להלחם בעייפות.

[אברי]

האמת שלאחר קריאת השורות האלו המחשבה שאתה על הכביש מדאיגה אם לא מצמררת.
השיוויון נפש שאתה אומר נרדמתי מדאיג!

תערוך בדק בית לפני שתהרג או חמור מזה תפגע במישהו אחר


יצאתי לפגרת חורף מחוסר תקציב
אשוב בקרוב
לתרומות בפרטי

בוא נשמור על פרופורציות.
כשזה קורה אני יורד מהכלי עד שאני מרגיש בסדר. גם אם זה אומר להכנס למלון (לדוגמא - אתמול ).
גם אם זה אומר לשבת שעתיים בתחנת דלק. (לדוגמא - היום ).
אני עוצר ברגע שזה קורה.
אני, ברשותך, אעיד על עיסתי.

בכנות, אני חולה שליטה.
וככזה, לא נוח לי כשמישהו אחר נוהג.
וכשאתה לומד נהיגה על רכב, תמיד יצא שלפרק זמן כזה או אחר מישהו אחר ינהג.על אופנוע אני מסכן בעיקר אותי, מורכבות לרוב מתלוננות שאני רוכב כמו סבא שלהן (על האופנוע, רבאק, על האופנוע ), ולמרות שרובן קבועות, ורובן מתורגלות - רק עם אחת הרשתי לעצמי לרכב 'בשביל הפאן'. כי למות איתה זה בסדר.
אני נוהג להצתדק פה בדיונים על רכיבה פרועה בכביש הציבורי.
גם אני חוטא, אמנם בכבישים ריקים ( או לכל הפחות נטושים, ב3 או 4 בבוקר) אבל תמיד האדם היחידי שאני מסכן זה אני ( ובמקרה אחד משפחת חזירי בר שלא שמעה על אסון האלכסון)

ברכב זה לא המקרה - בדיוק כמו שאתה אומר.
אין לי שום זכות על חיים של אנשים אחרים, וכנהג רכב אני אהיה מסוכן.

כשאני מחליט 'לשחק' קצת, על הכלי שלי או של אחרים, זה תמיד אני והקצה ומלאך המוות שרוכב ביצ'
כשהייתי צעיר ויפה אבא שלי היה מלמד נהיגה, וכל הזמן היו שואלים אותי למה אין לי רישיון. היו לי שלל תירוצים.( מרד נעורים, רוצה אופנוע! [היה טריומפ 500 אדום בחצר, תבין אותי?] זה משעמם, אין לי זמן וכדומה )
בסופו של יום זו הסיבה האמיתית היחידה.
אני חולה שליטה, אבל אין לי זכות על חיים של אחרים.
כששואלים אותי למה אני נשאר על 125 ( וזה קרה השבוע פה בפורום, אבל ביום יום זה קורה על בסיס יום יומי ) אני עונה שזה משאיר אותי בחיים, גם לפה וגם ולפה.
מקווה שעניתי לך על השאלה בצורה מלאה - למה מכוניות מלחיצות אותי.

נקודה מעניינת לחשוב עליה- אם אתה לא שומע כלום ואין לך מודעות סביבתית כשאתה במכונית , תמכור את הרכב או שאני אגבה ממך מס מראה. יש לי כפפות ממש טובות בשביל זה

אני נהג יותר בטוח מהרוב רק בגלל שאני מפחד לפגוע במישהו, לא אותי, אגב.

אני לא ביקשתי איבחון לבעיה, שאלתי אם עוד מישהו חווה את זה - וכיצד הם מתמודדים.
זה קרה לי כמה פעמים. פעם אחת בבוקר מאוד מאוד מאוד חם ( הדרך לטבריה ) ופעמיים בצהרים חמים מאוד בנסיעות מאוד ( הקצרה שבהן היתה שעתיים) ארוכות מיגון מעור מוסיף לחגיגה.

אני כבר יודע איך אני מרגיש לפני שזה קורה, ויודע לעצור ברגע הראשון שמתאפשר לי.
ברכב זה יהיה בכלל פשוט. עוצרים והולכים לישון.

בנוגע לשיוויון הנפש שלי - אם משהו קרה, ובהנחה ואין לי מכונת זמן, אין לי יכולת להשפיע עליו, נשארים לי רק שני קווי פעולה - למידה והימנעות, או להיכנס לפאניקה.
ואני לא הטיפוס שיכנס לפאניקה. זה קרה, בפעם הראשונה חשבתי שזה מתוך עייפות ולמדתי שאם עייפים לא נוהגים.
היום אני יודע שכשמאוד חם, ואני מסתנוור, העיניים נעצמות, זה מנגנון טבעי.
מעבר ללהחליף למשקף כהה או צהוב ברכיבות יום ( שנדיר גם ככה שיש לי ), אני לא עושה יותר נסיעות יום ארוכות.
אני בכל מקרה כנראה יותר מדו"ג לתקופה הקרובה בתקופה הקרובה.


נ.ב אם ורדרו בצביעת טריקולור תופס את עינך - עלה על המונסטר ונוס מפני! ברגע שאני עולה על הגז.... צריך פגוש כדי לעצור אותי