22480 ק"מ
כשהחיים מחלקים לך לימונים תעשה לימונדה, כל ילד מכיר את המשפט הזה אבל הרבה מאד לא מתנהגים על פיו, אנחנו כן.
לאחרונה אנחנו מחלקים את החיים שלנו בין י-ם לחולון, הג'ינג'ית בנוסף לעומסי החיים גם נדרשת להקדיש יותר תשומת לב להורים
שלה, מה שאומר שהרכב המשפחתי והנהגת הג'ינג'ית מבלים שעות בכביש, אז כשהיא מבקשת שאקח אותה לשם באופנוע אני
לא חושב פעמיים.
כבר שרכבתי על דגם המבחן לפני הקנייה הייתה לי הרגשה שקלעתי בול, אבל תמיד מקנן בי החשש שאולי בעצם טעיתי, אולי דווקא
הדשא של השכן פלסטיק יותר, אולי לא עשיתי מספיק אולי...ואולי...בקיצור ככל שמצטברים הקילומטרים על מד המרחק, אני
מתרווח בנחת על המושב הנוח להפליא, מחכך ידיים בהנאה על ידיות הכידון ונותן דרור לחיוך להימרח עד לאוזניים.
יש לי תנועה מגונה שאני נהנה לעשות בתחילת כל רכיבה, אני מוצא את התנוחה הכי נוחה ליישבן ואז מפשק את הברכיים הכי
רחוק ממיכל שאני מסוגל עד שאני מרגיש את השריר הפנימי נמתח בכאב קל, ומיד אח"כ מצמיד ברכיים למקום, מיד אחרי זה
יש תחושה נהדרת של נוחות והקלה, המכנסיים והמגנים מתיישבים בול במקום, הקפלים מתיישרים ובעצם הכל פנוי עכשיו לרכיבה,
אתה והכביש.
והאופנוע הזה יודע לעשות הכל, בתוך העיר הוא חתלתול חביב נשלט וקל לתמרון, כך גם אם אתה בסוף הבטרייה של הכוח אין
סיכוי שברגע של הסך הדעת או טעות טיפשית של עייפות תעשה משהו שאי אפשר לחזור ממנו, מתפנים לך כמה מטרים נקיים?
תן חופש ליד והחתול הרגוע הופך לפומה שואגת, שיודעת לעשות את המלאכה מכל כיוון שתידרש.
כן ההתאמה בינינו מושלמת, מילוי הרצונות והצרכים שלי מקבל את הסיפוק הנדרש, האופנוע פרטנר נלהב לכל סוג של הרפתקה
שתבחר, רק צריך להישאר על הכביש, זה לא שאי אפשר לרדת לשבילים, אבל אין לו מה לחפש שם, הוא מתפזר.
היכולת שלי ליהנות ממנו ולרדת מאוכפו בכל פעם עם ההרגשה ש...וואוו, הוא כל כך נכון עבורי וכלכך מרגש, שווה הכל.
פשוט בול!
ציטוט ההודעה בתגובה