אפריליה שיבר 750 במבחן דרכים – מציאה באמצע

צילום: בני דויטש

כמו צמרמורת, לא כמו ברז

שיבר. אפריליה שיבר. אם מעולם לא שמעתם עליו אז: א. הפסד שלכם. ב. לא מפתיע. ל-א' מיד נגיע, כי ראשית נסביר את ב', וכדאי לכם להקשיב, כי יש פה אופנוע איטלקי חתיך בנפח 750 סמ"ק עם ABS ועוד מיני אלקטרוניקה מתוחכמת שנמכר ב-63 אלף שקלים. כן, זה 800 שקל פחות מקיה פיקנטו בגרסה הבסיסית.

השיבר, לא כמו ברז ראשי, כמו Shiver – רעד באנגלית (או גרוע מכך 'צמרמורת' באיטלקית) הוא לא אופנוע חדש. כלומר, זה שעליו רכבנו אמנם הגיע עם 400 קילומטרים על השעון והוא דגם מעודכן, אבל לחלוטין לא אופנוע חדש. הוא הוצג כבר בשנת 2007 ולארץ הגיע ב-2010. הוא מעולם לא היה רב-מכר בעולם, ובישראל, שוק שיש לו נטייה להקצין התנהגויות שוק שאנחנו רואים בחו"ל (בעיקר באירופה) – עוד פחות מכך. תרמה לכך העובדה שעלה כ-85 אלף שקלים, מה שהפך אותו לאופנוע ביניים יקר למדי, אך לא רק.

אפריליה, שלא נתפסת כמותג אקזוטי במיוחד אבל כן איטלקי, קצת אכלה אותה ולא זכתה לאהדה גדולה בביצה הקטנה שלנו, כמו למשל האחות מבולוניה. ההתעלמות הזו לא עזרה לשיבר להפוך נפוץ כמו, נניח, הונדה הורנט או קוואסאקי Z750/Z800. גם הדוקאטי מונסטר 796, שהיה די קרוב אליו מבחינת נתונים ואף יקר יותר, נמכר בכמויות גדולות יותר.

השוק שלנו לוקה באופן חמור בתסמונת העדר, שזה בסדר כי העדר בדרך כלל לא טועה, אבל גם במחלה מעיקה יותר שהתסמינים שלה הם קושי לשרש כל מיני אמונות רווחות שהשתרשו, כמו למשל זו שגורסת כי אופנועים איטלקיים הם לא אמינים. זה לא שאין יסוד היסטורי מוצק למדי שעומד מאחורי הטענה הזו, רק שהזמנים השתנו, ומרבית היצרנים האירופאיים הגדולים התקרבו מאוד ואף סגרו את הפערים ברמת האמינות ביחס ליצרנים היפניים.

הבעיה היא שכשמשלבים את שני הגורמים הללו – העדר והדעה הקדומה – קשה מאוד לאופנועים כמו השיבר לקבל את הכבוד לו הם ראויים. כשהסיפור משלב גם מחיר גבוה, אז אפילו את ההזדמנות לנסות ולהוכיח הוא מפספס. וכך, השיבר בביקורו הקודם בארץ הקודש, לא זכה להשאיר חותם עמוק בתודעת הרוכב הישראלי המחפש אופנוע נייקד בינוני חדש. הנה ספוילר קטן שחוזר על עצמו בפעם השנייה – הפסד של אותו רוכב.

צילום ועריכה: בני דויטש

חלאס ספוילרים, דבר תכל'ס

בואו נתחיל מהסוף – השיבר אופנוע טוב מאוד, וכעת כשהוא מתומחר ב-63,000 שקלים הוא אמור להיות להיט מכירות. הנה, אמרנו את זה עוד לפני פסקת הסיום. עכשיו תנו לנו להסביר לכם בנחת מאיפה אנחנו שולפים את הקביעה הנחרצת הזו.

אם מתחילים בפרטים היבשים, אז בבסיס יש פה נייקד בנפח ביניים – אתם יודעים, הקטגוריה הזו שלאופנועים שמאכלסים אותה קוראים 'כלבויניקים' – שכבר כשיצא ב-2007 היה מאוד מתקדם טכנולוגית, וגם היום, שנייה לפני 2016, הוא עדיין עומד היטב בקטגוריה שלו. הכי קל להסביר יהיה דרך האלקטרוניקה. השיבר של 2015 מצויד בדור השני של המצערת החשמלית (Ride By Wire) שמאפשרת שלושה מצבי רכיבה – ספורט, תיור וגשם, וגם ABS מצוין כסטנדרט. כמה מצוין? מספיק בשביל לאפשר רולינג סטופי גם לאחד כמוני שלא יודע לעשות רולינג סטופי. זה אולי לא נשמע הרבה בעולם שבו אדוונצ'רים גדולים ואופנועי סופרבייק מגיעים עם אלקטרוניקה שלא הייתה זמינה לנאסא לפני כמה שנים, אבל אם משווים למתחרים הסבירים שלו, בטח במחיר הזה, קשה למצוא כמות כזו של חשמל בעבור כמות כזו של כסף.

כשמסתכלים על יתר המכלולים, אמנם לא מדובר בבשורה מהפכנית, אבל אין שום נקודה שבה השיבר נופל מתחת לממוצע בקטגוריה. בלמים עם קאליפרים רדיאליים וצינורות פלדה שזורה שעוצרים מצוין ומספקים רגש טוב בידית? צ'ק. מצמד הידראולי נעים לשימוש עם ידית מתכווננת? צ'ק. לוח שעונים גדול וברור עם מלא מידע כולל הילוך נבחר ונורת החלפת הילוך שניתן לכוונן לסל"ד הרצוי? המחאה. סתם, צ'ק.

על מראה של אופנוע תמיד אפשר להתווכח, כי כל אחד והטעם שלו. מי שאוהב עיצוב מודרני עם קווים חדים ושפיצים בכל מיני מקומות יאהב מאוד את השיבר. אנחנו מאוד אהבנו. כמעט כל נקודה באופנוע נראית כאילו עוצבה בקפידה תוך מתן מלוא תשומת הלב העיצובית אליה. כמעט, כי איכשהו פנס החזית קצת נראה כמו הפריט הזה שנזכרים לעשות אותו בסוף היום כשמתים לעוף כבר הביתה ורק רוצים לסיים. קצת הזכיר לי את מבצע סבתא – "איי ניד יו טו פיניש דיס בוקס… איט'ס ג'אסט א-בוקס, דונט אסק קוואשצ'ינס…". לפחות בניגוד לארון קבורה של סבתא חיה, הפנס עצמו מאיר היטב, נקודה חשובה שמשום מה הרבה אופנועים נופלים בה.

אוקי, אז השיבר עובר את מבחן הפרטים היבשים, נפלא כנקודת התחלה באולם המכירות, אבל אופנוע צריך לזוז, במיוחד כשהאופוזיציה של השיבר מורכבת מכמה אופנועים שבהחלט יודעים לזוז. ובכן, גבירותיי ורבותיי, השיבר יודע גם לזוז היטב. יש לו שלדה מודרנית המשלבת מסבך משולשים מפלדה עם קורות אלומיניום שחובקות מנוע וי-טווין צר, מה שמאפשר ישיבה מאוד נוחה בלי תחושת פישוק מוגזמת, חביקה מאוד נוחה של קימורי המיכל ומרחק מצוין לכידון. כל זה, בשילוב גיאומטריה מאוזנת מאוד, מייצר אופנוע שזז מצוין מצד לצד, עם היגוי מאוד ניטרלי ויציב. תורמים לכך גם צמיגי הדאנלופ קוואליפייר שאיתם מגיע השיבר, למרות שאנחנו מעט חצויים לגביהם – מדובר בדור הראשון מתוך שלושה של הצמיג הזה, שעושה הכל באופן סביר אבל מספק מעט מדי פידבק לטעמנו. ניחא.

גם לגבי המתלים עימם מגיע השיבר אנחנו מעט חצויים. מצד אחד הם מהווים פשרה טובה ברוב מצבי הרכיבה היומיומיים – רכים מספיק כדי לספוג את פיגועי האספלט של הרשויות המוניציפליות שרכבנו בתחומן ומספקים נוחות ברכיבה. מהצד השני, הם מעט פשוטים מדי בהתנהגות שלהם, וכמו רוב אופנועי התקציב, יש קשר הפוך בין הקצב לרמת קור הרוח שהבולמים משדרים – ברגע שהקצב עולה למחוזות השגעת, גם הקדמי וגם האחורי מתחילים להזיע, ומבחינתנו החוסר בפידבק גרע מעט מהביטחון שלנו ברכיבה ספורטיבית. יש לשיבר נטייה להזדקף מאוד כשבולמים תוך כדי פנייה, ויישום של טרייל ברייקינג (בלימה אל תוך הפנייה) מצריך נחישות והרבה מאמץ בכידון המעט צר. חשוב לציין שכל זה כנראה לא יטריד את מרבית הרוכבים, בוודאי לא המתחילים שבהם, אבל מי שמתכנן להוציא לשיבר שלו את המיץ, כדאי שגם יתכנן לשדרג את המתלים. היופי הוא שכמה אלפי שקלים בודדים יכולים לעשות הבדל של לילה ויום, ועדיין השיבר יהיה זול מאשר חלק ממתחריו.

המנוע של השיבר הוא פנינה קטנה. וי-טווין מודרני וגמיש עם אופי שובב, שמושך היטב מסל"ד נמוך ועד קצה תחום הסל"ד שלו. גם הדרך שבה הוא מעביר תחושות היא נעימה – הוא מעביר ויברציות בתדרים כאלה שהקולטנים שלנו ידעו שהוא שם אך בשום שלב הוא לא העיק. 95 כוחות הסוס שהוא מפיק דוחפים את השיבר בצורה מרשימה קדימה כך שהוא יחצה די בקלות את ה-200 קמ"ש עם עוד קצת בקנה, אבל לא מדובר במנוע מלהיב כמו זה של הימאהה MT-09, שגם חזק ממנו בכמעט 20 כוחות סוס. חשוב לציין ששלוש מפות ניהול המנוע שהשיבר מציע עובדות באמת, ובהחלט משנות את אופי המנוע. במצב גשם הכוח נחתך ב-25%, אבל ההבדל העיקרי זו הדרך שבה הוא מועבר לכביש – מאוד בעדינות, אפילו באופן מוגזם בתחילת נסיעה. מנגד, רוכבים מתחילים שרק מטפסים לראשונה לאופנוע גדול ראשון ימצאו במפה הזו כרית בטחון נוחה עד שירגישו מספיק בנוח לעבור לשתי המפות הרגילות האחרות. מבין השתיים הללו, העדפנו דווקא את זו של התיור, שבה יש גישה לכל הכוח הזמין אך באופן מעט פחות מהיר מבמצב ספורט. הטרייד-אוף הוא בכך שהיא נעימה יותר לשימוש, בעוד שבמפה הספורטיבית המעברים בין מצערת פתוחה לסגורה ולהיפך מורגשים הרבה יותר ומצריכים שימוש תכוף במצמד כדי להחליק את המעבר.

מי שמחפש אופנוע בשביל לעשות איתו בעיות ולהתנהג בצורה א-סוציאלית, לא בטוח שימצא את מבוקשו בשיבר. כן, הוא ירים גלגל אם מאוד תרצו, אבל זה לא יהיה בקלות, ובשביל לעשות זאת בהילוך שני כדאי שתבואו עם ידע מוקדם מהבית וכתפיים חזקות. זה פחות בגלל המנוע, שכן 75 כוחות הסוס של ה-MT-07 מספיקים היטב כדי לזקף אותו גם בהילוך שלישי, אלא יותר בגלל הגאומטריה והמשקל של השיבר. הוא מעט כבד, אך בעיקר מורגש כי יש פה הרבה משקל על האף. זה תורם בין היתר ליציבות שהזכרנו קודם, אבל פוגם בתחושת הקלילות. אנחנו לא רואים בכך חיסרון, פשוט אופי שונה שיתאים יותר לרוכבים שלא מחפשים אופנוע להחליק מצד לצד ולהרים איתו גלגל כל היום. מצד שני, למי שמחפש נייקד נוח, אפילו מאוד נוח, גם לטיולים ארוכים כולל בזוג – השיבר מציע יותר ממה שהוא אמור.

המושב, ששופר מעט בדגם הנוכחי, הוא כורסתי בתחושתו עם המון ריפוד, וקימורים שפוגעים מעט ביכולת להעביר משקל מצד לצד אבל מאפשרים לרכב יום שלם באוכף בנוחות, כולל לזה שיושב מאחור שגם נהנה מידיות אחיזה נוחות ומרחק סביר לרגליות. חבל רק שלא ניתן ממש לנצל את הנוחות לאורך זמן הזו עד תום, כי אפריליה בחרה לצייד את השיבר במיכל דלק קטן של 15 ליטרים בלבד, שבצריכה ממוצעת של כ-14.5 ליטר לקילומטר מאפשר טווח של פחות מ-220 ק"מ למיכל ממלא ועד יבש מדבר. אגב, באחד התדלוקים הגענו גם ל-10 ק"מ לליטר. מסקנה: שילוב של כביש 6 וקור של לפנות בוקר פוגעים בתצרוכת הדלק.

נקודת התורפה המעיקה ביותר שאנחנו מצליחים לחשוב עליה בחיי היום יום דווקא מגיעה מכיוון לא צפוי באופנוע שכזה – החום שמייצרים האגזוזים הגבוהים. הפריט העיצובי המדליק הזה מייצר חום בלתי סביר בעליל. כמה בלתי סביר? ברכיבה על כביש 6 בערב קר, דרך שכבות הבידוד והמעיל, היה לנו נעים בגב התחתון. אם זה עדיין נשמע לכם סביר אז נסו את זה: האגזוז המיס מעט את הכנף האחורית מבלי לגעת בה. כל זה מצוין לחורף, אבל אנחנו מדמיינים את גודל המועקה שהפיצ'ר הקטן הזה עלול לגרום בחודשי הקיץ. למרבה המזל, התושייה שבה ניחנו דוחפת אותנו לחשיבה חיובית – לימונים, לימונדה וכל זה. אם חיפשתם תירוץ להרכיב את זוג המשתיקים מקרבון שתמיד חלמתם עליהם, הנה מצאתם אותו. כבונוס נוסף על זה שהאופנוע יעבוד קר יותר והחום הנפלט מהממיר הקטליטי יהיה פחות מעיק, גם המנוע יהיה חי הרבה יותר והצליל יהפוך מסבבה לקונצ'רטו לה-פילוטו. תאמינו לנו, בדקנו את זה בעבר על דורסודורו, שכאמור חולק את אותו מנוע.

אלפי שיברים מציפים את השוק!

טוב, זה כנראה משהו שלא יקרה כל כך מהר. החזרה לשוק הישראלי לא תהיה טיול בפארק עבור סניורה שיבר. ההתפתחות של קטגוריות אופנועי הביניים יצרה שתי נישות של אופנועי ביניים – קטנים יותר בנפחי 600-650 סמ"ק, כמו למשל קוואסאקי ER-6, הונדה CB650F, ק.ט.מ דיוק 690 וכמובן ימאהה MT-07 המעולה שגם מתומחר מצוין ומראה שהעדר מעריך תמורה למחיר ומציף את השוק. הנישה השנייה היא אופנועי ביניים גדולים וחזקים יותר, שלדעתנו פחות מתאימים כאופנוע גדול ראשון, כדוגמת קוואסאקי Z800, דוקאטי מונסטר 821, סוזוקי GSR750, MV אגוסטה ברוטאלה 675 ו-800, והמלך של הקטגוריה, שוב בגלל תמורה ויחס פאן לשקל – ימאהה MT-09. דווקא פה לטעמנו טמון יתרון גדול של השיבר, שנהנה משני העולמות מאחר ויכול להתאים לרוכבים מתחילים אך גם לרוכבים ותיקים ומנוסים, וכל זה במחיר נמוך מזה של ה-MT-09 בכ-6,500 שקלים, או גבוה מזה של ה-07 באותו סכום. אם תרצו, קצת כמו הב.מ.וו F800R, רק ב-20 אלף שקלים פחות מהגרמני. אז האם השיבר יהפוך להיות להיט מכירות? אנחנו אמנם שוטים אבל לא נביאים, ולכן קשה לנו להעריך אם השוק ידע להעריך את החבילה שאפריליה מציעה פה. אנחנו כן חושבים שהוא אמור להיות.

מפרט טכני