זה לא סוד, יש דברים שאני באמת לא מחפש אבל הם מוצאים אותי לבד, בדרך כלל זה קורה כמה דקות לפני שהם נעלמים לתמיד, נמוגים
ללא זכר או יד אוהבת. הם לא רוצים להישכח או ללכת מאיתנו אחרי שנתנו כל כך הרבה אבל דרכו של עולם שהוותיקים והמבוגרים עוזבים
לפנות מקום לצעירים.
ציפור קטנה לחשה לי על בימר קטן שיושב מוזנח בכפר יהודי קטן בשטחים, שעה וחצי ביום טוב מהבית שלי, נשלחה לי גם תמונה מטשטשת
ולא ברורה בעליל, מתוכה התבונן בי גור אופנועים מתחנן להצלה, טוב לא ממש גור בגיל אבל..
עסקים לא עושים ברזלים עסקים עושים עם אנשים וגם הבעלים שלו איש נחמד מאד ידע שהדרך הצפויה לו היא לא בהכרך הנכונה ולכן
בלחיצת יד טלפונית אחרי ביקור חטוף במקום החלטתי לאמץ, בשלב הזה עדיין לא ידעתי כלום עליו, להגנתי נגיד שמעולם לא התעניתי
בדגמי הביניים של שום יצרן. ביום שנחת עכוזי על מושב האופנועים הלא מוגבלים ברישיון, חלק גדול מהכלים הדו גלגלים נמחק מעיניי ולחלק
אחר אפילו פיתחתי עוינות.
אז ביום הכי חם בשנה ולאור התחינה בפנסו של הגור יצאנו מיקי (ברכב ההובלות) ואני למשימת ההצלה. אני נשבע שראיתי את השמחה בפנסו.
ציטוט ההודעה בתגובה