מפזר קצת אופטימיות כי יש אנשים בבידוד וחל"ת ואתמול אפילו עשיתי סימנים של הצטננות.

קצב הדבקה
https://newmedia.calcalist.co.il/mag...03-20/m01.html
למרות שמספר החולים הידועים עולה כך גם מספר הנבדקים היומי.
המשמעות היא שהנתונים שמתפרסמים בתקשורת (שנהנית מרייטינג היסטרי) אינם משוקללים והגרפים המוכרים מישראל מכורתנו כמעט חסרי משמעות. המשמעות החלושה שעולה מהנתונים הידועים היא שאנחנו דווקא לא בצמיחה אקספונניציאלית. אם עד שבת לא נגיע ל 1,500 חולים אפשר להגביר אופטימיות.

ניהול
ישראל ידועה כמדינת החפיף והסמוך, הביורוקרטיה והכסת"ח- זה נכון. מצד שני, ההנהגה הישראלית מגיעה עם ניסיון וזיכרון של ערפל קרב ופקודות ויוזמות של אנשים -חיילים ומפקדים שפשוט הגדילו ראש ולקחו אחריות. אני מתייחס להנהגה (מקבלי ההחלטות) באופן רוחבי לא ימין ושמאל. זה כולל בכירים באוצר, בבריאות ובחינוך ועוד. זה אומר שאם צריך להקים או להזיז ואין תקציב או הנחיות אבל צריך כי חייבים- זה יקרה. זה אומר שאנשים לא ישתקו ויעמדו מהצד במקרה של אזלת יד או עוול. בגלל השקיפות והמתחים אני די משוכנע שיתקבלו החלטות בכובד ראש ומתוך אחריות ולא משיקולים אחרים.

יזמות וחידושים
לא יודע מה יצמח בישראל נגד הקורונה- תכשיר, מכשיר, חיסון, הומור קטלני אבל המקום בעולם שהסיכוי שיביא מזור לאנושות הגבוה ביותר נמצא כאן. השילוב של הברדק מהסעיף למעלה, החיפוף בנהלים, היזמות והמוח היהודי יביאו משהו. עניין של זמן.

ערבות הדדית
יש בהחלט מגמה אמריקקית אפטית נהנתנית שתוקפת את החברה הישראלית -אבל תכלס, אם השכן שלכם במצוקה אתם תעזרו. וגם לכם יעזרו. אולי לא כולם וכל הזמן אבל יש כאן את המשאב הזה. רבאק, יישובים ואנשים פרטיים אירחו משפחות של זרים גמורים במתקפות הטילים. אין דברים כאלה. זה יפה וזה עדיין לא נעלם. כבר עכשיו יש התארגנויות ספונטניות של ארגונים ואנשים שמחפשים לעזור.

התא הקדוש
חלק מאיתנו מגדלים ילדים והורים שכבר לא צעירים. הריחוק הפיסי אמנם מאתגר מול ההורים אבל הקשר כאן חזק. המשפחתיות היא הבסיס לחוסן הישראלי. דוד נחמת'ה וסבתא רוחמה יקבלו מהנכדים שטויות בווצאפ ויהיו מבסוטים, גם השקט נחמד להם לפעמים. הבייחדנס הישראלי הדביק מצויין בעיתות כאלה.

בגרות וניסיון מר
אין מדינה בעולם שבה אנשים ממשיכים לשחק שש בש או ללגום בירה בחצר כשהם רואים טילים שחולפים מעל ראשם בדרך ליעד אחר. אין באף מדינה ציבור שיסכים לשלם עוד 200,000 ש"ח עבור חדר נגד טילים כי כך החוק קובע. כאן מבינים חירום יותר מכל מדינה מערבית אחרת- כי לא הפסיקו להזכיר לנו שאנחנו יהודים. אז יש את הטמבלים והיוצאים מהכלל שעושים שטויות אבל הרוב קובע. והרוב בוגר ושפוי.

אבל מה יהיה בסוף?
אני לא אומר שיהיה בסדר כי אני לא יודע שיהיה בסדר. רק אומר שיש הרבה יותר אור במצב הנוכחי מהתמונה שהתקשורת מנסה למסגר. אנחנו לא בסרט אסונות. במציאות אנחנו במקום טוב מהרבה בחינות. אם למישהו יש דאגות כלכליות, זה טבעי. גם אני מסתכל קדימה בדאגה. רק צריך לזכור שהכלכלה הישראלית סבלה מחרמות, ספקות, חובות ותקציב מגוחך והגענו רחוק מאוד למרות מכשולים ואיומים. כיום זה שונה. להורים שלנו היו ספקות, כיום אנחנו יודעים לאן אנחנו שייכים- לטופ העולמי.

כשפסטיבל הקורונה יסתיים, נראה לי שישראל תהייה בעמדת זינוק טובה מהרבה מדינות מפותחות אחרות. אנחנו עם פרקטי עם טונות של יזמות, כישרון ואופטימיות. בסוף נתחזק בזכות דברים פעוטים כמו תודעת יכולת, סולידריות, ניסיון באיומים ומצבי ברדק והומור.

בסופו של דבר משבר הוא כמו פניה. מתאימים מהירות לקראת האייפקס, מרימים מבט ליציאה ונותנים בגז.