פוסט זה נכתב בכאב ואהבה. הוא מוקדש לבני איתמר ולכל הרוכבים החדשים שטרם הטמיעו את העובדה שהמשפט הנכון הוא לא "לי זה לא יקרה" , אלא המשפט "זה יקרה גם לי מתישהו" .
במדינתנו קיים חוק: חובה לרכוב על אופנוע כשקסדה חבושה לפדחתנו.. זו החובה היחידה. לכן, אנו עשויים לראות רוכבים בלא כל ציוד מגן נוסף... רוכבים בכפכפים, רוכבים עם גופייה, מכנס קצר ועוד כל מיני התחכמויות...
אולם בקרות תאונה הגוף משלם מחיר כבד מאוד.
לי אישית יש כלל ברזל שנכתב בדם (שלי): עולה על אופנוע עם מיגון בלבד הכולל בנוסף לקסדה: מעיל עם מיגונים במרפק בכתפיים ובגב, כפפות, נעליים גבוהות החובקות בחוזקה את הרגל, ומיגוני ברכיים.
יום שישי האחרון שעה 14:00 לערך... רוכב להנאתי לאט בתוך מושבי הסביבה, הטלפון בכיס האחורי .. היה נדמה לי ששמעתי צילצול , לא הייתי בטוח - לא עצרתי והמשכתי .. אולם הטלפון המשיך לצלצל... עצרתי ועניתי - ראיתי מי המטלפן ודמי קפא ... בני איתמר ... תחושת בטן מעיקה - איתמר מעולם לא צילצל פעם אחר פעם ..משהו קרה. דיברנו ...
"אבא .. קרתה לי תאונה" ...(נו טוב זה שהוא בהכרה ומדבר כבר מעודד) ... "רכבתי על האופנוע הכידון משך ימינה וסטיתי לתוך רכב שעמד בצד. כף הרגל התעקמה ב 90 מעלות החזרתי אותה למקום". "אני שרוע על הכביש מחכה לאמבולנס" בשנייה אחת חזרתי אחורה חמש וחצי שנים לתאונה שלי ... איך אתה מרגיש עכשיו? והוא בקולו השליו והרגוע "אני בסדר, כואב ברגל".
הוא בפ"ת אני במושב באזור אשדוד - עם מיכל דלק ריק לחלוטין....
טוב איתמר - אני מגיע . תדלקתי, ומשם רכיבה מהירה מאוד לפ"ת. האמבולנס ואני הגענו בסמיכות זמנים... עצירה חדה ליד הפארמדיק שמעיף בי ובאיתמר מבט מלוכסן ואומר ... נו טוב .. עכשיו אני מבין למה הילד רוכב.
"הילד " שרוע על הכביש בלי יכולת לקום. היינו 4 אנשים שהרימו אותו לאלונקה... עזרתי להם לכניס את "הילד " לאמבולנס... אינעל אביך שהכניס לך את הג'וק הזה לראש קיללתי את עצמי בשקט... "הילד" הזה רוכב איתי מגיל 6-7 לערך... יודע לקרוא את הכביש מעולה ... מה לכל הרוחות השתבש...
נפגשנו שוב בבית החולים ... שעות על שעות עוברות ובסוף הקביעה - שבר בקרסול.
"הילד" מגובס מכף רגל עד ברך...
רגלו של איתמר נתפסה בין האופנוע לבין שקע הגלגל ברכב בו פגע בעוד האופנוע ממשיך מעט קדימה. התוצאה היא סיבוב כף הרגל ושבירת קרסול ימין.
האם מגף רכיבה היה עוזר ? לא יודע .. אבל .. מגף (או נעל יעודית ) בולם ומתנגד לתנועה סיבובית.
איתמר יהיה מקורקע לשישה שבועות לפחות.
התובנות הגיעו ממנו מהר מאוד...
"אבא ... מהיום והלאה אני רוכב עם ציוד מלא" : קסדה, כפפות, נעליים או מגפיים,מעיל מגיני ברכיים.
רוכבים יקרים: התאונה של איתמר הסתיימה בקרסול שבור, היה יכול להסתיים גרוע יותר. הוא הולך להפסיד 6 שבועות של קרקוע... חבל שאת לקח המיגון המלא למד "הילד" בדרך הקשה.
התחלתם לרכוב על אופנוע\קטנוע ולא משנה באיזה נפח... רכבו ממוגנים. התאונה של איתמר אירעה במרחק שלא עולה על 300 מ' מהבית שלו. רחוב צדדי שקט בו הוא רכב במהירות של כ 30 קמ"ש. התאונה יכולה לקרות בכל מקום. לעולם אל תזלזלו במיגון . לא רוצים להתמגן, אל תרכבו. ואם תרכבו קחו את הסיכון שמשהו עשוי לקרות. האם לא חבל ?
בנסיעה ברכב אנו מקריבים זמן. זמן עמידה בפקקים, זמן מציאת חנייה ועוד. מאידך בעת רכיבה על אופנוע הזמו היחיד שאנו מקריבים הוא זמן ההתגנדרות באביזרי מגן. אלו החיים שלכם, זה הגוף שלכם שילווה אתכם מהיום ועד עולם... לא חבל על הסבל העתידי, על הכאב העתידי, על טראומת התאונה ?
בקשה קטנה - התמגנו .
ומעבר למיגון ? קורס רכיבה. יש מדריכים מצויינים בשוק. צרו קשר עם אחד מהם הקורס יציל את חייכם. זה שעברתם טסט לא אומר שאתם יודעים לרכוב. ממש לא.. עזבו את השחצנות והיהירות בצד... כל אחד יודע להניף רגל מעל המושב. לא כל אחד יודע לרכוב נכון. השקיעו בעצמכם אלו החיים שלכם.
מוקדש באהבה לבני איתמר ולכל הרוכבים החדשים - שמרו על עצמכם.
ציטוט ההודעה בתגובה
