הגיע תור הקלאץ׳.
חייב לומר שיחסית לקלאץ שלא נפתח למעלה מ 22 שנה (פרק הזמן שהאופנוע ברשותי) ולא היה בשימוש רק מעט פחות מכך הופתעתי לטובה.
הדסקיות לא היו דבוקות, חלקן במצב ממש חדש וחלקן מלאות בשכבה של פיכס וחלודה:
במקור דסקיות ההחלקה שבין דסקיות המתכת עשויות מסוג של שעם (לא ברור לי כל עניין השעם הזה), לשמחתי הקלאץ׳ הזה היה עם דסקיות חליפיות מחומר יותר מודרני (הדסקיות השחורות בתמונה). מצבן בסך הכל נראה טוב וניקוי שיפר מאד, החלטתי להשאירן ולא להחליף לדיסקיות השעם שרכשתי מבעוד מועד, קצת איבדתי אמון בחלק מהחמרים המקוריים המיושנים.
גם את דיסקיות המתכת אפשר כמובן להחליף לחדשות אבל מה כיף בזה? החלטתי לנקות את דיסקיות המתכת לבד, ברור לי שפני השטח לא יהיו חלקים כמו דיסקית חדשה אבל אני מאמין שיבצע את העבודה ללא בעיה. ניקיתי שאריות לכלוך עם מברשת פלדה ומעט סולר ואת החלודה הורדתי עם ניר שיוף עדין מאד:
התוצאה להלן:
רק בדיקה שהכל נכנס למקום:
עוד אאלץ לפרק הכל על מנת להרכיב על ציר הגיר עם הקפיץ, יש גם עניין של ״לאגרים״ חופשיים שצריך איכשהו להשחיל בין ציר הגיר למעטפת הפנימית של הקלאץ׳, על זה אני מניח שעוד אפרט.
ציטוט ההודעה בתגובה