הארלי חופרים לעצמם קבר עמוק שבסופו של דבר אינדיאן יהיו אלה שירקדו עליו.
חלק נכבד מההארליז שיצא לי לראות בארץ - ספורטסטרים. בייחוד ה-883. הוא "חלום נגיש" ביחס ללא מעט משאר הדגמים האלה, במיוחד למי שרוצה אופנוע מהעשור האחרון, על אחת כמה וכמה מי שרוצה את החלום האמריקאי עם רשיון שמוגבל בהספק. הוא פלטפורמה פשוטה לקאסטומיזציה, בדומה לסטריט טווין של טריומף.
היציאה מהשוק ההודי - כנראה בגלל המכירות העלובות. השוק ההודי נשלט, ברובו, על ידי מותגים כמו ק.ט.מ, ימאהה, הירו, בג'אג', TVS וכמובן הדובדבן שבקצפת - הרויאל אנפילד, שעולה פי כמה וכמה פחות מההארלי הזול ביותר, ולמי שמחפש "גאווה לאומית וסטייל אולד סקול" בתת היבשת - זה הדבר. ההארלי לא בנוי לכבישים המקומיים, לא לקצב התנועה ולא לכיס ההודי. אולי הם יחזרו עם ה-300 החדש, מי יודע.
להרוג את ביואל הייתה טעות. להרוג את הברונקס הייתה טעות. להרוג את ה-ReWire הייתה טעות. להמשיך לטמון את הראש בחול ולמכור צעצועים יקרים לגברים עמידים במשבר אמצע החיים לא יעבוד לעוד זמן רב. קחו את המנוע של הסטריט 500, תבנו עליו נייקד ואדוונצ'ר, תכנסו לשוק הכלים המוגבלים באירופה, תעשו משהו, או שמהר מאוד תמצאו את עצמכם באותה סירה כמו הרבה מותגי עבר, קבורים תחת חולות הזמן.