מבלי להיכנס כרגע לעולם הטכני, הכלכלי, או כל עולם שאינו מגדיר את "רוח האופנוע" כמה תובנות שלי
המייצגות את האמת הפנימית שלי ושלי בלבד.

לפני כמה עשרות שנים בלבד לא היו קטגוריות ואפיון אופנועים למשימות, הייתה שילדה (מברזל) היה מנוע וכידון
היו דרכים פחות טובות משל היום, והיה רוכב (מפלדה) שהדבר היחידי שהגביל אותו היו בעצם גודל הביצים שלו, ואני
לא מדבר על האשכים כי אם על התעוזה והיכולת שלו.

הרוכבים האלה חצו ארצות, מדבריות, מעברי מים, שברו שיאי מהירות עם אופנועים שהיום נראים רק במוזאונים.
מה שגרם להם להמשיך לרכב הייתה התשוקה האהבה והרצון להמשיך, שום דבר אחר לא עניין אותם.

לא הייתה להם בקרת משיכה, לא צמיגים מהונדסים, לא בקרת לחץ אוויר או חישן טמפ' אבל הם רכבו.

שמעתי כבר על מטורפים שחצו את הארץ מצפון לדרום בחזרה על אופנועי 50 סמ"ק, ראיתי וספות ישנות במקומות
מטורפים, ועוד ועוד.

האופנוע שאתה מתייעץ לגביו יעשה הכל, אולי בחישוב חשבוני טהור הוא יחסיר ממך חצי אחוז בתחום אחד ויוסיף 0.006
בתחום אחר, אבל ההרגשה הבסיסית שלי שמה שיגביל את האופנוע זה הרוכב והתפיסה שלו לגבי רכיבה. - רן