סוף עידן בפיליפ איילנד – ה־MotoGP עובר לאדלייד

עכשיו זה רשמי: ה־MotoGP עוזב את מסלול פיליפ איילנד (PI) לטובת אדלייד; למרות המוניטין של המסלול כאחד היפים בעולם, המציאות העגומה מאחורי הקלעים הכריעה את הכף.

הסיבות המרכזיות למעבר הדרמטי:

משבר תברואתי בפאדוק: "להשתין בבקבוקים".

הביקורת החריפה ביותר הופנתה לתנאי ההיגיינה עבור הרוכבים והצוותים. תשתיות השירותים תוארו כמזעזעות, עד למצב שבו רוכבים נאלצו להשתין בבקבוקים בתוך הקרוואנים שלהם בשל מחסור במתקנים ראויים. מצב זה נחשב לביזיון עבור ספורט מקצועני ברמה העולמית.

מתקני "פיט" (Pit) ומוסכים מיושנים.

בעוד שהמסלול עצמו נהדר, התשתיות התומכות נשארו מאחור: אזור הפיט (Pit lane) צר מדי, והבוקסים זעירים ואינם מאפשרים לצוותים לעבוד בתנאים הנדרשים כיום.

חוויית צופה יקרה ודלה.

הקהל המקומי הצביע ברגליים עקב יוקר קיצוני באי, אוכל במחיר מופקע ומחסור ביציעי קבע. נוצר מצב אבסורדי שבו לאוהד אוסטרלי משתלם יותר לטוס למרוץ במלזיה או בתאילנד מאשר להגיע לפיליפ איילנד.

ניהול כושל וביורוקרטיה.

תאגיד הגרנד פרי האוסטרלי ומועצת באס המקומית ספגו אש על חוסר יכולתם לנהל אירוע בסדר גודל כזה. נטען כי הביורוקרטיה המקומית מנעה שדרוגים נחוצים והתאגיד סבל מכשלים לוגיסטיים מביכים.

לסיכום: הסטנדרט האמריקני החדש.

השינוי הגדול מגיע גם על רקע רכישת הזכויות על ה־MotoGP על ידי ענקית המדיה האמריקנית Liberty Media (בעלת הפורמולה 1). האמריקנים, הידועים בדרישות בלתי מתפשרות לחוויית אירוח (Hospitality) יוקרתית ומתקנים מודרניים, לא מוכנים לסבול את הליקויים של פיליפ איילנד. המעבר למסלול רחוב באדלייד משקף את האסטרטגיה של ליברטי: להפוך כל מרוץ ל'שואו' נוצץ בלב העיר, עם תשתיות קצה ונגישות מקסימלית – סטנדרטים שפיליפ איילנד פשוט לא הצליחה לספק.

המעבר למסלול רחוב עבור אופנועי MotoGP הוא אתגר הנדסי ובטיחותי עצום, במיוחד כשמדובר במפלצות של היום שמגיעות ל־360 קמ"ש. לפי התוכניות שנחשפו עבור אדלייד 2027, הנה השינויים המרכזיים שמתכננים כדי להפוך את רחובות העיר למסלול בטיחותי (יחסית) עבור מפלצות ה־GP:

1. אזורי בלימה ו־Run-off (מרחבי החלקה)

הבעיה הגדולה ביותר ברחובות היא קירות הבטון. כדי לעמוד בתקני ה־FIM Grade A, המתכננים נאלצים:

• הזזת קירות: בחלק מהפניות (כמו פנייה 1 המפורסמת של ה־F1), יפורקו איי תנועה ומדרכות קבועות כדי ליצור עומק של עשרות מטרים של חצץ או אספלט בולם.
• שימוש ב־Airfences: לאורך כמעט כל המסלול, יותקנו 'גדרות אוויר' מתנפחים מעל מחסומי הTecpro כדי לספוג פגיעות של רוכבים שמחליקים במהירות גבוהה.

2. שינוי פני השטח (Resurfacing)

רחובות אדלייד מלאים בחיבורי כביש, צבע סימון חלק ובורות ביוב.

• קרצוף מחדש: כל תוואי המסלול יזכה לשכבת אספלט מיוחדת עם רמת אחיזה (Grip) גבוהה במיוחד, כזו שלא קיימת בכבישים ציבוריים רגילים.
• הסרת 'ריהוט רחוב': פנסי רחוב, שלטים ורמזורים בנקודות קריטיות יוחלפו בעמודים פריקים שמוסרים לפני סוף השבוע של המרוץ.

3. התאמות לאופנוע (Aero & Ride Height)

הרוכבים יצטרכו להתמודד עם מסלול הרבה יותר קופצני מפיליפ איילנד החלק:

• מתלים: הקבוצות יצטרכו להשתמש במהלך מתלה (Travel) ארוך יותר כדי לספוג את חוסר האחידות של כבישי העיר.
• בלימת זעזועים: היציאה מפניות איטיות לתוך ישורות ארוכות באדלייד תדרוש כיוונון אגרסיבי של ה־Ride Height Device כדי למנוע ווילי על מהמורות קטנות.

4. האתגר של 'פניית המוות' (פנייה 8 הישנה)

הפנייה המהירה והמסוכנת ביותר באדלייד (Turn 8) היא הסיוט של רוכבי האופנועים.

• ישנן שמועות שהמתכננים יוסיפו שיקיין לפני הכניסה לפנייה הזו כדי להוריד את המהירות מ־250 קמ"ש לאזור 100 קמ"ש, פשוט כי אין מספיק מקום למרחב החלקה בנקודה הזו.

האם זה יהיה בטיחותי?

בוא נהיה כנים: זה אף פעם לא יהיה בטיחותי כמו מסלול ייעודי עם מרחבי דשא אין־סופיים. אבל עם המעבר של MotoGP לבעלות של Liberty Media, המגמה היא ברורה: Show over Soul. הם רוצים את הקהל בתוך העיר, בבתי הקפה ובברים, גם אם זה אומר שהרוכבים יצטרכו לרכוב בין קירות בטון.

יהיה מעניין לראות אם הרוכבים הבכירים יתחילו להשמיע קולות של מחאה במועצת הבטיחות, או שהכסף הגדול של דרום אוסטרליה ישתיק את הביקורת.