לא מזמן נהגתי לתומי באיזור הצפון. כשבאתי בלילה לקמפנג בחוף לונה דוגית שקר כלשהו הבודקה אמר לי שאין לי לוחית מקדימה. נפלה. אז לא נכנסתי ועשיתי קצת עוקף כינרת.נכתב במקור על ידי skull
בשתימשרה בלילה עצר אותי בכיכר ליד טבריה מחסום.
- "שלום אדוני"
- "שלום אדוני השוטר" אני אומר בעיניים אדומות. מעייפות. וכמעט כבר מושיט את הידיים לאזיקים בגלל האין לוחית...
- "סע לשלום" ....
קם בבוקר.
עדיין אין לוחית. שבת. מה עושים? מתגלגלים הביתה.
בדרך אחרי איזו פניה עוד מחסום משטרתי. אני פונה והם לא מנופפים באמוק עם הידיים. אז יכולתי להמשיך אבל לא, עצרתי בשביל לשאול.
- "שלום אדוני השוטר" אני פונה לאיש המלובן שיער "נפלה לי הלוחית ויום שבת ואנחנו בגולן ואני רק רוצה הביתה מה עושים?"
- "אה ???? אה .... למה עצרת ??? אה ... תשאל אותו" הוא מצביע לעבר השוטר הצעיר הבכיר
- "שלום אדוני השוטר" אני פונה לאיש ...
- "מי אתה? רשיונות בבקשה!!! גם רישיונות רכב!!"
- "אבל אדוני השוטר יכולתי להמשיך בנסיעה, לא עצרתם אותי, עצרתי מיוזמתי לשאול מה עושים ביום שבת בגולן בלי לוחית רישוי"
- "צא החוצה בבקשה!! יש לך משהו להסתיר???"
- "להסתיר? יכולתי להמשיך ישר. עצרתי בשביל לבקש עזרה לגבי מה עושים כש.."
- "תפתח בגאז'!!"
- פתחתי
- "טוב תצייר מספר עם טוש על קרטון לפחות וסע לשלום"
- "מאיפה לי טוש וקרטון עכשיו? יום שבת בגולן"
- "מה אתה ילד? תצייר וסע מפה כבר"
אז נסעתי למסעדה.
חמישים שקל ללוחית + קפה עם הל משו משו.
סיפור אמיתי.
ציטוט ההודעה בתגובה