה/יין/סיגריה בסוף יום.
היינו באותו הילוך.
לא דבר של מה בכך אחרי 35 שנות נישואים.
אז לאביר שלי על 120 סוסים בשחור וקצת ירוק, שני גלגלים ואגזוז.
תודה על החלום שהחזקת ודחפת בשביל שנינו ותודה על ההגשמה שעלתה על כל חלום!
על הבטחון וקור הרוח ברגעים מלחיצים. על הכלים השלובים. על הכיף והאושר.
אוהבת אותך ומתגעגעת הביתה!
קחו את הזמן לנוח בבית, ולאט לאט הרעיונות לטיול הבא יתחילו לבצבץ.
בלי לשים לב, בעוד חצי שנה או שנה תהיה לכם כבר תוכנית מסודרת
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
ניסיון 1
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
תן ללוקי כאפה מצלצלת רק בגלל שעדיין לא קפץ אליך להסביר איך מעלה תמונה שעומדת על הרגליים.
SUZUKI GSX ES 550 E 1986HONDA NC 750 X 2016KTM 1090 Adventure S 2018
2020 Husqvarna 701 Enduro
KTM 790 Adventure S 2021
לוקי מכפכף את עצמו
מאז שtaptalk לא עובד לוקי אוכל קש
מצאתי על מה לקטר הוינקר של ימאהה נושר!!!
SIC TRANSIT GLORIA MUNDI
טוב אז הורסיס חזר הביתה אחרי סאגה לא פשוטה בנמל אשדוד, הגיע שלם מינוס 2 חליפות סערה שנגנבו ממני בין וולנסיה
לישראל, היו מונחות מחוסר בררה בתיקיי מגן המנוע ולא בארגזים הנעולים, שיהיו כאפרה וכסף לתרופות לגנב.
זה התחיל בשעה 0900 במשרדי עמיל המכס והמשיך בסאגה רצופת מכשולי בנמל עצמו, ביום הכי חם ולח של השנה כשברקע
יום הזעם על הדמוקרטיה.
יציאה מהבית בתחבורה ציבורית לתחנה מרכזית ירושלים, משם אוטובוס לאשדוד, הפתעה נעימה כי לא הייתי בתחנה החדשה מעולם
והזיכרונות שלי הם משנות השירות הצבאי שלי אי שם באמצע שנות השמונים, חשבתם פעם איך זה לצאת לנסיעה מקניון גדול ואולם
נוסעים כמו טרמינל בשדה התעופה? אז ככה זה נראה ומרגיש...
ירידה בצומת הנמל ומונית למשרדי אמיל המכס, עד כאן דפק כמו שעון מעבר מהיר על הטפסים שנשלחו בעוד מועד, ויציאה לסבב מכס
יבוא מיסים הטילים ותשלומים, כל זה בליווי נציג שמכיר ויודע ומקצר תורים. (חשוב מאוד ואני ג נחשב VIP) תזכרו את הזה תבינו בהמשך.
עכשיו, לכל זרוע בנמל יש היררכיה, מאפייה ותקנות משלה ולא בהכרך יד ימין מבינה מה יד שמאל עושה ואף אחד לא שש לעזור, אני רק מפריע
להם לנוח בעבודה.
בחצי השעה הראשונה הבנתי כבר מי נגד מי אצל מי הכוח ומה אני חייב לעשות על מנת להביא דברים לקצב נורמלי על מנת שלא אחזור
לירושלים בתחבורה ציבורית וזה בהחלט עמד על הפרק...
בשלב ראשון מישהו החליט שאופנוע חייב שיקוף ביטחוני, הקטע שהאופנוע במחסן בנמל השיקוף בקצה השני לי אסור להיכנס והאופציה
היא לקחת את האופנוע על גרר לשיקוף וחזרה למחסן. בלי זה אף אחד לא מדבר איתך...
טלפון למנהל הביטחון בנמל (למזלי אני מכיר אותו מהעבודה הקודמת שלי) אחרי שעה מתקבלת הודעה אין צורך בשיקוף אבל...הבודק
יגיע למחסן לבדוק את האופנוע, אבל צריך להסיע אותו הלוך וחזור לו אין בעיה (לי יש) אבל הבוס שלו לא משחרר אותו מהעמדה.
שוב טלפון למנהל המכס מפעילים לחץ גם מצד העמילות מכס וגם מהצד שלי, תנועת מלקחיים קלאסית שעה וחצי המתנה חם לח ואין מזגן
אישור לכניסה לאופנוע אבל...להחתים קודם שוב את המכס על אישור "חריג" שוב נסיעה עוד שעה, עכשיו תשלומי נמל...4 פקידים שונים
אף אחד מהם לא במקום שהוא צריך להיות, מזהה אדם מוכר שיחה מפה לשם אני מכיר את המשפחה שלו מירושלים, קפה, לוקח על עצמו
לעזור, חצי שעה יש חותמת נוספת, אי שהרכבים בנמל מודיע לי אין מצבר, צריך מצבר או ג'אמפר השגתי ג'אמפר.
לפני הכניסה למחסן צריך לעבור שוב במכס לקבל אישור יציאה מהנמל אבל אי אפשר לקבל כי אושר לי חריג ללא בדיקה והמחשב לא יודע
להנפיק אישור אז צריך אישור ידני...מחלק האישורים בישיבה..עוד שעה... נשלח מייל דחוף מנכ"ל אלאלוף מתערב בשבילי...מתחיל לזוז
משהו עכשיו היחס כבר אחר, מגיעים לאופנוע...חם לח האופנוע מניע אבל לא שומר על מתח חשמל...החברה הנמל מלווים אותי עד לשער
עם שלוש הנעות כי האופנוע כבה, אין מצב להגיע ככה לירושלים, יוצא מהנמל ישירות לאזור התעשייה לחפש מצב, האופנוע נכבה ליד
מוסך טרקטורונים, יוצא אלי בחור נחמד עם כוס מים קרים...בוא חבר נעזור לך, אני חשדן אבל.. תוך עשר דקות מצבר זהה לשלי מגיע
מטול מקבל בוסט זרם ראשוני ממכשיר מיוחד בדיקה במדדים מלא פול אמפר בריא, הבחור מוודא טעינה באופנוע מושלם, מחליף מצבר ואני
מתכונן לשוס בתשלום...500 ש"ח חבר במזומן או 550 באשראי, העבודה עלי...שלמתי במזומן אמרתי תודה מחיר סביר + ורכבתי לירושלים.
האופנוע שכנראה התגעגע לכבישים של הארץ רץ על הדלק הספרדי מהר מאד, התנועה להפתעתי קלה עד בינונית, תענוג...הגעתי ב-1800
לירושלים...
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
לפני הכניסה למחסן צריך לעבור שוב במכס לקבל אישור יציאה מהנמל אבל אי אפשר לקבל כי אושר לי חריג ללא בדיקה והמחשב לא יודע
להנפיק אישור אז צריך אישור ידני...מחלק האישורים בישיבה..עוד שעה... נשלח מייל דחוף מנכ"ל אלאלוף מתערב בשבילי...מתחיל לזוז
משהו עכשיו היחס כבר אחר, מגיעים לאופנוע...חם לח האופנוע מניע אבל לא שומר על מתח חשמל...החברה הנמל מלווים אותי עד לשער
עם שלוש הנעות כי האופנוע כבה, אין מצב להגיע ככה לירושלים, יוצא מהנמל ישירות לאזור התעשייה לחפש מצב, האופנוע נכבה ליד
מוסך טרקטורונים, יוצא אלי בחור נחמד עם כוס מים קרים...בוא חבר נעזור לך, אני חשדן אבל.. תוך עשר דקות מצבר זהה לשלי מגיע
מטול מקבל בוסט זרם ראשוני ממכשיר מיוחד בדיקה במדדים מלא פול אמפר בריא, הבחור מוודא טעינה באופנוע מושלם, מחליף מצבר ואני
מתכונן לשוס בתשלום...500 ש"ח חבר במזומן או 550 באשראי, העבודה עלי...שלמתי במזומן אמרתי תודה מחיר סביר + ורכבתי לירושלים.
האופנוע שכנראה התגעגע לכבישים של הארץ רץ על הדלק הספרדי מהר מאד, התנועה להפתעתי קלה עד בינונית, תענוג...הגעתי ב-1800
לירושלים...[/QUOTE]
נשמע שכיף לחזור לארץ
מצאתי על מה לקטר הוינקר של ימאהה נושר!!!
SIC TRANSIT GLORIA MUNDI
מצחיק, אבל רק עכשיו אני בכלל מתחיל להיכנס לשגרה אחרי המסע הגדול ורק עכשיו מתחילות התובנות וההבנות לחלחל למציאות.
בניתי לי בארץ חיים נוחים יחסית, הצלחתי להגיע לסוג של שפיות והשג שאני מאוד אוהב, יש לי פה משפחה וחברים שאני נהנה מאד
לבלות איתם, יש לי תחביבים ודברים שאני אוהב לעשות ובכלל אני אוהב חלק גדול מאד מהבועה שלי וזו בפרוש בועה.
מהצד השני זכיתי להצצה נהדרת של "מה היה יכול להיות אילו..." שזו סוג של מציאות מקבילה אחרת. בעולם מושלם הייתי משלב
50% מול 50% פה ושם, אבל העולם לא מושלם ויש המון אילוצים להתחשב בהם.
כן חשבתי על קניית נכס בחו"ל ואופנוע נוסף שישב שם, חשבתי על חציית החיים על מנת להספיק יותר ואני עדיין בודק ומשתעשע
עם זה.
צפוף לי כאן, וחם...יש לי הרגשה קלסטרופובית הגבולות שלנו לא ישתנו ויגדלו בקרוב, הדמוגרפיה עולה בקצב, אלה שממונים על
איכות חיינו יש להם דברים אחרים בראש, וההרגשה שלי כאן של לימון שנסחט עד תום ועדיין מפעלים עליו לחץ.
בכל שבת, חג, או ימי חופש, מוקדם בבוקר יצאת התראה "אין יותר מקומות ב... הציבור מתבקש שלא להגיע"... יש לנו ארץ
נהדרת, אבל היא קטנה סגורה ומלאת פקקים.
כן היה קשה לצאת וקשה לחזור, זה עלה הרבה אבל היה שווה כל דקה, ולא לא הייתי משנה דבר, למרות הגניבה המבאסת של
חליפות הסערה, למרות הבלאגן בנמל זה היה שווה את זה, ומה הלאה?
יוון הקסימה אותי, בקרוב יהיה טיול נוסף לסלוניקי וצפון יוון, נורווגיה והצפון הרחוק מרתקות אותי והתחלתי להשתעשע ברעיון של
קניית בימר 1300 חדש בהמבורג, רכביה של חודש בנרווגיה וחזרה לארץ דרך יוון. אולי מסע רכיבה ברוקייס של קנדה. העולם
גדול ומעניין.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
כל זה זכרת בדיוק???.. ועוד אתה עם הזיעה שלך בסחל'ה של החוף על הים??.. Don't believe it
........................................ KKK-BITCH
......................... We Ride Together, We DIE Together
... Respect Your Bike & All Others that Ride the Same Kind of Beast
את קובי הכרתי לפני כשלושים שנה אולי קצת פחות, לקובי הייתה מוסטנג אפורה יפה, לפני שהחליף אותה בשברולט קאמרו, התחרט
וקנה אותה שוב כשהשברולט נשארה איתו גם והוא חי בשלום עם המלחמה פורד נגד שברולט.
קובי היה מגיע לעיתים רחוקות למפגשי האספנות שלנו, הוא הקים מועדון משל עצמו שנקרא "זונות הדלק" (באנגלית זה נשמע נכון),
והיה מבלה איתם המון, בעיקר מתחת לראדר המשטרתי בלילות חשוכים וכבישים נידחים.
פחות עניין אותו עניין המקוריות והוא היה שקוע לחלוטין בעניין הכוח, הרבה כוח. מיותר לציין שבארץ היה הדבר לא חוקי, דבר שהעמיד
אותו בצד הפחות נחמד של החוק, לא בגלל שהוא היה פושע או אנרכיסיט, אלה פשוט בגלל שהוא היה "ראש דלק" (שוב באנגלית).
יום אחד, או אולי זה היה בכלל ערב רווי אלכוהול, הוא אמר לי: "אני עובר לארה"ב" נמאס לי.
ייחסתי את זה לכמות הבירה ששתה, או אולי לסוג מסוים של סיגריות שאהב, אולי אפילו הייתי קצת יותר מדי ספוג בבירה בשביל להאמין
אבל זה פשוט קרה, קובי (שם אמתי) נעלם.
בהתחלה שמרנו על קשר, הבטחנו ביקורים הדדים הוא הגיע, אני לא, הוא קנה שם ההמון מכוניות ועשה בדיוק מה שהוא אהב קובי פורח.
שאלתי אותו פעם, כשתפסתי אותו פיקח וברגע נדיר של כנות, קובי אתה לא מתגעגע לארץ למשפחה לחברים?
"אני מתגעגע אש" אמר, "אבל פה בארץ, אני לא יכול לעשות את מה שאני הכי אוהב, פשוט לא"...
אז למה נזכרתי בזה דווקא עכשיו?
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה בתגובה
