ציטוט ההודעה בתגובהזה לא נכון.
זה שיש שלטים שהכביש סגור לא אומר שזה נכון.
בטח ובטח עם אופנוע.
אבל...
יש עוד הרבה כבישים צדדים ושקטים.
מעלה עקרבים סגור מאז החורף האחרון הכביש נסחף בשיטפון וידרשו שנתיים לפחות לשיקום.נכתב במקור על ידי ayalzo
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
זה לא נכון.
זה שיש שלטים שהכביש סגור לא אומר שזה נכון.
בטח ובטח עם אופנוע.
אבל...
יש עוד הרבה כבישים צדדים ושקטים.
זרקת רעיון בוא נבדוק, בכל מקרה כביש 10 נראה כרגע כדבר הבא....
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
כביש 10, לפחות בהתחלה שלו, נראה כמו תענוג לאופנועים. הייתי שם במילואים לפני שבועיים וריירתי בכל פעם שיצאתי מהמוצב. רק קחו בחשבון שהכביש במצב רעוע משהו, אז סעו בזהירות יתרה.
עצמתי את עיניי לרווחה.
היית מסודר נשבע לכם, מאורגן פיקס 3 דפאו"ת, דלק בימכל, שרשרת משומנת ואפילו לא שטפתי את האופנוע
למנוע מכל הרוכבים יום גשום כמו אחרי כל שטיפת האופנוע שלי כולל יולי אוגוסט.
הוזמנתי לרכיבה בהפתעה, אפילו הייתי חבר בקבוצת הווטסאפ הייעודית שטירטרה אותי שבוע שלם. לא הלכתי.
דפ"א 2- רכיבה ספונטנית למצדה כי כשומר נסורת ידוע, אני משתדל לא לפספס את האירוע. לא הלכתי.
רכיבה עם חברים מוקדם בבוקר דפ"א 3. לא הלכתי.
רכבנו הג'ינג'ית ואני לקיבוץ ארז על גבול עזה, הגב הציק לי כל השבוע הרגשה מחורבנת, יצאנו משם אפילו בשעה
סבירה, הכבישים היו ריקים ואיפה שלא אנחנו כבר יודעים להסתדר טוב.
אפשהו בין צומת ק' מלאכי לטל השחר, נפלה אצלי ההחלטה שלא, ממש לא. הסיבות רבות, זה לא אתם זה באמת אני.
מרווח הסבלנות שלי התקצר משמעותית בגלל הכאב, במדד הנרגנות הגעתי ל-80% ולא הייתה לי סבלנות לעשן צמיגים,
ווילידבילי ורכיבות אגו.
לצאת מדרום המדינה לצפונה וחזרה כ-800 ק"מ בכמה שעות ממש לא נראה לי, המיטה בחדר צונן של אוויר ירושלמי נשמעה
לי כאופציה הכי טובה באותו הרגע.
לא היה סיכוי גם לקום לפנות בוקר לרכיבה עם חברים.
אז ראש השנה הזה יהיה קצת יותר צלול בלעדי, השלמתי את מכסת הק"מ בבוקר חג שני.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
14204 ק"מ
אתמול היה יום ההולדת הרשמי של האופנוע ויום הטסט, מחר תמלא בדיוק שנה ליום שקיבלתי אותו אלי בפועל ופתחתי את השרשור
וההרפתקה הזאת.
ממש ביום הטסט ויום החג השני של ראש השנה יצאנו לרכיבת חג מאוחרת מוקדם בבוקר, זמן רב זממתי לעשות את כל כביש
"דרך אלון" מתחילתו ועד סופו, הכביש מתחיל ממש אחרי תחנת דלק סונול של מישור אדומים, ומסתיים בצומת רותם לפני שדי תרומות.
כביש טכני מאתגר על גב ההרים כשהבקעה וכביש 90 צפונה מימינך בצבעי המדבר ונוף פתוח לכל האופק, זהו בין הכבשים היחידיים
שמסוגלים לתת לאופנועי כביש את ההרגשה של רכיבה במדבר, אבל, וכאן מדובר באבל אמתי, חייבים לעשות אותו בשעות הנכונות.
השעות הנכונות הן לפני הזריחה או לפני השקיעה, בבוקר האוויר צונן עד קר מדבר...ובערב החום הכבד והשמש הקופחת כבר פחות
מכות בך בעצמה. אבל העיקר בשעות האלה הן הצבעים, החיות, הנוף והדרך. שונה מכל כביש שרכבתם עליו עד היום, נשבע.
כל רוכב שנהנה גם מרכיבה טכנית עתירת פיתולים שיפועים ימצא שם מגרש משחקים כלבבו, הרומנטיים ימצאו נוף מדבר וזריחות
עומק, ויש שם הכל מהכל.
היינו אמורים להיפגש ב-0500 במישור אדומים בתחנה, א' להלן הצילגר ביקש לרכוב יחד מי-ם קבענו ל 0445 שאוחר ל-0450
בפועל הצילגר הידס והגיע בחינניות של כוסית רק ב-0500.
לתחנה הגענו רק ב-0515 א' השני להלן א' (כי צילגר כבר יש לנו) כבר היה שם תדלקנו ויצאנו בחושך מוחלט, למי שמכיר את
הכביש יודע שהכביש הזה לא עושה לך הנחות ולא נותן לך זמן להתכונן, הוא מתחיל בשרשרת סיבובים שמזכירה קצת חו"ל (ממש קצת)
אבל הכי טוב שניתן למצוא אצלנו.
רכיבה בחושך היא רכיבה מאתגרת והפחד שלי מחיות בר על הכביש גבר על הרצון לתת בגז, מספר פגרים בהם נתקלנו לאורך הכביש
רק הצדיק את הבחירה. מימין מחווירים השמים. ככל שמתקדמים הנוף הולך ומתבהר ואיילות ושועל מגבירים את ריצתם כשרעש המנוע
נשבר בקירות הסלעים הכי יפים בעולם. נוף הבקעה ממרום ההרים והסרטבה המזדקרת ממול נצבעים באדום כתום משכר וריח חם ויבש
של המדבר מעורב בארומה של מדורות וכפרים. קצת חבל לי כשאנחנו חולפים בצומת על הכניסה לשכם ועוברים את רותם שמזכירה לי
צבא מדים ותקופה אחרת, ממש תכף אנחנו על כביש 90 וסיימתי את דרך אלון מצד לצד.
ממשכים לכיוון מעלה הגלבוע כביש 667 שזכר בתנ"ך לכבישי רכיבה בארץ, גם הוא אצלי בפעם הראשונה על אופנוע, די פספסתי אותו
לאורך השנים ורק מעברי הבקר על הכביש מפריעים לרכיבה הזורמת של שמאל ימין ימין ושמאל.
עוצרים בעפולה בתחנת הדלק, לצילגר יש נפילת סוכר היפו...הפסקה ותכנון דרך חזרה, כביש 6 נפסל בגלל היותו משעמם, והחזה דרך
כביש 90 הבקעה, את כביש הבקעה אני אוהב למרות החום סגירה נהדרת לטיול מדבר. ומתנת יום הולדת לשנה הראשונה של האופנוע.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
רק בעייה אחת הצלייגר לא גולש פה.
LokiMonsteR
מצאתי על מה לקטר הוינקר של ימאהה נושר!!!
SIC TRANSIT GLORIA MUNDI
14250 ק"מ
כבישים ארוכים ומתמשכים בניגוד לכבישים מפותלים, טובים להרהורים ולהתעסקות עם דברים שדחית מלחשוב עליהם,
בעוד בכביש מפותל אתה עסוק עם עצמך למצוא את הקו המושלם, לבלום מאוחר, להתאים מהירות, לבדוק במראות
ולתכנן קדימה, בכביש ארוך כמות הקשב יורדת, הרכיבה הופכת לסמי אוטומטית, יש שמנצלים אותה לשמיעת מוזיקה
יש כאלה שמתמתחים, אחרים בוחנים את הנוף. אני מנצל את הזמן לצפרות על הרוכבים האחרים, רכיבה של אופנוען
יכולה לספר המון מידע על הרוכב ולמי שבקי בשפת גוף, מכיר את הסיפור האישי הכללי של הרוכב שאייתו ומכון להקשיב
למה שהאחר משדר, יכול ללמוד המון, כמובן שעוזרת היכרות עם עולם הרכיבה שמסייעת להפשיט את המובן מאליו
הנדרש לרכיבה האמתית ומשאירה את המתבונן עם המידע המדויק. זה לא פשט כמו שזה נשמע, אבל כמה פעמים
זיהיתם בשנייה בעיה אצל חבר רק ממבט פניו, מההליכה שלו, מאופן תגובה? ההיכרות מסייעת לדעת מתי הרוכב
שלפניך עייף, חסר עירונות, כועס או סתם חסר סבלנות, אז אם תתבוננו מספיק עמוק, תוכלו לדעת יותר.
אני אוהב לבחור את מיקומי בקבוצה לפי החשק או סוג הצפרות שאני רוצה לעשות, כי כשאתה מוביל אתה מתרכז
בדברים אחרים, אתה קובע את הקצב, המסלול, העצירות, אתה אחראי על הקבוצה, כשאתה אחרי המוביל אתה מובל,
הקצב מותאם בין זה שלפניך לזה שלוחץ מאחור, כשאתה אחרון אתה רואה את כל הלהקה, מתביית, רוכב בקצב שלך
פותח וסוגר פערים לפי החוש החשק וההזדמנות.
פרשנות רכיבה מלאה באי דיוקים, היא סובייקטיבית, והיא יכולה גם להשתנות בהתאם לשינוי במצב רוחו של הרוכב אבל
היא בעיקר אינטואיטיבית, היא תוספת לדברים שאתה יודע ומכיר. אבל זה מה שהופך אותה למעניינת.
יש רוכבים שרוכבים כאילו אין מחר, בודקים קצוות, לוקחים סיכונים, בורחים ממשהו, כאילו משהו גדול מכביד עליהם וברכיבה
הזאת הם פשוט מוצאים מפלט, הם סומכים רק על עצמם נותנים אמון מלא במכונה, והיכולת שלהם לעמוד על הקצה ולחזר
נותנת להם את הכוח והביטחון שהם יכולים להתמודד עם כל דבר, האדרנלין מחדד אותם, והמיקוד משכיח להם את הבעיה
האמתית, לרוכבים האלה הנפילה אחרי הרכיבה היא הקשה ביותר והם שמחים להפוך בה שוב ושוב רק בכדאי לנסות ולהחיות
את התחושות. הרכיבה מעסיקה אותם וממלאת חללים אחרים. השד שולט בהם.
יש שרוכבים בחשדנות, בהססנות, לומדים חוקרים אבל לא תראה אותם לוקחים על עצמם סיכונים להפך, תמיד קצת פחות
ממה שאפשר, ליתר ביטחון כזה, בכל סיבוב עלול להסתתר אויב, בכל הטיה עלולה לחכות הנפילה, הם ייקחו את כל הקורסים
האפשריים אבל ינצלו רק שמונים אחוז ממה שלמדו לייתר ביטחון. יקפידו בדקדקנות על הכללים וימנעו מטעיות. השד קשור ומרוסן
וכנראה גם לא יראה אור יום.
יש את השקולים, אלה שראו דרך ואין להם צורך להוכיח כלום, הרכיבה היא ההנאה שלהם, מפלט שפוי בעולם של רעש
הרכיבה שלהם מכובדת, נכונה הם יגיעו לקצוות אבל רק במקומות שהם מרגישים מאד בטוחים, הם יכירו את הקו הנכון,
אבל יבחרו לרוב את הקו היותר בטוח, כשמדי פעם בורח להם השד ואז לחצי דקה הם מרשים לעצמם קצת יותר, עד
שהם קולטים מה הם עושים ונרגעים שוב. השד שלהם בפיקוח.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
14401 ק"מ
האופי האנושי המחורבן אף פעם לא באמת מסתפק במה שיש ותמיד מחפש את הדבר הבא, זה לא משנה איזה חלום הגשמת
כמה ציפת לרגע הזה כמה אתה נהנה וטוב לך תמיד משהו מגרד לך את בלוטות החשק ואתה אומר, סבבה ... ומה עכשיו?
אני רוכב על הורסיס ומונה לעצמי את הרשמת היתרונות היא ארוכה היא מנצחת והיא גורמת לי לאי נוחות, כאשר קניתי לעצמי
אופנוע חדש מהחברה, עמדה מאחורי זה אג'נדה ברורה, רציתי כלי חדש, כלי מהניילון , חוויה של כלי בתול, ההימנעות מהצורך
לתקן לשפץ ונסות להגיע למושלם כי בעצם כלי חדש הוא מושלם, כל חלק וחלק שלו רק מתחיל את חייו הכל מריח טוב מבריק
ונוצץ. בשלב מסוים אתה מבין שזו מערכת יחסים לטווח קצר, בעוד שנתיים שלוש הוא יצבור כמות ק"מ ישתפשף ידהה, הריח
יתפוגג הוא יהפוך מחדש למשומש במצב מעולה חלק מקסם יעלם, ומה אז מה עומד מסביב שיחזיר לי את התחושה את ההנאה
את ההרגשה?
האויב הגדול ביותר של הטוב זה המצוין ולמצוא כלי שיתאים כמו כפפה ליד ויעלה במעלותיו על מה שיש הופך עכשיו לאתגר
בעייתי, אני בטוח ארצה משהו קצת שונה, כי לקנות ורסיס 2020 יהיה סוג של החמצה, לעלות ליגה לאופנועי "העשירים" של
הביוקר, לא בהכרך ייתן לי את התשובה שאני מחפש כי בינינו גם אם הייתי רוצה לשלם כפול, איפה יעמוד הערך מוסף?
הבימרים תמיד היו משהו שמנקר בראש, לא באמת בגלל השימושיות אלה דווקא בגלל התדמית, חטיבת יחסי הציבור
עשתה עבודה מעולה, והמחשבה שברגע שאני אעלה על אחת ממכונות ההרפתקה הגרמנית אני אפתח בגז, אחצה נחלים
אטפס דיונות ואתפור מדבריות כאילו אין מחר ואחייך אל הזריחה מפסגת הר מושלג פשוט עושה לי את זה. אני יכול לראות
את עצמי גוחן מעל מדורה עם שוק של זברה שצדתי בעזרת סכין ציידים, לצד האוהל המתקפל עם כל אביזרי השטח ההכרחיים,
בעוד האופנוע עומד מנגד ומזיל אגלי בוץ מהצמיגים. וואוו כל כך אני...ואז אני מתעורר למציאות הישראלית של כביש 10 שפתוח
שלוש פעמים בשנה, מצפה השלגים הסגור של רמת הגולן, ופקחי הרט"ג שממתנים לי בכניסה לסחנה, על יד מנגל מפויח של קבב
מוכן בשקל תשעים.
לשלם את מענק הפרישה, או לקחת משכנתא בשביל הרפתקה מצומצמת בשלולית שלנו, נראה לי מוגזם בטירוף, אם אתה לא אחד
מאשיות הרכיבה בשטח, כזה שמסוגל להקפיץ את המפלצת במעלה גיבורים, לצלוח את נקיק נבוכים, ולאכול אבק לס בפיתה, אתה תסבול
כמו תימני חולה צילאק, או תסתכל איך האופנוע היקר להחריד שקנית, מת משעמום בכביש 6 ומקבל בחילה בנס הרים.
אני יודע שיקמו עכשיו עשרות מכורים שיצלבו אותי במסמרים, יתקעו לי יתדות עץ בלב, ויוכיחו לי לבן על גבי כחול, שיש להם מערכות
דוברות אידיש רהוטה, מכלולי קצה, והאיכות שווה הכל. הם יכחישו מה שנאמר בחדרי חדרים סגורים לבעלי סוד, על תקלות, השבתות
ומערכות שקורסות, הם יפתו אותי בשירות נהדר וללא שאלות של מוסך מקצועי. אולי הם שבויים ואולי פשוט יודעים משהו שאחרים לא.
אז עם מה זה משאיר אותי?
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
חכה לדגם הבא. יהיו שיפורים מן הסתם. זה יתן לך חלון של שנתיים-שלוש
אני גם חושב שהערך המוסף של הבימר לא מצדיק פער של 50% במחיר
ידעתי שזה יגיע מתישהו.
שושני התיאבון אף פעם לא נגמר וטוב שכך, תהנה מהכלי שלך כרגע, בהמשך הכל יסתדר. זאת דעתי.
Tracer 900
כנראה שהייתי אופטימי ביחס לתקופה שיחזיק אצלך...
Sent from...
חברים, אל תקפצו את האקדח, עוד חזון למועד וסוס מנצח לא ממהרים להחליף, אני אוהב לסמן מטרות רחוקות,
זה עוזר לי לתכנן נתיב, לשמוע דעות, להבין, להפנים, בדרך כלל כשאני מבצע מהלך זה אחרי שכל הכוכבים הסתדרו
במקום ואני יודע בדיוק היכן יפגע הכדור.
שימו לב לענק מגרמניה שמתחזק מתעצם ומקבל פלפל, שימו לב איך הדילר מחלק את הקלפים, ככה שבשנה הראשונה
שנת ההחדרה אני עדיין עם הורסיס, בשנה השנייה אחרי הריקולים מחלות הילדות וההסתערות המטורפת של כל מי
שיכול יתחיל להתבסס קו אופקי בגרף המכירות, ואני אצא לפנסיה אחרי שנים רבות בשירות המדינה.
את חלק ממענק השחרור ומחיר הורסיס אשים בכיס ואצא לי ברינה, דיצה ושימחה, למינכן ליבואן הבית אקנה שם מכונה
מושחזת, נקייה ומחוסנת ומשם טיול עד לנמל באיטליה שם ימשיך המושחז לבדו לארץ ויתקבל פה בארץ ביחד עם חגיגות
ה-XXX לעליה השנייה. חיסכון מוכח של כ-30K ש"ח.
צריך לזכור כמה דברים:
1. כל תכנית היא בסיס לשינויים.
2. אני יכול לשנות את דעתי עוד הרבה פעמים.
3. האדם מתכנן תכניות ואלוהים יושב וצוחק.
עד אז תאלצו לסבול את השרשור הזה...
נערך לאחרונה על ידי השושנים; 18-09-2018 בשעה 12:15.
פעם, האופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה!
הרשאות פרסום
