האם תאונה של חבר צריכה לעצור אותי?

[Ami]

מחשבה שעוברת אצלי בראש אחרי כל תאונה.

[ees]

תנחומיי, משתתף בצערך.
התשובה שלי נשענת על הרגשה/אינטואיציה:
אתה אתה חושש או פוחד או אפילו בחרדה (הרגשות לגיטימיות לחלוטין) מהתאונה והמוות של החבר, פשוט תרד מהאופנוע.
אולי תחזור אחרי תקופה, אולי לא. גם זה בסדר.
החיים הם הרבה יותר מאשר דו גלגלי וכל אחד והתובנות שלו, הפקת הלקחים שלו ושיקלול גורמי הסיכון שלו.
רכיבות בטוחות לכולם.

[yyt]

תנחומיי,
החוק הבסיסי בחיים הוא שאין חוקים.. איך שאתה מרגיש.
עם האופנוע הוא רק ככלי תחבורה או צורך הזורם בדם, זה אישי לכל רוכב.
גם לי במשך השנים נפגעו חברים טובים, לפני כ4 שנים חברי הטוב נפגע בראש וכל חייו השתנו, מן הסתם גם החברות שלנו.
יש משהוא בזה שאופנוען חייב להיות סוג של מטוטמטם או טיפש לאור הסטטיסטיקה.
אני לא מכיר את המקרה של אמיר כהן ז"ל, אבל מהניסיון שלי 90% מהתאונות הם תאכלס אשמת הרוכב.
כן, אנחנו חייבים (בניגוד לנהג ברכב שיושב בכורסה) להיות מרוכזים כל הזמן בסביבה שלנו. להיות מודעים למה שמאחורנו, לפננו, סביבנו, מצב הכביש,מצב הרוח, מצב האופנוע ולכל סטיה חשודה של ראש הנהג ברכב שאנו מתכננים לעקוף.
תורתי היא, שאופנוע הרבה יותר בטוח מאוטו.. אתה שולט בכביש. אבל אם קורה משהוא התשלום הפיזי הרבה יותר גבוהה.
אתה יכול לזרום עם התנועה, להיות מעט מהיר יותר כך שאף אחד לא עוקף או הרבה יותר מהיר.. ניהול סיכונים.
אתה בולם טוב יותר, מאיץ טוב יותר ויכול לברוח לצדדים.
מקצועיות וניסיון וקצת עזרה מלמעלה תאפשר להזדקן בכבוד עם האופנוע.
מקווה שלא פתחתי פה..
רכיבות מהנות ובטוחות לכולם..

[Matan555]

סבבה, תודה רבה לכולכם על הכוונה לעזור ולייעץ. אני מרגיש יותר בטוח ברכיבה שלי, למרות שאני עצוב מאוד ממה שקרה לחבר טוב. אבל אני ארכב, הרבה פחות אינטנסיבי אבל עדיין ארכב. קשה לי לעזוב את התחום לחלוטין, וכנראה שצדקתם במה שאמרתם בנוגע למיגון וזהירות רבה ברכיבה.
אציין לזכותי - שאני רוכב מאוד רגוע ולא מתפרע. אני אפילו לא עוקף רכבים אחרים ממש הרבה, רק כשאני קצת ממהר או לחוץ בזמן. מקווה שגם אתם כמוני.

[naked]

מהנסיון הקצר שלי כרוכב אופנוע בנפח גדול - אני מרגיש שיש שאננות וחוסר אחריות גבוהה מאוד אצל בעלי קטנועים ואופנועים קטנים. בין צורך מוגזם למצערת פתוחה שנובע כנראה מרצון לפצות על המנוע החלש, לבין קלות ראש עקב המהירות האיטית.
אם אתה מחליט לחיות על דו גלגלי ההמלצה שלי היא א' - לא להניח שאופנוע מסוכן יותר. הוא אמנם יכול להכניס אותך לצרות מהר מאוד, אבל באותה מהירות גם יכול להוציא אותך מהן ולהביא אותך בתוך רגע במיקום הבטוח הביותר הכביש.

כך או כך, עצה לחיים ארוכים על דו גלגלי. אם אתה מחליט שאתה מבלה את החיים שלך כרוכב - תתמקצע. לך לעשות הדרכות, אחרי ההדרכות תשנן ותתאמן תמיד.בכל אופן אף פעם לא תגיע לשלמות. תהיה חד, תגיע לרמת בטחון ושליטה גבוהה, כזו שתציל אותך ברמת הרפלקסים במקרה חירום, לפני שתתחיל לשאול את עצמך כמה חזק ללחוץ על הבלם. (וכמובן חשיבה וצפייה קדימה, שלדעתי מצפייה במאות מקרי תאונות, הייתה חוסכת ל90% מהרוכבים מפגש עם האספלט).
איך הסטטיסטיקה לא תהיה כל כך משוגעת? כשאנשים רוכבים במהירויות כפולות מהתנועה, מבהילים נהגים, מנסים לגעת עם הברך או המרפק בכביש לפני שהבינו בכלל איך להכניס אופנוע לסיבוב?
הגיון בריא, 0 אגו(כי לפעמים השנייה ההיא של ההתלבטות היא זו שהבדילה בין בלימה חזקה לכניסה בטמבון), וסריקה מתמדת של נתיב הנסיעה, הם משתנים שלא יכולים להמדד בסטטיסטיקה. אני מאמין שעם רצינות כזו, הסיכוי שלך למות הוא כזה נורא.
האם הוא קיים? כן. האם קיימת הסתברות לתאונה שלא יכולה להמנע בשום מחיר? כן. האם דו"ג הכרחי לקיום? לא

עשה את חשבונך. אני כרגע עומד מאחורי עקרונות ברזל שישאירו אותי בחיים, מבדיל את עצמי מהסטטיסטיקה, נהנה מכל רכיבה, מחייך ונהנה מתחושת סיפוק על כל בלימה מוקדמת עקב צפייה-מראש של נהג טיפש, כמו גם מהורדת ההילוך והאצה אחרי שעקפתי בבטחון. מקווה להמשיך בדרך הזו עוד הרבה שנים, ובהצלחה לך אם גם אתה

[Matan555]

חברים, תודה רבה לכם על העצות והייעוץ, ועל ההבנה כלפי המוות של חבר טוב שלי. החלטתי שאני ממשיך הלאה ולא נתקע בגלל מה שקרה, אבל זה יהיה עם יותר עצב, וכאב פנימי.
אני כרגע באמצע הפסקה מסוימת מרכיבה, ולא רכבתי כבר לפחות שבועיים.
העבודה שלי קרובה לבית, לכן אני מסתפק באוטובוס או טרמפ מהמשפחה. את הקטנוע שלי מכרתי ולא קניתי אחד אחר במקומו.
אבל אחזור לרכב, בזה אני בטוח. אני פשוט לא יודע מתי לסיים את ההפסקה, חשבתי לתת לזה להימשך ככה עוד קצת.
אני בעתיד אכן אעבוד על הרכיבה שלי - כי האמת היא שלמרות שרכבתי כמה שנים טובות, אני לא מומחה ולא מכיר את כל הסיטואציות.
הפחד שלי ירד משמעותית, ויש לי יותר ביטחון.