פלסטיקים, שרשרת, ומחשב מנוע - KAWASAKI Versys 1000 TL - חיים משותפים.

[dudybou]

קצת רכיבת מדבר לנבי מוסא

בשטח או בכביש ?
בדקת עד כמה "שטח" הוא מסוגל ?

[השושנים]

בשטח או בכביש ?
בדקת עד כמה "שטח" הוא מסוגל ?

שתי בעיות עיקריות מגבילות אותי לשבילים הדוקים במיוחד, אחת מהם זה הרוכב (אני) לא מרגיש מספיק בטוח לרכוב בשטח
עם כלי חדש ויקר יחסית, בגילי העצמות משתקמות לאט מדי. להגנתי יצוין מיד, שאני רוכב בשתיים ועם מטען רב.

הבעיה השנייה שהאופנוע משווק עם צמיגי ספורט שלא מתאימים לשטח.

ברחבי הרשת ניתן למצוא הרבה סרטונים של ורסיס אוף רוד של רכובים נחושים וטובים יותר עם צמיגים אחרים או אפילו מקוריים.

כמה זה חכם? לא במקרה שלי!

לצורך ירידה לשטח עדיפים המתחרים, הטנרה, האפריקה, וכמובן הבימר. לדעתי אפילו הויסטרום ייתן מענה טוב יותר.

[ayalzo]

ייאמר לזכותך שאתה אובייקטיבי.
הבה פעמים נתקלים כאן ברוכבים שמייחצנים את האופנוע שלהם ומערימים עליו יכולות שלא קיימות במציאות.

[Paz]

באמת מרגיש שחסרים לו כמה סוסים?

[השושנים]

באמת מרגיש שחסרים לו כמה סוסים?

כן, התחושה סובייקטיבית לחלוטין, בוי מקס הייתה לי תחושה של כוח בלתי מתפשר, הייתי צריך להילחם
על מקומי ושמירה על כיוון האופנוע, הורסיס עושה הכל במהירות ונחמדות ללא הכוח הברוטלי, בפועל התחושה
של חסך בכוח למרות שהנתונים מראים אחרת, אגב בקרוסרנאנר (הונדה 800) ששכרתי בגרמניה התחושה
הייתה חריפה יותר. משהו פסיכולוגי שאף אחד לא מצליח לפתור.

[השושנים]

8280 ק"מ

איזה סיבה יש לאדם מהישוב, לקום בשבת בבוקר בשקט לפני כולם, כשחושך מסביב אם לא מכוונים אקדח לראשו?

אני מכיר 120 סיבות צוהלות, מחודדות פרסות, שרק רוצות לפרוץ בריצה, ארבע כוסות של 250 סמ"ק מסודרות בשורה
של משקה אנרגיה שיעיף אותך ברגע מהמיטה לחושך ולקרירות בחוץ. יותר אם ניקח בחשבון גם את השותפים.

05:30 נפגשים בתחנה של מישור אדומים, הולכים לתפוס את השמש מהמקום הכי גבוה בצד המזרחי שעדיין שלנו.

05:30 רק אני ומוחמד המתדלק שם...




א. שגר בחצר על יד מגיע אחרון, קצת לפניו לוקי עם המפלצת מאשים את אלון, שהגיע עם איטלקי חיגר ומסורס.

מהר מהר יצאנו כי השמש לא מחכה לאיש, הכביש קצת פחות מוכר בחושך אבל לא פחות מפותל, האופק מחוויר במזרח.
כמה דקות מאוחר יותר ואנחנו כבר בתצפית אורבים.




הכל מחכה להופעה הגדולה:




שלא מאחרת להגיע, עכשיו התמונות ידברו:








היה גדול.

[AsafA]

א. מהשב''כ?
אחלה בוקר שבעולם. אנשים שכיף לפגוש כל פעם מחדש, מסלול מגוון ומהנה, קפה בוץ על רקע הזריחה. מה עוד אפשר לבקש.

[lokimonster]

א. מהשב''כ?
אחלה בוקר שבעולם. אנשים שכיף לפגוש כל פעם מחדש, מסלול מגוון ומהנה, קפה בוץ על רקע הזריחה. מה עוד אפשר לבקש.

כשאשכנזים מכינים קפה הוא יוצא גם בטעם של בוץ.
אבל אלון אשם.
ללא ספק חבל ארץ מדהים ביופיו עם כבישים שבאופן מפתיע ( או לא) טובים ומאפשרים קצה רכיבה טוב.
כמובן שאלון והגוזי 750 עכבו אותנו ובשילוב הנטייה שלו התעכבנו לשיחות נפש שלו אפילו עם הroad kill.



lokimonstet

[השושנים]

8300 ק"מ

השבוע הקשה שלי בשנה, יום השואה ויום הזיכרון מכים בי בעצמה מטלטלת וזה מתחזק משנה לשנה.

הרבה דברים מתחברים לי יחד, לא תמיד בסדר ההגיוני או המקובל, יש לי מסורת, מסורת פרטית שלי
אני פותח גלגל"צ ושומע את השירים, השירים הכי אמתיים והכי עצובים במשך כל היום, אני מעלה בפורום
את שמות החללים "שלי" אלה שנגעו בי אישית אז והם מתרחקים ממני בכל שנה עוד קצת, כשהכאב גובר.
והם אוספים אייתם את כל מי שאיבדתי בדרך לחבילה גדולה שאיתי תמיד, אבל היום אני מרגיש במשקלה.

אני רוכב לשכונה הישנה שלי, זאת שגדלתי בה, משתדל להתעכב קצת יותר במקומות האישיים שלי,
הבתים כבר אינם אותם בתים, האנשים אינם אותם האנשים השכונה כבר אינה שכונת ילדותי,
אבל פה ושם, שרד בניין, פה חצר מוכרת, כאן זיכרון דוהה, ואני מחזיק בהם, בכוח מאמצם ללבי יודע כמה
בני חלוף הם.

אני זוכר, אני זוכר את אלה שכבר לא פה, אלה שליוו אותי בזמן אחר, זוכר את אלה שפה לעוד כמה רגעים
ומתגעגע, מתגעגע געגוע שורף, כזה שמכווץ ושורף את הבטן עולה לחזה ומתרכז במצח ובאף ובונה לחץ בעין.

אני שונא טקסים, שונא את הנאומים של מילים ריקות מתוכן, מצחצחות חגיגיות כאלה, בנויות למעמד מיוחד,
שונא את הצפירה, שונא לעשות את מה שמקובל, אבל אוהב את השירים, השירים של פעם, כשלמילה היה
כוח והיו כאלה שהפליאו לשחק בהם ולכתוב טקסטים שמימיים, מלאי תוכן והבעה כאלה שאומרים בדיוק את
מה שאתה מרגיש וחושב.

אני רוכב, רוכב לאט, בריכוז, כאילו למען מטרה, אבל הפעם, ביום הזה, הרכיבה לא מקלה ולא משחררת.

[השושנים]

8300 ק"מ (לא זזתי מילימטר)

אז החלטתי לעשות לי יום עצמאות משלי, לבד. אחרי שבמשך כל סוף השבוע, מסיום טקס יום הזיכרון
ועד היום, הקדשתי את עצמי למטלות שונות ומשונות, לא יצאתי לרכוב בכלל והדבר היחידי שעשיתי
היה לשטוף את האופנוע ולשמן את השרשרת אחרי 500 ק"מ האחרונים שעשתה מהשימון האחרון
מה שהבטיח גשם למחרת בשבת...

השעון הוא זה שהשקים אותי בבוקר, מבט החוצה מבהיר לי שהשמיים אפורים, כבר התרגלנו לקריזות
האלה של מזג האוויר ובאמת זה לא מרגש אותי יותר מדי, התחלתי בסבב הבוקר, בין השעה שש לשבע
יש לי מספר מטלות שאני מבצע בחלוקה לרבע שעה לכל דבר, הדבר הראשון לתת לכלב שלי את הכדור
למחלת בלוטת התריס ממנה הוא סובל, הוא חייב להיות בצום של הלילה ואסור לו לאכול חצי שעה אחרי
קבלת הכדור, במקביל לחיצה על הכפתור של המים החמים לקפה ראשון, חם מריר ומעורר, אח"כ מקלחת
טובה וגילוח, משם האכלת הכלבים, כן יש לי שתיים, מתלבשים יורדים למטה להשתחרר, חזרה הביתה,
התארגנות אחרונה ויציאה לעבודה, קל פשוט וממלא את היום, אז בין הקפה למקלחת נפתחו ארובות
השמיים.

אני לא מדבר על טפטוף דרדלה מרגיז, אני מדבר על זרימת מים משמעותית בכביש עד גובה המדרכה,
כמעט לכל הרוחב.

באותו הרגע החלטתי שזהו, אני לא משתף פעולה עם היקום, זאת קריאת העצמאות שלי ואף אחד לא
מחליט עלי, רק אני.

טלפון לבוס והודעה קצרה שהיום אני לא מגיע, הרתחת מים לכוס שנייה, המערכת מופעלת לשירים
שלי בעצמה שקטה. והורדה מלאה של הקצב, נשיקה לג'ינג'ית זמן לקום ולעזור לה לצאת מהבית בנחת.
וזהו, זמן החירות שלי, זמן פרטי לעשות כל מה שמתחשק לי באמת ושכל העולם יתפוצץ. עברתי שוב
על מסלול הטיול המתוכנן, עשיתי רשימת ציוד לקחת, הדפסתי את הכרטיסים, והתעסקתי רק במה שאני
רוצה, מתי שאני רוצה ובקצב שלי. הגעתי לדברים שהזנחתי מזמן. עשיתי המון, ואפילו ישנתי קצת צהרים.

ונשאר לי רק להדליק את המשואה לתפארת מדינת ישראל!

[השושנים]

8506 ק"מ

בכל פעם שאני צריך להגיע למכללה בבית שמש, אני בוחר באופנוע, סוג של שילוב כזה,
בין ביזנס לפלז'ר. משהו שעוזר לדברים להיות קצת יותר הגיוניים במציאות שלי.

בכל מה שקשור לאופנוע, השיקול הכלכלי הופך למשני, זה בעצם זמן האני שלי, שאין
לו חשבון הגיוני, בטח למי שמסתכל מהצד ולא מבין.

על הקיר אצלי מתחת לתמונת האופנוע יש משפט שאומר: "לפעמים האנשים סביבך
לא יבינו את הדרך בה בחרת, הם לא צרכים להבין, זו לא הדרך שלהם...."



בדיוק כך, זה מגיע עם הגיל אני מניח, היכולת הזאת לדעת שאני עושה כי ככה בא לי,
ואני לא עושה חשבון לאף אחד, זה פשוט נותן הרגשה משחררת כזו, אני הבוס של עצמי.

יש לי דרך קבועה חזרה משם, היא הארוכה והפתלתלה ביותר שאפשר, מבית שמש לצובא
צובא לצומת כרם, צומת כרם בר בהר ורק אח"כ חזרה לירושלים.

ככל שעושים את הדרך הזאת יותר פעמים משתפרים, אני מרגיש את זה בזרימה, בתקיפת
הסיבובים, במהירות הכללית, הזמנים התקצרו המהירויות שפעם הייתה פחות אחידה וזורמת
הפכה לקבועה לא גבוהה אבל רציפה שעדיפה על פולס של מהירת בלימה לפני סיבוב והאצה
מחדש, לקח לי קצת זמן להבין את זה אבל הרכיבה האחידה הזורמת והרצופה במהירת קבועה
מהירה יותר בחישוב הכללי. ואני מצליח לגלח דקות רבות בכל פעם.

הנוף כבר משנה צבע מירוק כואב, הופח לצהוב וחום מאובק ורק המחשבה על הטיול שמחכה לי
מעבר לפינה מעודד אותי.

סוף שבוע רטוב עוד מצפה לנו, ונראה אם נצליח לגנוב עוד סיבוב בשבת.

[השושנים]

9079 ק"מ

יצאנו לראות חיפושיות, הוותיקים ירימו גבה, הרי ידוע לכולם שהחיפושיות התפרקו ממש מזמן ולא כל חברי הלהקה
בין החיים, אלה שלא מכרים אותי יתחילו לחשוב איזה סוגי חיפושיות יש בישראל באביב המשוגע הזה, ואיפה פוגשים
אותם, אבל אלה שזוכרים ובסוד העניינים, יודעים.

האמת החיפושיות היו סוג של תירוץ, לרכיבה בדרך הארוכה מאד ליפו, וחזרה בדרך ארוכה ועוד הרבה פחות הגיונית.

מפליא כמה כבישים וותיקים ונחמדים יש בארץ, חלקם ממש מתחת לאף ואנחנו כמעט לא משתמשים בהם, כי התחליפים
יעילים יותר, מהרים יותר, הגיוניים יותר או פשוט קצת שכחנו מהם.

כשהמטרה המוצהרת היא הרכיבה, היעד הוא התירוץ וההיגיון נישאר בבית עם עוד כמה דברים, הם קוראים לך לחזור.
כי כשאתה רוכב הדרך בין שתי נקודת היא הרבה יותר מרק קו אחד.

כביש 44 הוא כביש נפלא אם עושים אותו בראש הנכון, הוא מתחיל בחטא כשהמוצא שלך, היא גבוה בהרי י-ם ממשיך
בדרך נהדרת בין הגבהות ואחרי שאתה חולף את הצומות נחשון ומתנתק קצת מהדרך הרגילה אפשר בקלות לפנטז
טוסקנה...נכון עכשיו הכל כבר יותר יבש, כבר גם חם יותר, אבל עדיין למי שבעניין זה אפשרי, רק חבל שהמדינה צרה
כל כך. והופ אתה כבר על כביש מהיר 431 שמתחבר לכביש אחר שמביא אותך לדרום הבועה.

הוויז טורח גם לקחת אותך למקומות שבחיים לא היית בהם בתוך יפו העתיקה עד לחניון בו ממתינות לנו המון חיפושיות
צבעוניות.

דרך נהדרת להעביר את הבוקר רק בשביל לחזור לי-ם שוב בדרך הארוכה ובכבשים שהפכו לאחרונה למגרש השעשועים
הראשי שלנו.

שישי מדהים שהוסיף עד כמה וכמה ק"מ לשעון, לצמיגים ולחיבור הנהדר למכונה המופלאה הזו, שעושה הכל טוב, ברמה
כזו שאתה מרגיש כאילו נולדת מחדש, כאילו רק עכשיו למדת לרכוב באמת, כאילו קיבלת צעצוע חדש ואתה רוצה לשחק
רק אייתו וכל וכל מה שהיה קודם פשוט נמחק.

"אתה מתגעגע לקרנף?" שואל אותי א' ברמזור, "רק לחלקים ממנו" אני משיב, "לא לכל החבילה...".

[NAOR2207]

עם הגב לים

[השושנים]

9870 ק"מ

שבת של נחת, מזג אויר מושלם, ג'ינג'ית שזורמת, 120 סוסים שרק רוצים לדהור ופרש אחד.

הרבה מכלי דלק גמרתי החודשיים האחרונים, אני מתאמן והרבה, אופנוע הזה פתח בפני חלונות
חדשים שלא הכרתי ואני נהנה לחקור ולנצל אותם.

אבל האהבה העיקרית שלי ותכלית האופנוע היא הטיולים בשתיים, נכון שעכשיו המרחקים גדלו,
אני משתדל גם לאתגר את עצמי יותר ויותר לרכיבה נכונה בשתיים לקראת הטיול בסוף החודש.

אני גם מחפש כבישים פחות מוכרים על מנת לדעת להתמודד עם כביש שידוע גם להפתיע אותך
וכרוכב אתה לא יודע מה מצפה לך מעבר לסיבוב.

האופנוע משתפר ואייתו גם הביטחון שלי בו, זה ישמע אולי מצחיק אבל המיתוס של "מנוע שנפתח"
אחרי כך וכך ק"מ הוא פשוט נכון, הרבה רעשי רקע שליוו אותי בחודשיים והק"מ הראשונים נעלמו,
האופנוע מרגיש קל יותר וזורם, ואני מתחיל לגלות את השורשים הספורטיביים שלו, גם עם מורכבת
מאחור. האופנוע מרגיש לי נהדר והתחושות ממנו אדירות. פשוט פאן טהור.

[השושנים]

10179 ק"מ

מי קם ב-04:00 בבוקר לטייל?

כשחם ביום רוכבים לפנות בוקר, כן בשביל זה גיבורים קמים, אז יצאנו כמה חברים לטיול שבת של קיץ,
היה קר, חם ואפילו ערפל כבד. הג'ינג'ית חמושה במצלמה ובמעיל קיץ חדש, מהביוקר. אני חמוש בהרבה
נחישות, ונוריס חמוש ב-9970 ק"מ.

נפגשנו ממש עם זריחה בתחנת הדלק "כפר אדומים" דלק לשקט הנפשי שלי, ויאללה בלאגן, הקטע בכביש
הזה שאתה עוד לא ממש מתיישב על האופנוע בתנוחה הנכונה וכבר אתה נמצא בסשן סיבובים מאתגר בבמיוחד
ואצלי משהו לא עובד...אני ממקם מבט רחוק, בוחר את הקו הנכון, מתאים מהירות לסיבוב, ונוריס בוחר לו קו
אחר, סאאומו, אוויר בדקתי, וראבק אני גם יודע לרכוב קצת, ואז קלטתי את הג'ינג'ית רוקדת ברייקדנאנס על
המושב להוציא את התמונות הכי טובות, אני משכיב ימינה והיא עומדת על הרגליות מצד שמאל אחורה ומצלמת
את האופנוע שאחרי. שלא תטעו מדובר בכביש טכני להחריד:



עוצרים לתפוס קצת שמש








וממשיכים