דבר אחד משותף יש למי שנמצא בפורום הזה . דבר 1 ויחיד,|-

החיידק הדו גלגלי. אחרת מה מחבר אותנו אם לא זה .?

אני יודע שאצל אחד זה העניין הפרקטי , החופש לא לעמוד בפקק,

ואצל האחר זו ממש אהבה , אהבת אמת .

הצורך להיות חופשי ולהרגיש את הרוח , לסרב להזדקן.

אני נגעתי בפולגז זל " בשאלות דומות ,השרשורים נעלמו בחלל.

ואז חשבתי למה לא להעלות את השאלה הזאת לכאן.

הריי אן לנו ארכיון , יש רק את כאן ועכשיו להחזיר עטרה ליושנה.

את אהבה שלי לאופנועים אני זוכר עוד בילדות.

את הצורך להבין , לשמוע , להריח כל אופנוע וכל סקוטר חדש.

ומה היה אז בכבישים { שנות ה70} הונדה 250 , גילרה , הונדה 350 ו360,

כמה ווספות , ולמברטות , כמה ניצולי bsa מעשנים.

אני זוכר את עצמי כילד שומע מרחוק צליל של אופנוע ועושה לעצמי חידון מוזיקלי.

לגלות איזה אופנוע זה , לפני שהמכונה מגיע אלי ואני יכול לזהות.

החיידק הזה פשוט לא עזב אותי. כל שכן שהיה לא אופנוע מבחינתי היה גיימס דין.
מעיל העור , הכפפות , הבחורה מאחור , גם אני רציתי.

אלא מה ההורים קראו להם פושטקים שלא יגמרו טוב.

אז נשארתי עם החלום עד אחרי צבא, אז כבר יכולתי למצוא את התרופה למחלה.

בשבילי למרות שמכרתי , הפסקתי , האישה הראשונה , הילדים , האישה השנייה ,

אשתי השלישית היא קבועה. , בדרך כלל ההונדה שלי . .

למדתי שאפשר להחליף אישה , עבודה , מקום מגורים, 3 דברים הולכים איתי תמיד.

הילדים , האהבה לאופנוע , ואהבה לקבוצת הכדורגל הלא נכונה .

השאר הכל חולף , לכל יש תחליף. זו האהבה שלי.

גם אם יש לי וגם אם תכופות אן לי , תמיד אופנוע היא אשת חלומותי.

ומה אתכם רבותי וגבירותי.י?