גשם זלעפות, לא רואים ממטר, וכל שלולית בכביש מינימום תעלת למאנש, סופי עומדת בגבורה בכל זאת, יציאה מוקדמת בבוקר, ופגישה כואבת עם רופא השיניים, סופי ממתינה בסבלנות למטה, משם ממהרים לכותל, כוננות בעקבות החפירות בהר הבית, הנסיעה בתוך החומות תמיד מעניינת פי שתיים כאשר אני על גבה של סופי, ובתוך המנהרה הצליל של סופי מהדהד במוזיקה נפלאה, כמתוך סאבופאר ענק, אנשים מפנים לי את הדרך, אפילו השומר של הכותל מפחד להוציא אפו מחוץ לבקתה ומאפשר לנו להיכנס עד לנק' המשטרה ללא בעיות. סופי חונה מטר ממני וממתינה, לכל מי שעובר במקום יש הערה או סיפור מעניין 1930 אחרון השערים נסגר בהר הבית, הגשם לא הפסיק לרגע, בדרך חזרה למגרש הרוסים, כל הרמזורים אדום, בוחנים את עמידות החרמונית שלי. 0645 בוקר ערפל וחושך צלמוות לא רואים ממטר, כאילו מישהו מחק את הנוף והשתיל אותנו במצגת פוטושופ ענקית ברקע אפור חלק אני סופי וכל ה-6V של הפנס הקדמי, קצת לפני הבית על גבול מדבר יהודה התמונה מתבהרת קצת וקרן שמש בודדה מתחילה להאיר את הדרך, קר ורטוב, מתי יבוא כבר האביב?
תקלה (?) ראשונה, היום בבוקר, אבל ממש בבוקר, שרובכם עדיין הייתם מתחת לפוך ולתנור המחמם, החליט הספידומטר של סופי לפצוח בשביתה איטלקית, לאחר שהתעלמתי בהפגנתיות זמן מה, מרשרושים מכיוון הכניסה לשעון. להגנתי אומר שאף אחד לא פותח פנס ראשי בקור של ירושלים בשבועיים הכי גשומים בשנה, ולצורך הנסיעה מספיק לוח שנה ואין צורך אמיתי בספידומטר. אבל מספיק בתקלה זו בשביל לעצבן אותי על הבוקר. לפני כן הספקתי עוד לצבור 80 ק"מ ביום אחד, חלק גדול מהנסיעה בזוג! כשהגעתי הביתה לא היה לי ממש חשק לבדוק מה קרה לו ולכן יאלץ הספידומטר הנכבד להמתין עד שאמצא זמן עבורו.