ארפכשד ( KTM אדוונצ'ר 1090) בארץ הקודש

[the striker]

טיעון מעניין ולגטימי

[kaz]

יש לך שם שסתומים רגילים עם קפיץ אבל במקום גל זיזים שמסתובב עם שרשרת טיימינג יש מוטות (ליפטרים) שזזים בעזרת כח הידראולי ומוזיזים נדנדים שדוחפים את השסתומים פנימה (החזרה כמובן עם הקפיץ)

להונדה היו ליפטרים הידראוליים במנועי 4 בשורה משנות ה-80, למה הרגרסיות האלה :/

[קידוזו]

נגמרו לי הסיגריות בשלוש בערך. כבר מאוחר, נלך לישון מחר בבוקר לא נורא.
הבוקר הגיע ואם כבר רוכב להביא סיגריות אפשר לשתות שם קפה. אם אני כבר בתחנה רכוב אז למה לא לתקוע נסיעה. צריך לעשות משלוחה למשהו ברמת הגולן אז יאללה. הפעם בהלוך נסעתי על שש ושבעים שאני לא מסמפט ועשיתי שתי טעויות שסיכנו אותי. קצת לחצתי אז במחניים תדלקתי וקשקשתי עם בחור שעבר מאדוונצ'ר 1290 כתום לדוקאטי פינגאלה. טען שהחום מהמנוע הרג אותו. אחר כך עצרתי גם בגשר הישן בבנות יעקב וגיליתי חרדים בסוג של אקסטרים.
day trip north (1).jpg
,
day trip north (4).jpg
,
day trip north (3).jpg
יצאתי לדרך חזרה בלי להחליט על נתיב ונזכרתי בכביש 888 האהוב. היה כיף גדול למרות שהרגשתי כאילו שהמתלים הוקשחו. היה חם מדי והמשכתי דרומה.
בחרתי בכביש המערבי של הכנרת צלחתי את טבריה ושללתי את פוריה. רציתי מאוד קולה קרה ותכננתי לעצור בבקעה. אממה, הבקעה עדיין יפה וקצת לפני הפניה לכוכב הירדן הבחנתי בשלט די מאוחר והצלחתי לבלום. קצת שביל עפר עם סלע שפוצץ קרטר לא מזמן והותיר שביל שחור לאורך הדרך ומצאתי פינת חמד ברמה גלקטית. סוף סוף בריזה.
day trip north (5).jpg
.
day trip north (6).jpg
.
day trip north (2).jpg

היו גם מושבניקיות וקיבוצניקיות בלבוש מאוורר מאוד ושלווה אמיתית. לא נשארו הרבה מקומות שאפשר לנשום בהם לרווחה. רציתי להישאר שם עוד שעה ויותר אבל יש ארוחת ערב.

משם חשבתי לחתוך דרך שבילי שדות לכיוון התבור עפולה אבל כשהגעתי לצומת המדוברת הבנתי ש- 3 ק"מ זה יותר מדי. ירדתי לכיוון העמק ומשם לבית שאן עפולה. השמש בעיניים שמנסות לזהות בוויז מלכודות מהירות והיו כאלה. נהג בלנדרובר עם חלונות שחורים לא משנה מאיזה עדה ניסה להוכיח שהוא גבר גבר ועקף אותי על 160 חצי ק"מ לפני הניידת. הוא האט, התלבט אם לברוח ולבסוף עצר כשהשוטר כבר מניע ויוצא לדרך. במגידו ילד לא משנה מאיזה עידה דפק ווילי עד למכמונת בטי שירט עם שרוולים מקופלים. עוד מישהו עם אאודי התעקש לעקוף אותי 200 מי' לפני הפניה של אום אל פאחם. אני צופה את ההתנהגות גם לפני המודל, קל. הפיתולים של ואדי ערה נפלו במקטע שלא היו מכוניות והיה נחמד ומהיר. משם חזרה לשש מתבונן על הוויז על השעון ומיכל הדלק שהלך והתרוקן. 6,000 סל"ד על 160 וחזרתי עם פס אחרון במיכל. לא יודע כמה ק"מ גמעתי אבל באזור ה 500 להערכתי. מחר בלי נדר מעלה עקרבים כי צריך.

[השושנים]

כן, אתה עושה את זה נכון!

[Tribalmistyc2]

אני לא איש טכני אבל נראה לי שבגלל המיכל הקטן (שלא משאיר מקום לג'יפה לשקוע) והסל"ד הגבוה ביחס לרכב - המשאבה והפילטר עובדים הרבה יותר קשה. אם ברכב אפשר להחליף כל 100 באופנוע זה צריך להיות רבע מזה.

המשאבות ברכב או באופנוע עובדות במהירות קבועה בלי קשר לסל"ד.
מה שמשתנה הוא זמן הפתיחה של המזרקים.

[Tribalmistyc2]

יש לך שם שסתומים רגילים עם קפיץ אבל במקום גל זיזים שמסתובב עם שרשרת טיימינג יש מוטות (ליפטרים) שזזים בעזרת כח הידראולי ומוזיזים נדנדים שדוחפים את השסתומים פנימה (החזרה כמובן עם הקפיץ)

אתה מדבר על push rods
הם זזים מכוח גל הזיזים.
בין כל מוט כזה לבין השסתום יש ליפטר.
המטרה של הליפטר ההידראולי היא שמירה על מרווחי שסתומים בלי הצורך בכיוון תקופתי.

[kaz]

Tribalmistyc2, למה הרגרסיה? זה כמו לחזור לקרבורטורים או משהו.. הבנתי שיש גם שסתומים נבזיים שאי אפשר סתם לכוון, צריך לדחוף שם shims (שייבות?).. טירוף.

קידוזו, למה לא השלמת מניין?

[Dresdner]

המשאבות ברכב או באופנוע עובדות במהירות קבועה בלי קשר לסל"ד.
מה שמשתנה הוא זמן הפתיחה של המזרקים.

המשאבה עובדת כדי להגיע ללחץ מסויים שחייב להישמר כל הזמן לכן סל"ד גבוה יגרום למשאבה לעבוד יותר זמן כדי לספק את הלחץ הנכון.
פחות או יותר כמו מקרר, המדחס התאמץ יותר שהדלת פתוחה למרות שהוא לא יעבוד מהר יותר אלה לאורך יותר זמן.

[Dresdner]

אתה מדבר על push rods
הם זזים מכוח גל הזיזים.
בין כל מוט כזה לבין השסתום יש ליפטר.
המטרה של הליפטר ההידראולי היא שמירה על מרווחי שסתומים בלי הצורך בכיוון תקופתי.

שזה מה שכתבתי רק במילים אחרות.

אגב גל הזיזים היחיד לא יושב בראש המנוע אלה בקראנק

[Tribalmistyc2]

Tribalmistyc2, למה הרגרסיה? זה כמו לחזור לקרבורטורים או משהו.. הבנתי שיש גם שסתומים נבזיים שאי אפשר סתם לכוון, צריך לדחוף שם shims (שייבות?).. טירוף.

בדיוק ההפך.
חסכון בתחזוקה או לפחות ברעיון.
במנועים עם גלי זיזים כפולים (DOHC) תמצא שימסים.
השיטה הזו מיועדת למנועים שעובדים מהר.
בשונה ממנועים עם שסתומים שמתכווננים בשיטת הברגים שלרוב תמצא בגל זיזים עליון יחיד (SOHC).

המשאבה עובדת כדי להגיע ללחץ מסויים שחייב להישמר כל הזמן לכן סל"ד גבוה יגרום למשאבה לעבוד יותר זמן כדי לספק את הלחץ הנכון.
פחות או יותר כמו מקרר, המדחס התאמץ יותר שהדלת פתוחה למרות שהוא לא יעבוד מהר יותר אלה לאורך יותר זמן.

אין לי ספק שאתה פשוט לא בוחר את המלים הנכונות להסבר.
משאבה עובדת קבוע ללא מנוחה בלי קשר לאף משתנה אחר.
היא לא מפסיקה כשמגיעה ללחץ סף.
כשמגיעים ללחץ סף שסתום by pass נפתח והדלק נופל חזרה למיכל.

שזה מה שכתבתי רק במילים אחרות.

אגב גל הזיזים היחיד לא יושב בראש המנוע אלה בקראנק

היתרון בשיטה הזו הוא שלא צריך לתזמן את המנוע מחדש כשרוצים להוריד את הראש.

[Dresdner]

בדיוק ההפך.
חסכון בתחזוקה או לפחות ברעיון.
במנועים עם גלי זיזים כפולים (DOHC) תמצא שימסים.
השיטה הזו מיועדת למנועים שעובדים מהר.
בשונה ממנועים עם שסתומים שמתכווננים בשיטת הברגים שלרוב תמצא בגל זיזים עליון יחיד (SOHC).




אין לי ספק שאתה פשוט לא בוחר את המלים הנכונות להסבר.
משאבה עובדת קבוע ללא מנוחה בלי קשר לאף משתנה אחר.
היא לא מפסיקה כשמגיעה ללחץ סף.
כשמגיעים ללחץ סף שסתום by pass נפתח והדלק נופל חזרה למיכל.



היתרון בשיטה הזו הוא שלא צריך לתזמן את המנוע מחדש כשרוצים להוריד את הראש.

צודק, שהמשאבה מגיע ללחץ הדרוש שסתום המעקף נפתח וההתנגדות על המשאבה יורדת בצורה משמעותית, לא בדקתי אבל אני מניח שניתן לראות את זה בצריכת הזרם, ההתנגדות שהמשאבה עובדת יקבע את אורך חייה לכן למשל שהפילטר סתום למחצה זה יקצר את חיי המשאבה.

[קידוזו]

היה פגז.

למרות שהבטיחו גשם ורוח קבענו בתשע ורבע. בשמונה וחצי (לפי התכנית) אני רואה שהתחנה ביד בנימין סגורה. באסה, מפרסס ודופק ספרינט לפז צומת ראם. המשאבות תקולות. מקבלות אשראי לא מוציאות דלק. באסה. מדלג לדלק מעבר לכביש מתדלק ומודיע לניר שאאחר בכמה דקות. 170-160 עם הרבה רוח, באסה. מגיע באיחור של 5 דקות מקשקשים קצת עם הקפה שציפיתי לו מעל שעה ויוצאים דרומה. ניר מוביל ביד רמה על הגז ולי הרוח מפריעה ו 140 עוד נסבל. אחרי רבע שעה מתחיל טפטוף שהופך למבול. אני עוצר ללבוש את חליפת הסערה שדחסתי מבעוד מועד וניר נעלם בחיפוש אחר גזיה. אחרי עשר דקות אנחנו נפגשים וחותכים לכיוון המפעלים בואך הפניה למעלה עקרבים. הגשם הפסיק, נשארנו עם הרוח.

הבירור האינטרנטי לא מספק תשובה אם הדרך שאמורה להיות חסומה ממשיכה ויורדת עד לכביש הערבה. אני מוריד קצב כי נורא יפה וגם כי הכביש צר מפותל משובש אבנים שיחים בורות והפתעות. החסימה מתבררת כתלולית עפר נמוכה ומתונה שכל אופנוע יעבור בקלות. הוויז מראה סימני בלבול כי הדרך חסומה. אני ממשיך בזהירות כי נהייה תלול מימין ומשובש ולא כדאי לפגוש רכב במהירות לא מתאימה והרוח מזיזה אותנו למרות המהירות המתונה. הסרפנטינות מרהיבות. תלולות, צרות עם ישורות קצרות והרבה נוף בעין. לא מכיר שום דרך דומה בארץ או בחו"ל.
akrabim (1).jpg
.
akrabim (2).jpg
.
akrabim (5).jpg
.
akrabim (7).jpg
.
akrabim (8).jpg

למטה יש מסלול רגלי ובחניון די הרבה רכבים ואני אופטימי. המעבר של נחל צין יחסית פשוט ומשם ממשיכים על הדרך הסלולה ומגיעים לכביש הערבה. כאן שימשי וחם ואנחנו עוצרים לשעה ארוכה ומתפנקים בקפה ומים. יש זמן, תענוג. ניר זכר את המסלול שהעליתי טוב ממני, לי רק היה ברור שצריך לעלות חזרה איכשהו אז עלינו דרך 25 (צומת הערבה) שהתברר כלונה פארק לא פחות מערד סדום. הסל"ד עלה בהתאם ותוך שתי פניות נכנסתי עמוק לזון. מתכנן פניה נופל גז, מתכנן נופל גז. כל כך התענגתי ששקלתי לפרסס רק כדי לטפס חזרה אבל המשכנו דרך 258 שלא הכרתי. ניר שוב מוביל ושואט קדימה ברוח כשכמעט בכל הפניות אבק מפעלים. בערד עצרנו לאוויר וחתכנו ב80 לכיוון יער יתיר לקפה ונוף בקק"ליה כשהאריות נותרו מאחור.
akrabim (4).jpg
.
akrabim (6).jpg
הכיוון שלי היה בית גוברין צפונה ובהמשך ניר היה אמור להתפצל דרומה. ערן שהצטייד בתירוץ לבוקר רצה להיפגש בבית גוברין וביקש שאקח את הזמן. חתכנו דרך 317 (שטחים ללא כפרים) הגבוהה והחשופה לרוח המומנטום ונפרדנו בחיבור ל 3253 האהוב ומשם ל 358 הידוע בכינוי כביש הכיכרות או מסלול ההמראה למעבורות חלל. הורדתי קצב והגברתי מוסיקה.
akrabim (3).jpg
יד אחת על המושכות, תנוחות בוקר מנונמנם חצי משקף פתוח למרות הדבורים ומסביב שדות חיטה ושיממון מוטורי. ניר מתקשר ומודיע שיצטרף לבית גוברין, הבטחתי לשמור על קצב איטי כי התבקש מכל הבחינות. גם לא רציתי שירכב בשגעת. זה לא עזר. לפני שקף כבר הופיע במראות מהבהב ומהיר. עד לבית גוברין הדרך פשוט זרמה מעצמה. שנינו לא אכלנו כל היום וכבר אחה"צ. פתחנו שולחן תקעתי בורקס שעבר חיטוי במיקרו וערן הגיע. אחרי מנוחה ארוכה נפרדו דרכנו. דרך בית ניר התחשק לי סגנון אחר. משהו אחרי יום רכיבה ארוך מחבר אותך למושב בצורה הרבה יותר נכונה. נתקעתי על 120 בישורות ובסיבובים. לא יורד ולא עולה, ככה התאים. אחרי חצי שעה בכביש די ריק הורדתי רגלית צד בסיפוק גדול. גשם רוח שמש חם וקר מהר איטי זורם קפה הרבה וכיף.

[Guccii800]

היה יום מהנה מאוד למרות הגשם מזג האויר היה מצויין וכמובן גם החברה היתה מצויינת, אין על הנוף המדברי, צריך לעשות את זה שוב, מסלול קצת שונה דרך החולות הצבעוניים וכמובן קפה בעזוז

[קידוזו]

היום השני לחמסין הראשון. יוצא באיזי לאשתאול אחרי קפה ארוך ובחוץ רוח וחם. בדרך המון רוכבי אופניים ומעט רכבים. לבשתי מוד שיוט ומוסיקה. באזור אוריה אני מבחין בענן שריפה ומתפלל שמכבי האש כבר שם. התחנה שבה קבענו באשתאול על 38 מה שמאלץ אותי לפרסס פעמיים ו-3 ק"מ נוספים. מתדלק ומגיע ניר ורוכב נוסף די טרי עם ורסיס שרכש לפני שבועיים. מן פה לשם הצטרפו עוד שניים ומקשקשים על אופנועים.

עלינו לבר בהר דרך בית שמש (כוסומו הוויז) וחוץ מקטעי הסיבובים רכבנו בקצב איטי כי הבחור נעלם מדי פעם במראות ואין לי חשק לרגשות אשמה. בעצירה אני משבח את התעקשותו לרכב בקצב שמתאים לו. בקפה בר בהר יש סצינה וכמה עשרות כלים אבל לא מפוצץ. קפה קר קשקושי אופנועים ויורדים לצומת האלה ומשם לבית גוברין. אנחנו עדיין איטיים ומד הדלק ללא תזוזה. בבית גוברין אני נפרד לשלום וממשיך בדרך הקיצור לבית ניר. לוחץ חזק כי פאדיחה לחזור עם מיכל מלא ונזהר מהחצץ שנמצא באופן קבוע בשתי פניות. מבית ניר אני עובר לאימון רגליות. זאת אומרת, אין לי מושג מה נכון לעשות עם הרגליות בסיבובים על אספלט אז אני משייט מהיר ביד אחת הכי רפוי שיש ומנסה להבין איך משפיע הלחץ על הרגלית החיצונית או הפנימית בפניה. היתה רוח די חזקה ולא הבנתי הרבה. בעיקר הרגיש לי לא טבעי.

עכשיו מצאתי את זה:



באופן כללי, התחושה בכל רכיבה מהאופנוע קצת שונה וזה קרה לי עם כל האופנועים שהיו לי. לאחרונה מרגיש משהו מוזר מקדימה אולי הבלמים או הבולמים. הדבר הטוב שקרה היום הוא הסרת הספק המועט שעוד נשאר לגבי החום שעולה מהמנוע. נורא פחדתי בגלל המוניטין אבל שום דבר חריג. מתכנן השבוע להתקין מגביהי כידון וקצת סקרן לגבי התחושה.

[השושנים]

התחושה של הנדנוד מקדימה זה לא מהאופנוע זה מהרוח הערה.