הרכיב ללא ביטוח – ישלם מיליון ש"ח פיצויים

[א הזקן]

לא נראה לי שלמדת כלכלה או שיעורי אקטואריה אחרת היית מבין כמה הטענה הזאת מגוכחת.

לא נראה לי שלמדת עברית או לוגיקה, אחרת היית מבין כמה התגובה שלך מגוחכת.

המילה "ביטוח" משמעותה "דאגהלפיצוי עבור נזק עתידי אפשרי".

ביטוח חובה מבטח את הנהג/הרוכב עבור נזקי גוף ונזקים אישיים אחרים (כגוןהוצאות רפואיות, הפסד הכנסה וכו').איך זה מסתדר עם העובדה שעל פי החוק "ביטוח חובה" מוצמד לרכב ולאלנהג?

בלוגיקה המונח הנכון הוא "סתירה". הפתרון לסתירה הוא ההכרה שאחתההנחות (או יותר) שהובילה לסתירה שגוייה.במקרה הזה, ההנחה השגוייה היא שביטוח חובה אינו ביטוח במשמעותו המילוניתוהמעשית אלא מס (כמו מס בריאות וביטוח לאומי), אלא שגבייתו הועברה לידיים פרטיות.כשמדינה גובה מס, היא יכולה להחליט על מדיניות. לדוגמה, בשנת 2016 ההוצאותהרפואיות שנבעו מעישון סיגריות היו 1.3 מיליארד שקלים. ההוצאות העקיפות (כגון הפסדימי עבודה) שנבעו מעישון הוערכו ב-1.9 מיליארד שקלים. סה"כ כל הוצאות המדינהבגלל נזקי עישון היו 3.2 מיליארד שקלים. באותה שנה המדינה גבתה 6.3 מיליארד שקליםעל מוצרי טבק (בעיקר סיגריות וטבק לגלגול). זה מהווה מימוש המדיניות של לגרוםלציבור לעשן פחות (או להפסיק כליל) ע"י הטלת מס שייקר את המוצר. אם זה מצליחאו לא – זו שאלה אחרת.

אם המס ששמו ביטוח חובה היה נגבה ע"י המדינה, הייתה המדינה יכולהלהתוות מדיניות של שימוש בו. לדוגמה, המדינה הייתה יכולה להחליט (ע"י הקטנתמס) לעודד שימוש בדו גלגלי שמקטין הוצאות כגון סלילת ותחזוקת כבישים, בניית מקומותחנייה, הקטנת הגודש בכבישים שגורם להפסד שעות עבודה ולזיהום, וכיו"ב. או,להשקיע את עודף הגבייה בתחבורה ציבורית יעילה יותר. ברגע שמס ביטוח החובה הועברלידיים פרטיות (בשם היעילות, במסגרת הפרטת המדינה לדעת – ראה לדוגמה את המתנה ששמהים המלח) המדינה הפסידה את האפשרות להתוות מדיניות ונתנה לידיים פרטיות (ע"עטייקונים) את הזכות לפעול למען דבר אחד – הרווח הפרטי שלהם. במסגרת עקומה זו,המדינה מרשה לחברות הביטוח להתעלם מהשורה התחתונה של הרווח מביטוחי החובה (מעלמיליארד שקלים בשנה) ומרשה לחברות הביטוח לפלח את הנושא לפי תת-נושאים (מכוניות,אופנועים, משאיות) ולדרוש העלאת פרמיות לפלח הלא ריווחי בלי קשר לעובדה שסה"כביטוח החובה הוא ריווחי. זה מצב מעוות ללא ספק.

יש (לפחות) שני פתרונות אפשריים כדי לחסל את העיוות הזה. האחד – הפיכת ביטוח החובהלביטוח אמיתי, כלומר ביטוח הנהג/הרוכב ולא הרכב. כל אחד ישלם פרמיה לפי הסיכוןהאישי שהוא מהווה, בלי קשר למספר הרכבים שברשותו. כאן אני בהחלט יכול לדמיין רוכביאופנוע עם היסטוריה ביטוחית טובה שישלמו פרמיה קטנה יותר מנהגי מכוניות עםהיסטוריה ביטוחית גרועה. הפתרון השני הוא שהמדינה תגדיר לחברות הביטוח רווחמינימאלי מהכנסות (על ביטוח חובה), כיסויי מינימום ותעריפי מקסימום לכל פלח שאותםהחברות רשאיות לדרוש. כך תוכל המדינה להתוות מדיניות ולהשאיר רווח סביר לחברותהביטוח.

בכל מקרה, המצב היום הוא מעוות. לשפוט אותו לפי עקרונות כלכליים ואקטוארייםבלבד זו נתינת גושפנקה לעיוות.