פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

כבר שבועיים שהיא יודעת ומרגישה שהפור נפל, היא משתדלת בחיי שכן.
מניעה מיד, נוסעת כמו שד, ומשתדלת לרצות "רק תיראה כמה אני טובה..."

בבוקר נסענו לבדיקות, ממני לקחו קצת דם, וסופי השתדלה שלא להקיז נוזלים
על המדרכה. משם נסענו לעבודה. הפקקים עם תחילת שנת הלימודים ובין החגים
הופכים כל רכיבה לסיוט טהור.

סופי צוללת לה במהירות בין המכונית, מנווטת בזריזות, יודעת היכן מרוחה החמאה
נסיון החיים שלה לימד אותה לנצל הייטב את כל היתרונות הזעירים שלה ולחפות ובגדול
על החיסרון היחסי בכוח המנוע, תמיד אנחנו ראשונים בפקק.

"חושב שככה יהיה לך גם עם הגרמני השמן שקנית?" שואלת סופי במבט נעלב.
ברור שלא, אבל תביני, זה ממש לא את, זה אני, התבגרתי הצרכים שלי השתנו, אני
מרגיש כבול למקום אחד..."

"אתה בכלל עדיין אוהב אותי?"

"בטח איזה שאלה, אבל תביני זה בכלל לא קשור"

"אני לא מבינה ולא רוצה להבין, אני איתך גמרתי...."

"סופי"

שקט, המנוע עובד סופי נוסעת אבל זה לא זה, משהוא נישבר אצלינו בפנים.
אני מנסה לפנק קצת, לפצות, כלום, סופי כבר לא מדברת איתי.

בלילה ממש לפני שכיסיתי אותה אני נישבע שהבחנתי בטיפה גדולה על יד הפנס,
החברים אומרים שזה טל, או בגלל הלחות, אבל רק אני באמת יודע...