האהבה עיוורת, אין ספק, היא גורמת לך להתנהג כמו אידיוט, בניגוד גמור לתדמית שלך, לאמונה שלך, לך עצמך... גורמת לך לעשות כל דבר, גם דברים שנשבעת שלא תעשה לעולם. אתה חוזר להתנהג כמו בגיל העשרה ולהתנהג כאילו אין מחר...
האהבה מגמדת את הפגמים והחולשות אצל האהובה, וגורמת לך עצמך לרחף על ענן ולא לראות ולא להקשיב לקול ההיגיון, לאישה, לחברים, למומחים ולנשמות הטובות....בשבילך היא הכל ולא כלום, ממשית כמו החלום והפנטזיה, ולא יעזרו דברי שכנוע וחוכמה!
האהבה נותנת לך כוח ששכחת כבר שקיים בך, אתה קם עם חיוך וישן בחלום, ולא מפסיק לפזר קטעי מנגינות בזיופים מחרידים...
הרומנטיקה גועשת בדמך, והכל צבוע בצבעי זריחה.
למה אני מספר לכם את זה?...השבוע זכיתי להניח עכוזי על כלי יפני, ששורשיו נעוצים עמוק באסכולת הדו"גים הדומים דמיון מפתיע לסופי, הוא חזק יותר (הרבה יותר) הוא חדש יותר (יותר חדש מחדש) פלסטיק נוצץ מבית טוב, חשמלי מפנק, נוסע כמו חלום מהיר חזק ואלגנטי, נוכחות של בראד פיט, ארלונד שוונצנגר ובילי קלינטון ביחד! מקום בשפע, אחריות עד הפנסיה, ומיכל דלק שלא נגמר...עליתי, רכבתי, שכחתי. שכחתי לרגע אחד קטן. נהניתי ואהבתי את רגעי החסד, וחזרתי.
חזרתי הביתה למוכר ולבטוח... לאהבה האמתית השורשית זו שאינה תלויה בדבר, אהבת נעורי המקומטת והחלודה, החלשה והאיטית, עם הכיסא הקרוע והמרופט...שמכירה אותי בדיוק וסולחת לי, סולחת לי על מעלותי וחולשותיי, יתרונותיי וחסרונותיי ומקבלת אותי בדיוק כפי שאני...אידיוט מושלם.
לרכב לתוך הזריחה זה מאוד רומנטי....אבל גם כואב בעיניים!
ציטוט ההודעה בתגובה