השנקל שלי, ובתור אחד שהתחיל ללמוד הנדסת מכונות בגיל 28 (ללא בגרות מלאה לפני, כן?) - יש לך שנה ושמונה חודשים לחשוב על זה, לכשתגיע לגשר - תחצה אותו. החוויה שנשארה אצלי, למרות ה"הצתה המאוחרת" היא דווקא שהבנתי בדיוק מה מתאים לי עקב גילי המתקדם (יחסית לאנשים שהתחילו את התואר ישר אחרי הצבא)

הלחץ מצד אימך מובן - היא דואגת לעתידך, ואתה יכול להיות בוגר ולהסביר לה עד כמה שניתן שאתה תתחיל ללמוד לאחר שתבין מה אתה רוצה ללמוד, ושהלחץ שמגיע ממנה דווקא מונע ממך לרצות זאת. גם כילדים להורים ניתן לשים גבולות באופן מכבד.
אצלי אגב, הורי לא דחפו כלל וכלל, כי הם האמינו שבסוף אבחר את הדרך הנכונה לי - מה שקרה בגיל מאוחר. אז יש כאלו ויש כאלו, בסופו של דבר זה בא מאהבה.

אתה יודע לאיזה מקצוע אתה פונה? אתה יודע מה הציון פסיכומטרי הנדרש? אם התשובה היא לא, או שתעשה חושבים ותבין לאן אתה מתכן להגיע, סוג של תכנית עבודה.
יכול להיות שתתחיל את המירוץ וישר תתחיל לימודי פסיכומטרי, תקבל ציון, ולאחר מכן תגלה שדווקא הפקולטה שמתאימה לך דורשת סף ציון גבוה יותר..

איזון הוא הנוסחה המנצחת, מצד אחד לא לנסות לטרוף את העוגה לפני שאתה יודע אם אתה רעב או שבע, ומצד שני לא לחכות עם זה יותר מדי כי בסה"כ לימודים הוא משהו שכן חשוב ופותח דלתות לקריירה, ישנם תארים שיותר וישנם פחות.

תשלים את המקצועות שאתה צריך, ותתחיל לבדוק מעכשיו אם, מתי, ובאיזה תחום אתה רואה את עצמך מתפתח.
כשיהיו לך תשובות, אתה מוזמן לשאול פה בפורום עצות נוספות מאנשים עם ניסיון להמשך הדרך.

בהצלחה!