זה לא כל כך מסתדר עם עליית מחירים, או שהאזרח הממוצע יתרושש יותר מהגידול בהוצאותיו עקב ההתייקרויות או שהיצרן הממוצע יתרושש עקב
הקטנת ההוצאות של האזרח ההממוצע שזה מה שסביר מאוד שיקרה והתוצאה דפלציה,
כדאי לקרוא את הראיון עם יאניס ורופיקס
קטע מתוכו:
"
בוא נדבר לרגע על גורמי העומק. מה מסביר את גל ההקצנה שאנחנו עדים לו כיום?"בשתי מילים: הדפלציה הגדולה. ב־2008, בעקבות קריסת המגזר הפיננסי, שהחלה בוול סטריט כמו תמיד, החל המיתון הגדול. בכלליות, לא אפשרו למיתון הגדול להיהפך לשפל הגדול, אם כי זה כן קרה במדינות כמו יוון או פורטוגל. הדרך שבה נמנעה הידרדרות לעוד שפל גדול היתה כמובן מדיניות הכסף הקל של הבנקים המרכזיים, שנקטו בה הבנקים המרכזיים של יפן, ארצות הברית ובריטניה. והרבה הרבה אחרי זה גם הבנק המרכזי האירופי."אבל המדיניות הזאת לא היתה מסוגלת להמריץ את ההשקעה בכלכלה, ואנחנו מצאנו את עצמנו עם הנתק הגדול ביותר בהיסטוריה הקפיטליסטית בין חיסכון להשקעה. החיסכון נמצא ברמה הגבוהה ביותר ב־300 השנה האחרונות, ואילו ההשקעה נמצאת ברמה הנמוכה ביותר. לכזה חוסר התאמה יש נטייה לדכא את שערי הריבית אל מתחת לאפס, ולדכא גם את המחירים ואת המשכורות. כך הגענו למצב שאני קורא לו הדפלציה הגדולה."וכדי להשלים את התמונה: דפלציה מולידה מפלצות. עליית הקסנופוביה, האנטישמיות והקנאות באירופה בשנות השלושים של המאה העשרים היתה תוצאה של דפלציה. זה מיתוס שהדברים האלה היו תוצאה של היפר־אינפלציה. בשנות העשרים, במהלך תקופת ההיפר־אינפלציה, הנאצים והגזענים לא הצליחו. הם קיבלו דחיפה רצינית ב־1930–1932 תחת הקנצלר היינריך ברונינג, שנקט מדיניות צנע, וגרם לדפלציה גדולה. ואז אנשים גאים החלו לנופף באצבעות מאשימות, מוסרניות וגזעניות זה כלפי זה. הם חיפשו שעירים לעזאזל, במיוחד יהודים, אבל לא רק: האחר, השונה, הזר. לא הרבה לאחר מכן גלשה כל היבשת לטירוף."וזה מה שקורה עכשיו. וול סטריט קרסה ב־2008, שזה 1929 של דורנו, ועכשיו יש לנו דפלציה גדולה שמולידה מפלצות. ורוב היצרים שמופנים לפוליטיקה מופיעים שוב כקנאות, קסנופוביה ודיסאינטגרציה. הכוחות הצנטריפוגליים צוברים כוח".