הענק הירוק - KAWASAKI VERSYS 1000 SE - סיפור מסע מתגלגל.

[השושנים]

את קובי הכרתי לפני כשלושים שנה אולי קצת פחות, לקובי הייתה מוסטנג אפורה יפה, לפני שהחליף אותה בשברולט קאמרו, התחרט
וקנה אותה שוב כשהשברולט נשארה איתו גם והוא חי בשלום עם המלחמה פורד נגד שברולט.

קובי היה מגיע לעיתים רחוקות למפגשי האספנות שלנו, הוא הקים מועדון משל עצמו שנקרא "זונות הדלק" (באנגלית זה נשמע נכון),
והיה מבלה איתם המון, בעיקר מתחת לראדר המשטרתי בלילות חשוכים וכבישים נידחים.

פחות עניין אותו עניין המקוריות והוא היה שקוע לחלוטין בעניין הכוח, הרבה כוח. מיותר לציין שבארץ היה הדבר לא חוקי, דבר שהעמיד
אותו בצד הפחות נחמד של החוק, לא בגלל שהוא היה פושע או אנרכיסיט, אלה פשוט בגלל שהוא היה "ראש דלק" (שוב באנגלית).

יום אחד, או אולי זה היה בכלל ערב רווי אלכוהול, הוא אמר לי: "אני עובר לארה"ב" נמאס לי.

ייחסתי את זה לכמות הבירה ששתה, או אולי לסוג מסוים של סיגריות שאהב, אולי אפילו הייתי קצת יותר מדי ספוג בבירה בשביל להאמין
אבל זה פשוט קרה, קובי (שם אמתי) נעלם.

בהתחלה שמרנו על קשר, הבטחנו ביקורים הדדים הוא הגיע, אני לא, הוא קנה שם ההמון מכוניות ועשה בדיוק מה שהוא אהב קובי פורח.

שאלתי אותו פעם, כשתפסתי אותו פיקח וברגע נדיר של כנות, קובי אתה לא מתגעגע לארץ למשפחה לחברים?

"אני מתגעגע אש" אמר, "אבל פה בארץ, אני לא יכול לעשות את מה שאני הכי אוהב, פשוט לא"...

אז למה נזכרתי בזה דווקא עכשיו?

[mudale222]

את קובי הכרתי לפני כשלושים שנה אולי קצת פחות, לקובי הייתה מוסטנג אפורה יפה, לפני שהחליף אותה בשברולט קאמרו, התחרט
וקנה אותה שוב כשהשברולט נשארה איתו גם והוא חי בשלום עם המלחמה פורד נגד שברולט.

קובי היה מגיע לעיתים רחוקות למפגשי האספנות שלנו, הוא הקים מועדון משל עצמו שנקרא "זונות הדלק" (באנגלית זה נשמע נכון),
והיה מבלה איתם המון, בעיקר מתחת לראדר המשטרתי בלילות חשוכים וכבישים נידחים.

פחות עניין אותו עניין המקוריות והוא היה שקוע לחלוטין בעניין הכוח, הרבה כוח. מיותר לציין שבארץ היה הדבר לא חוקי, דבר שהעמיד
אותו בצד הפחות נחמד של החוק, לא בגלל שהוא היה פושע או אנרכיסיט, אלה פשוט בגלל שהוא היה "ראש דלק" (שוב באנגלית).

יום אחד, או אולי זה היה בכלל ערב רווי אלכוהול, הוא אמר לי: "אני עובר לארה"ב" נמאס לי.

ייחסתי את זה לכמות הבירה ששתה, או אולי לסוג מסוים של סיגריות שאהב, אולי אפילו הייתי קצת יותר מדי ספוג בבירה בשביל להאמין
אבל זה פשוט קרה, קובי (שם אמתי) נעלם.

בהתחלה שמרנו על קשר, הבטחנו ביקורים הדדים הוא הגיע, אני לא, הוא קנה שם ההמון מכוניות ועשה בדיוק מה שהוא אהב קובי פורח.

שאלתי אותו פעם, כשתפסתי אותו פיקח וברגע נדיר של כנות, קובי אתה לא מתגעגע לארץ למשפחה לחברים?

"אני מתגעגע אש" אמר, "אבל פה בארץ, אני לא יכול לעשות את מה שאני הכי אוהב, פשוט לא"...

אז למה נזכרתי בזה דווקא עכשיו?

סיפור יפה. אבל למה באמת?

[השושנים]

סיפור יפה. אבל למה באמת?

מכמה סיבות, הראשונה היא שראיתי מוסטנג שהזכירה לי את הרכב שלו הראשון, וכטיפוס אסוציאטיבי מיד קפצו לי לראש אלף זיכרונות מתוקים.

הסיבה השנייה שלמרות שאני פיזית פה, הראש שלי במקום אחר. כשנחתנו נפלו לתוך סיר לחץ (משפחתי וכללי) ואני כבר כמעט חודש במטלות
תיקונים וניסיונות להחזיר כל דבר למקום הראוי שלו ואפילו לשפר, הכוונה שלי תמיד שאם משהו מתקלקל או נשבר התחליף תמיד יהיה טוב יותר
ועם ערך מוסף שבסוף התהליך ההרגשה לא תהיה של אבדן או באסה, אלה דווקא של שיפור ורווח. זה מצריך ממני הרבה משאבים וכוח.

הסיבה השלישית היא כל מה שקורה פה, פוליטית, תעבורתית, חברתית אנושית, באחת מהמסעדות שם בנכר ישבנו במסעדה הג'ינג'ית ואני
וכרגיל קשקשנו בעברית, על ידנו ישבו שני צעירים ששאלו מהיכן אנחנו, כמובן שאמרנו ישראל, החברה חיכו והזמנו לנו בירות לשולחן, התפתחה
שיחה נעימה ומסתבר שהחברה האלה מטורקיה שהמליצו לנו על מקומות דברנו על הכל ובסיום אפילו התחבקנו לשלום, ככה קרה כמה פעמים
עם לאומים שונים ומשונים, גם כשלא הייתה שפה משותפת הסתדרנו דיברנו צחקנו, עם אופנועים זה היה הכי קל ולא פעם צורפנו כשווים לתוך
חבורה כזו בלי בעיות להפך, אבל גם סתם ככה עם אחרים. פה קשה לנו למצוא מכנה משותף אפילו עם עצמינו.

הכביש הפך לאזור מלחמה, כל פינה מכוסחת משופצת ובתהליכי בנייה, החום מתיש ובכלל ההרגשה קלסטרופובית שאין לאן לזוז. צמד תאומי
השטן האדום קנו את האופנועים שלהם ביחד א' עשה 50K וי' עשה 30K האופנועים בני שנתיים שלוש זאת אומרת שאם ניקח את כל השטח
המרובע של מדינת ישראל זה יוצא המון פעמים על אותו כביש. חראקות בחדר סגור.


נס הרים
סדום ערד
רמת הגולן-מבוא חמה
אליקים
כמה מכבישים הצפון
דרך אלון
אזור בית ג'וברין
אלון שבות לכיוון עמק האלה
כביש ים המלח


בטח שכחתי משהוא ובטח מישהו יזכיר לי, כינרת, ים המלח, כמה נחלים, אילת, ים התיכון וחופיו, רמת הגולן, גליל, לחלק את זה בכל התושבים
של המדינה (כולם) הממוצע למטר שנישאר פנוי שיש לך לנוע בחג שבת מועד או סתם כשבא לך להצטנן או לבלות.

יוקר המחייה, כל דבר שקניתי שם בפרוטות, או במחיר שווה לכל נפש עולה פה כפול או משולש, במיוחד בציוד מקצועי או אפילו בילוי פשוט של
בירה ושניצלונים. מבאס. במיוחד כשזה נוגע לתחביבים שלך או רצון לעשות דברים קצת שונים. כולם מסתכלים עליך כעל ארנק מהלך ומתכננים
איך להוציא ממך כמה שיותר כסף על כלום. לתת הכי פחות ולקבל הכי הרבה זו הדרך הישראלית להתעשרות מהירה קומבינה מאפיה כוחנות זו
השיטה. ראיתי דברים אחרים, ראיתי אנשים מאושרים במעט שיש להם והמעט הזה מספיק מעל ומעבר, יש להם זמן פנוי, תחביבים וחיים.

רכבתי שם במקומות נידחים מאד, לא פעם בין כפרים נטושים לכפרים נטושים לא פחות, אבל אף פעם לא פחדתי שאני חודר לשטח עוין, הייתי
צריך יותר חטיפיי אנרגיה או שתייה קלה מאקדח. משחרר...

כן, צפרדע שמכניסים אותה לסיר עם מים קרים ומחממים לאט, לא יודעת שהיא בסכנת חיים עד שהיא מתה, היא מתרגלת מסתגלת למציאות עד ש...

אנחנו חיים את "החלום" בבית שלנו, עם המשפחה והחברים, עבדים לעבודה שמפרנסת אחרים, עם מעט זמן לעצמינו לתחביבים שלנו וללא זמן
איכות אמתי. זה לא ששם קל יותר, ממש לא. זה לא ששם נקי מבעיות אחרות, ממש לא. זה ששם נהיה יותר שמחים מפה, ממש לא.

אבל יש סקס אחר. דרכים אחרות. צורות חיים אחרות. טובות יותר או טובות פחות, כל אחד יחליט.

[השושנים]

חנות אופנועים.jpg