מחשבות כפירה

[KKatkov]

מחשבות כפירה.

רוכב יום יום כבר מעל חמש שנים, בשמש בגשם בחמסין ובסופה, לעבודה הלוך חזור כ50 ק"מ יומי.
כרגע על במוו f700gs.
לאחרונה שמתי לב שהתעייפתי.

התעייפתי מרכיבות מנהלתיות שמלוות בסכנות ללא סוף המצריכות ריכוז רצוף ולא פעם מתישות,
התעייפתי מלרדת מהאופנוע מסריח מזיעה ולהסתובב עם מגפי רכיבה סקוויקי סקוויקי בתוך קניון, קופ"ח, בנק..
בעיקר התעייפתי מלספור כמה כסף אני מוציא על הכלי, כלי שמלכתחילה תפקידו העיקרי להביא אותי לעבודה כדי שאוכל להתפרנס ובסופו של דבר, שותה לי את כל הכסף.
התעייפתי מלהגן על התחביב האהוב שלי מפני כל המשפחה שלא מפסיקה לנדנד לרגע, די עם האופנוע.

האם הגיע הזמן לעשות שיחת יחסינו לאן, אופנוע יקר זה לא אתה, זה אני?
האם מדובר במשבר חולף שתכף יעבור ואומר לעצמי, איך העזתי לחשוב מחשבות איומות שכאלה?
רק הזמן יגיד.

האם ישנם עוד רוכבים שעוברות להם בראש מחשבות מהסוג הזה?

Sent from my Armor 9E using Tapatalk

רוב רוכבי היומיום מגיעים לנקודה הזאת. חלקם אף קונים רכב.
מספיק כמה חודשים עם רכב כדי להבין שהגעה ממקום למקום - עדיף לעשות עם אופנוע.
מצד שני, קניות וכו' - נוח יותר לעשות ברכב.
ואז אתה מגיע למצב שאתה מחזיק רכב ואופנוע, כי קשה לך לוותר על אחד מהם.
רכב+אופנוע עולים יותר מאופנוע בלבד

בקיצור, תשאר עם דו"ג. מקסימום, תחליף את המגפיים בנעליים טקטיות, וקנה מעיל רשת מאוורר ברמות על.
נכון שזאת פשרה בבטיחות, אבל היכולת להינות גם מרכיבת סידורים שווה מספיק כדי לקנות את הסיכון הזה.
לגבי עלויות האחזקה - אלא אם אני מפספס פה משהו, ה-F700GS לא אמור להיות כלי יקר לאחזקה. 50 ק"מ יומי זה לא קילומטראז' גבוה במיוחד. תוכל לפרט איך אתה מגיע לעלויות גבוהות כ"כ, שאתה בתחושה שהאופנוע "שותה את כל הכסף"?