הלבוש היה רק דוגמה, לא יודע מה באמת קרה שם. ב-99% מהתאונות אפשר להפיק לקחים ואולי אפשר היה למנוע אותן. קרא למשל את מה שקושמרו כותב על התאונה שלו: http://fullgaz.co.il/forums/showthre...99%D7%96%D7%A8נכתב במקור על ידי Matan555
לא תמיד אפשר למנוע, אבל בהחלט לצמצם את האפשרות ובהרבה. אנחנו לא קובעים איך הנהגים ינהגו אבל יכולים לעזור בכמה הם יראו אותנו, לנסות לצפות מה יעשו ובעיקר להתרחק מהם כמה שאפשר.
אם אפשר לשאול:
איזה מיגון לבש החבר שלך ז״ל?
על מה הוא רכב?
מה הניסיון שלו? האם עשה אי פעם קורס כדוגמת ״אופנוען מאומן״?
מה קרה בתאונה?
ניסיתי למצוא מידע אך לא נתקלתי בשום דבר על תאונת אופנוע בחמישי בערב...
אם קשה לך לדבר על זה אז עזוב אבל לפעמים לחפור במקרה ולהבין מה היה יכול לעזור. מניסיון.
סבבה, תודה רבה לכולכם על הכוונה לעזור ולייעץ. אני מרגיש יותר בטוח ברכיבה שלי, למרות שאני עצוב מאוד ממה שקרה לחבר טוב. אבל אני ארכב, הרבה פחות אינטנסיבי אבל עדיין ארכב. קשה לי לעזוב את התחום לחלוטין, וכנראה שצדקתם במה שאמרתם בנוגע למיגון וזהירות רבה ברכיבה.
אציין לזכותי - שאני רוכב מאוד רגוע ולא מתפרע. אני אפילו לא עוקף רכבים אחרים ממש הרבה, רק כשאני קצת ממהר או לחוץ בזמן. מקווה שגם אתם כמוני.
uriar - סליחה ידידי, ראיתי רק עכשיו ששאלת אותי כמה שאלות.
החבר לבש, עד למיטב הבנתי - קסדה מלאה, אין לי מושג איזה חברה, מעיל דו עונתי, כפפות. וזהו. אני יודע בעיקר מהכרות איתו, שהוא תמיד לבש את הדברים האלה. לא יודע את המותגים או החברות שהוא השתמש.
הוא רכב על ימאהה אקס סיטי - או שזה היה אקס מקס? לא זוכר אפילו. 250 סמק, כמובן. זה היה קטנוע שהוא רכש לא מזמן, ולכן לא הספקתי לראות אותו.
אני בניגוד אליו, מוגבל ברישיון שלי ורוכב אך ורק על 125 סמק.
מדובר בקטנועים, כמובן. שלא יהיה בילבול, לא הילוכים.
לא ידוע לי על קורסים שעשה, הוא פשוט היה מיומן ומנוסה ולכן הפתיע אותי שהוא סיים ככה. מתגעגע אליו...
לגבי התאונה עצמה - כפי שסיפרתי, אישה מבוגרת - 50+, עשתה סטייה מסוימת לכיוון הנתיב שלו וזה גרם לו לאיבוד יציבות והתרסק.
זה קרה בכביש מהיר - ככה שלכן זה היה יותר קטלני. לדעתי, אם והיה קורה ברחוב שכונתי שנוסעים בו יותר לאט, הוא היה שורד.
מהנסיון הקצר שלי כרוכב אופנוע בנפח גדול - אני מרגיש שיש שאננות וחוסר אחריות גבוהה מאוד אצל בעלי קטנועים ואופנועים קטנים. בין צורך מוגזם למצערת פתוחה שנובע כנראה מרצון לפצות על המנוע החלש, לבין קלות ראש עקב המהירות האיטית.
אם אתה מחליט לחיות על דו גלגלי ההמלצה שלי היא א' - לא להניח שאופנוע מסוכן יותר. הוא אמנם יכול להכניס אותך לצרות מהר מאוד, אבל באותה מהירות גם יכול להוציא אותך מהן ולהביא אותך בתוך רגע במיקום הבטוח הביותר הכביש.
כך או כך, עצה לחיים ארוכים על דו גלגלי. אם אתה מחליט שאתה מבלה את החיים שלך כרוכב - תתמקצע. לך לעשות הדרכות, אחרי ההדרכות תשנן ותתאמן תמיד.בכל אופן אף פעם לא תגיע לשלמות. תהיה חד, תגיע לרמת בטחון ושליטה גבוהה, כזו שתציל אותך ברמת הרפלקסים במקרה חירום, לפני שתתחיל לשאול את עצמך כמה חזק ללחוץ על הבלם. (וכמובן חשיבה וצפייה קדימה, שלדעתי מצפייה במאות מקרי תאונות, הייתה חוסכת ל90% מהרוכבים מפגש עם האספלט).
איך הסטטיסטיקה לא תהיה כל כך משוגעת? כשאנשים רוכבים במהירויות כפולות מהתנועה, מבהילים נהגים, מנסים לגעת עם הברך או המרפק בכביש לפני שהבינו בכלל איך להכניס אופנוע לסיבוב?
הגיון בריא, 0 אגו(כי לפעמים השנייה ההיא של ההתלבטות היא זו שהבדילה בין בלימה חזקה לכניסה בטמבון), וסריקה מתמדת של נתיב הנסיעה, הם משתנים שלא יכולים להמדד בסטטיסטיקה. אני מאמין שעם רצינות כזו, הסיכוי שלך למות הוא כזה נורא.
האם הוא קיים? כן. האם קיימת הסתברות לתאונה שלא יכולה להמנע בשום מחיר? כן. האם דו"ג הכרחי לקיום? לא
עשה את חשבונך. אני כרגע עומד מאחורי עקרונות ברזל שישאירו אותי בחיים, מבדיל את עצמי מהסטטיסטיקה, נהנה מכל רכיבה, מחייך ונהנה מתחושת סיפוק על כל בלימה מוקדמת עקב צפייה-מראש של נהג טיפש, כמו גם מהורדת ההילוך והאצה אחרי שעקפתי בבטחון. מקווה להמשיך בדרך הזו עוד הרבה שנים, ובהצלחה לך אם גם אתה
1000RR
שמע, צא מנקודת הנחה שכל תאונה שקוראת היא באשמתך. מאותו רגע תתחיל להסתכל על הכל אחרת. לא משנה מה קורה, אם עשית תאונה על דו"ג היא באשמתך.
בקשר לסטייה מנתיב לכיוונו, תיאורתית חוץ ממצבים מאוד קיצוניים ניתן להתחמק מזה בבלימה\הטייה\תאוצה. כן צריך בשביל זה ערנות וחדות לפעמים גם 200% ולצערנו אנחנו לא תמיד שם.
אני אתן לך דוג' ישנה שלי, שאם הייתה תאונה "לא היה לי מה לעשות" וזה לא באשמתי, כי נהג בא להיכנס בי מאחורה, אבל עם ערנות מספקת אפשר לברוח באמת כמעט מהכל.
בגדול, אם יש פחיות באיזור שלך, אף פעם אל תהיה רגוע.
חברים, תודה רבה לכם על העצות והייעוץ, ועל ההבנה כלפי המוות של חבר טוב שלי. החלטתי שאני ממשיך הלאה ולא נתקע בגלל מה שקרה, אבל זה יהיה עם יותר עצב, וכאב פנימי.
אני כרגע באמצע הפסקה מסוימת מרכיבה, ולא רכבתי כבר לפחות שבועיים.
העבודה שלי קרובה לבית, לכן אני מסתפק באוטובוס או טרמפ מהמשפחה. את הקטנוע שלי מכרתי ולא קניתי אחד אחר במקומו.
אבל אחזור לרכב, בזה אני בטוח. אני פשוט לא יודע מתי לסיים את ההפסקה, חשבתי לתת לזה להימשך ככה עוד קצת.
אני בעתיד אכן אעבוד על הרכיבה שלי - כי האמת היא שלמרות שרכבתי כמה שנים טובות, אני לא מומחה ולא מכיר את כל הסיטואציות.
הפחד שלי ירד משמעותית, ויש לי יותר ביטחון.
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה בתגובה