איך לימדתי חרגול גרמני לאכול פאייה. - סיפור מסע.

[השושנים]

...את הבוקר פתחנו במעדניה קטנטנה שאימצנו, המגישה מאפים קלים, עוגות אישיות וכריכים שלא מהעולם הזה,
אחת מההחלטות שקיבלנו כבר בתחילת המסע היא לנסות ולחיות כמו המקומיים במקומות שנבקר ולא כמו תיירים.

בתכנון היום להגיע לאלבי העיר הנמצאת צפונית מזרחית לטולז והנקודה הכי צפונית שנגיע אליה במסע הזה.

טולוז ואלבי היו תמיד ערים שהתחרו בניהם על הבכורה בנושא היופי והחשיבות והיו משכנם של אפיפיורים שבנו
בהם ארמונות, אנשי אצולה, וסתם עשירים. וכמקובל בתקופה ההיא, לכל עיר כזו קתדרלות מפוארות בתי תפילה
ארמונות, וגשרים מפוארים.

החרגול מתנהג כחייל ממושמע, עושה כל מה שאומרים לו לא יותר ולא פחות, וכמי שפיקד על אנשים אני יודע,
ככל שעוברות השנים, אתה זוכר את אלה שהיו בולטים לטובה, או את אלה שעשו לך בעיות, את מי שהיה רק בסדר
המוח עוזב...אבל עוד נחזור לזה.

"מאחורי כל הדברים הנראים לעין, יש דבר מה גדול יותר; כל דבר הינו נתיב, שער או חלון הנפתח אל משהו אחר."
- אנטואן דה סנט-אכזופרי

הדרך שלנו היא תמיד הארוכה בין האפשריות, זו שחולפת בכבישים מדרגה שלישית או פחות, רצוי מפותלת וכזו שחולפת
בעירות מנומנמות שהכביש המהיר ייבש והרג באטיות, שם נמצאים הדברים המעניינים באמת, שם תפגשו את האנשים
שיתנו לכם הסבר ארוך ממה שרציתם, יחלקו אתכם כל פיסת מידע שברשותם, יחייכו וסתם יגידו שלום.
שם תמצאו מסעדות אותנטיות ולא מלכודות תיירים. ושם תראו מראות שאף תייר ממהר לא ראה!

את המנוחה הראשונה לבוקר, ואנחנו מקפידים על מנוחות רבות בכדי שלא להתיש את עצמינו וליהנות, עשינו בעיירה כזו.

אני ל יודע מה קרץ לי יותר הבתים המתפוררים, הקרבה לנהר או הכנסייה העתיקה אבל עצרנו, שם גם פגשנו באדם
דובר אנגלית שהסביר לנו על המקום והמליץ לנו על עיר נוספת שלא הייתה בתכנון המקורי, הוא אף טרח והכניס לוויז
שלנו את שם המקום כ-30 ק"מ בסביבה.

הוויז המבורך לקח אותנו באחת הדרכים הקסומות ביותר במסע, בין חוות ישנות נחלים יערות כשלפעמים דומה שהכביש
מתחלף בכורכר או בשביל כבוש. אין לי מוסג איך הקוסמת שישבת במכשיר אפילו מכירה את המקומות האלה, אבל עובדה.