הרבה מאד שמות מפוארים שינו במשך הזמן את הבעלים שלהם ואיתם משתנים נוספים, אם תאלץ אותי לבחור בין מרכיבים אירופאים או הודים/סיניים הבחירה פשוטה.נכתב במקור על ידי קידוזו
בוא נלך קצת לשיעור בהיסטוריה הרויאל אנפילד היה אופנוע בריטי שעבר לייצור ולבעלות הודית לפני חצי מאה, היום הוא תעשייה שמוכרת מליונים לפלח שוק מצומצם
אבל גדול על גלובוס זה לקח לו חבלי לידה ארוכים מאד.
הארלי דיווידסון נמכר בתחילת שנות השבעים לגורמים מחוץ למשפחה לייצרן שלא עסק בבניית אופנועים התוצאה הייתה נפילה משמעותית הן באמינות והן במכירות
עד שנכדיי המייסדים קנו את החברה מחדש ומשם ההיסטוריה מוכרת.
מוטוגוצי/דוקאטי חיפשו את עצמם בחצי מאה האחרונה, ההתאוששות התחילה אחרי למעלה מארבעים שנה בעוד מותגים כמו בנאלי BSA ואחרים נמכרו כשמות
לסין התוצאה ידועה.
יצרנים סיניים אלמוניים התחילו לאחרונה לפרוץ לשוק האופנועים כנראה בזכות הפריצה לשוק המכוניות ומציגים טבלאות מכירה נהדרות יחסית תן להם כמה עשורים
והם יכולים לעשות לתעשייה את מה שעשו המכוניות היפניות/קוריאניות לתעשייה באירופה/אמריקה.
אבל לקחת מותג אירופאי ולייצר אותו בהודו/סין כולל ספקי חלקים כאלה ולהתהדר בתואר אופנוע אירופאי כשמדד האמינו שלו צולל וצולל לדעתי הכיוון אחד...
שוק יד 2 מדבר בעד עצמו גם נפילת ערך ענקית וגם זמן מכירה של כלים ארוך במיוחד השוק בישראל מגיב אחרת אבל גם בעולם כבר יש כאלה שנזהרים
גרף המכירות שוקע...
בקיצור אם התמחור של הכלי היה נמוך משמעותית והאמינות הייתה משתווה לאח הבאוורי או אפילו למותג האיטלקי שעשה צעדים מדהימים באמינות וידע
לשווק את עצמו כפרארי של האופנועים המצב היה נראה אחרת אבל גם מחיר מפגר גם אמינות בעייתית וגם ייצור בתתי יבשת זה לא הארלי עם קהל לקוחות
שבוי וגם שם המצב מדרדר במהירות.
ציטוט ההודעה בתגובה