אל תעודדו אף אחד שאומר שהוא חושש לרכוב. אם תעודדו מישהו בטעות יתכן שתצטערו על זה. אם לא תעודדו, בטעות, לא תדעו שטעיתם. ובכלל האיש הזה יודע משהו על סגנון הרכיבה שלו ועל המצבים שהוא מייצר בכביש, שאף אחד מאיתנו לא יודע
Sent from my Elephone P6000 using Tapatalk
נערך לאחרונה על ידי Kopel; 05-06-2016 בשעה 20:45.
אם מחר אני אגזר על גדר הפרדה אני לא אצטער.
אל תאמר 'זה היה לחינם' כשכבר שילמת.
אמור לשווא.
זה תמיד עצוב כשאופנוען או כל אדם מת בדרכים בצורה מאוד שרירותית.
הבזבוז והטרגדיה הם עצומים.
אמרתי ואגיד שוב. כולנו מתים ופשוט עוד לא הגיע התור שלנו.
כשתעשה חשבון נפש עם עצמך בפורד אסקורט שלך בגיל 90.. אם תסתכל על משהו בחרטה - אז הכל היה לשווא.
עשרים ושבע שנים רכבתי, עם החלקות מינוריות, אולי שלוש.
בשנה העשרים ושמונה התרסקתי והייתי חצי שנה בכיסא גלגלים.
אני נשוי, אבא לשני ילדים, שתי אחיות והמון חברים.
דקה אחרי ההתרסקות, רציתי לרכב שוב.
פעם אחת לא התלוננתי, פעם אחת לא האשמתי, פעם אחת לא חשבתי לוותר.
כבר שנה וחצי שאני לא רוכב כי אין לי מספיק כסף לסיים את שיפוץ האופנוע, אבל זה בדרך - לאט לאט.
כל אחד צריך לדעת את המגבלות שלו, כל אחד צריך להבין מה הוא יכול ומה לא.
אני מבטיח ובטוח שארכב שוב, אם יבוא לי...אתחזר על הגז, אלו החיים שלי, זו אחת האהבות שלי,
אם נגזר עלי למות או להיות נכה, אני מקבל את זה באהבה.
אשתדל לעשות הכל, אבל הכל, בכל, מכל, כל...לרכב נכון, להתמגן נכון, לבטח נכון.
אבל אין לי השפעה על הפתעות, כמו מקרה התאונה שלי - את זה אני לא יכול למנוע.
אז אם החיים יזמנו לי עוד הפתעה כזו, זה כנראה הגורל שלי...
לא אנסה לברוח ממנו, אקבל אותו בהבנה, באמת!
ואני בטוח שיהיו לי עוד הפתעות, אין לי ספק...אשתדל להיות כמה שיותר מוכן.
נערך לאחרונה על ידי MasterOz; 05-06-2016 בשעה 22:55.
+10 מ100מםנכתב במקור על ידי MasterOz
כ"כ קשקוש..
זוכר את עצמי כותב קשקושים כאלה לפני עשור וחצי. חבל שאין כבר את החומר בפולגז, אבל אולי אפשר לחפור ממש אחורה בפורום 8, לך תדע, אולי יש שם איזו פנינה או שתיים שלי בסגנון.
וכן, התרסקתי והייתי מפורק, יותר מפעם אחת, ובשתי הפעמים הרציניות אספתי את עצמי ורכבתי שוב עוד לפני שהספקתי להחלים.
ואחרי זה הפסקתי. מרצוני. ועד היום לא יצא לי להתחרט אפילו פעם אחת. אני יכול לעלות על אופנוע בכל רגע שארצה, רק שלא בא לי. אם יום אחד אשתי תעשה רישיון - אקח אותה לארה"ב לטיול קרוזרים, זה בכיף. לחזור לרכב על R1 בכבישי הארץ? לא באופק. אם יקרה חזון אחרית הימים ויהיה מסלול - יש סיכוי לא רע בכלל שיראו אותי שם. עד אז, כנראה שלא בכבישים, או על קרוזר.
כי כן, זה לחינם. כל ה"אהבה לרכיבה" ושאר הבלה-בלה - זה קשקוש. אני אוהב לחיות, לא לרכב. בחיים עושים הרבה בריבוע מעבר ללרכב, ומי שחושב שלרכב מתמצת את מהות החיים שלו והוא לא רוכב מקצועי מתחרה איפשהו (בטח שלא בארץ ישראל בכבישים) - אין לי אלא לרחם עליו. כתבתי את זה בפולגז לפני 6-7 שנים, נעלם, אז הנה, יצא לי לכתוב את זה שוב, רק לא כזה מושקע כמו פעם. עבור רובנו, כולל אותי, זה רק עוד אחד מהתחביבים. מגניב, כיפי, מאפשר להרגיש ולהתרגש, כן. להסתכן להשאיר את הילדים שלי בלי אבא בגלל שאמצא את עצמי על גדר ההפרדה, בגלל שאני לא יודע לא ללחוץ ברך לתוך הסיבוב? זה יהיה שיא הטמטום.
וכן, בגיל 90 בפורד אסקורט, חשבון נפש עם עצמי. מאוד מקווה להגיע לשם ולראות בערך זה - 60 שנות חיים עם אהבת חיי, 2 ילדים בריאים עם נכדים, הרבה תחביבים כיפיים, המון חופשות סקי, צלילות, רחיפות, טיפוסים, ומה לא. כל זה מול אידיוט צעיר מרוח על גדר הפרדה. תן לי לחשוב רגע... אה, אין לצורך לחשוב. טריוויאלי.
לא תבין. אולי עוד עשור וחצי. אבל לא בטוח.
יש מצב שמזרז עד מאוד את הסיכוי להבנה הזאת שאני לא מאחל לאף אחד - לראות מישהו מספיק קרוב כדי שלא תוכל להגיד לעצמך "לי זה לא יקרה" הופך לנכה. זה בסיכוי גבוה מרפא מטפשות. כאמור, לא מאחל לאף אחד.
זה. ++++
לחץ חברתי מטופש, בדיוק מה שילד בן 17 צריך בשביל לקבל החלטה שתהיה נכונה לעצמו.
נערך לאחרונה על ידי Jack_R1; 06-06-2016 בשעה 11:37.
בגרסא שלי זה חצי דרך לתוך הסיבוב. לא חצי ברך. השלים מי שהשלים השלים לא נכון.
מה שאני רוכה עליו רחוק שנות אור מכל r1, אני לא רוצה ולא מחפש לראות על הסקאלה את שכונת ה200 חתולים .
כי אני על הדו''שי מושי הדו שימושי שלי עושה לעצמי מספיק כיף בשביל לביית חיה שפעם היתה צריכה כלוב בשביל גבולות.
אין ספק שלך יש שיקולים הרבה יותר מורכבים משלי, צעיר מידי, רווק ופוחז.
לדעתי החלטת החלטה נבונה, לא יקרה כלום אם תחכה כמה שנים.
אני עליתי על monster 796 בגיל 22, הייתי חסר פחד ונסעתי איתו כאילו אני על מסלול ובהרגשה שכלום לא יקרה לי, עד שלפני שלושה חודשים פגשתי רכב בשוליים בכביש מהיר, שברתי את הרגל ואני חי בנס!
עם כל האהבה שלי לאופנועים כבדים, עברתי לכלי יותר קצת יותר רגוע(טימקס 530) והחלטתי לחכות כמה זמן עד שאחזור שוב.
ducati monster 796 2014:- טוטאלוס
עכשיו: ducati supersport 939
עם כל הכבוד #1 זה מה שתקבל אם תרכב בשוליים.
עם כל הכבוד #2 אמנם אופנוע ולא קטנוע אבל לא שינית פאזה. הרגליים רק נכנסו פנימה.
נערך לאחרונה על ידי אברי; 06-06-2016 בשעה 20:45.
לא רכבתי בשוליים, ברחתי לשוליים מרכב שבלם בפתאומיות.
ducati monster 796 2014:- טוטאלוס
עכשיו: ducati supersport 939
אתרום את הסנט שלי לשרשור בשני סיפורים :
לפני כמה שנים אחי הצעיר (בעקבות אחיו הבכור) החליט לעשות רשיון. אז קנה איזה צעצוע, ואחרי זה שדרג את הרשיון וקנה צעצוע חזק יותר.
אחרי תקופה מרובת כמעטים הוא החליט להרגע.
אחרי תקופה נוספת, לא ארוכה בכלל של כמעטים נוספים, הוא הבין שה״הרגעות״ שלו על הכביש מחזיקה בדיוק את 10 הדקות הראשונות של הרכיבה.
אז הוא החליט לקנות פחית ולמכור את האופנוע.
סיפור שני :
חבר שגר בהולנד, בשנות הארבעים שלו, נשוי עם שניים, החליט לעשות לראשונה בחייו רשיון לאופנוע, ואחרי נסיונות רבים (4) עבר טסטים וקנה אופנוע.
כששאלתי אותו למה הוא לא עשה מעולם רשיון אם זה חלום ישן שלו, הוא ענה ״בישראל בחיים לא הייתי עולה על דו״ג. רוכבים ונוהגים כמו משוגעים״.
גם אני איבדתי יותר מחבר אחד לעולם דו הגלגלי הזה, ולצערי כנראה שכולנו עוד נאבד ... אז בסופו של יום, שכל אחד יעשה את הבחירות שלו, עם להתחרט, בלי להתחרט, מה זה משנה... איש איש באמונתו יחיה.
אם פות״ש החליט שמספיק ודי, מאחל לו הצלחה בדרכו החדשה/ישנה. אם אחר החליט שלא משנה מה, והוא ייקבר עם האופנוע, שיהיה גם לו בהצלחה.
נכון, בעולם הממונע, בו אנו, רוכבי הדו״ג נחשבים מיעוט (מסכן ומסוכן), כואב לשמוע שמישהו קיבל החלטה (ותהיה הסיבה באשר היא) לעזוב את התחום לצמיתות , אנחנו, כרוכבים (בפועל, או רוכבי מקלדת) צריכים להבין ולקבל את החלטתו ולנסות ולתמוך באם וניתן.
זה היה זריז
חזרתי,פרטים בהמשך.
אני חיי בשביל למות על האופנוע שלי.
יש אנשים שבשבילם הכי קרוב לרוחניות זה על שני גלגלים חצי דרך בתוך הסיבוב (ציטוט מהקישקושים של אברי)
עזוב, נשמע שהחלטת נכון להרגע ולא בגלל החברים שמתו.
תתבגר, תתמתן, האהבה לרכיבה והחיידק לא ייעלמו.
בהצלחה.
Tracer 900
תקשיב רק לעצמך ולא לדעות של אחרים.
מובי זה לא קטנוע,מובי זה אל.
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה בתגובה