הכישלון הגדול

[אבירם*]

שלום לכולם. ישבתי עם עצמי על זה כבר מספיק זמן בשביל לדעת שאין לי מה לעשות כי האריכו את זמן ההמתנה ל3 שבועות לטסט שני, וחשבתי שכול מה שנשאר לי לעשות זה להמשיך לחלום על הרישיון ולפרוק פה הכול, בתקווה שמשהו(אם בכלל) ישתפר.

אז... שלשום היה לי טסט ראשון על a2. הלך חלק על המגרש, אבל הרב בוחן החמום מוח לחש למורה שלי בסיום הטסט על הכביש שאני "מסוכן מידי" על הכביש, ולא עברתי. הקטע הוא ש, המורה שלי אמר שהוא אמר שהיו דברים שעשיתי לא נכון - אבל לא הרב בוחן וגם לא המורה שלי לא הזהירו אותי מזה. למשל, בשיעורי נהיגה על הכביש הורדתי שתי רגליים ומסתבר שבטסט מותר להוריד רק רגל אחת. גם, נסעתי אחרי נבחן אחר בהנחה שאמורים לנסוע אחד אחרי השני, אבל גם זה לא היה נכון לעשות ומסתבר שכול אחד היה אמור לנסוע בנתיב נפרד, ושרק בגלל זה נכשלתי.

הסתכלתי בכול פנייה, שמתי לב לתנועה ולתמרורים, נסעתי במהירות מתונה בהחלט - אבל נכשלתי. הזמן המתנה המטורף משגע אותי, זה כבר לא הכישלון יותר. אני לא מסוגל לשבת 3 שבועות. ועד בידיעה שלא בטוח שאעבור טסט שני. כשדיברתי עם מורה שלי על ערעור על תוצאות טסט - הוא אומר שזה בלתי אפשרי. השאלה היא אם זה באמת נכון? חשבתי שזה היה הסיכוי האחרון שנשאר לי, אבל הוא אומר שרק על פרייבט אפשר לערער.

אני לא סתם מבואס, אני מתחיל ממש להתייאש. אני מת לנסוע כבר לבד, אפילו בלי רישיון. מיותר לציין שגם אין שום שוטרים בסביבה, ואבא שלי נוסע כבר חודשים רצופים על פרייבט ולא עצר אותו שוטר(כפי שהוא טוען). הוא אומר גם שהוא נסע ללא ביטוח שבועיים שלמים ולא קרה לו כלום.

יש לי קטנוע על שמי מתחת לבית, עומד שם ורק מחכה שאניע אותו. אז...אני לא יודע. מה דעתכם? אולי זה בסדר אם אסע קצת על קטנוע, אחרי הכול, עברתי תיאוריה + 15 שיעורי נהיגה. אני שולט לגמרי על הכלי.

בשכונה שלי, ביום שבת, בלי לסכן אף אחד, בזהירות רבה ומיותר לציין שלא יהיה שום שוטר שייעצור אותי.