פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

סוף הקיץ, ודווקא עכשיו מתנגן ברדיו השיר הנה באה השמש, בחוץ כבר מתקרר, הלילות כבר קרירים מאד
ורכיבה מצריכה חולצה ארוכה או מעיל.

סופי מפמפמת לה בשקט, מקבלת את דין השמנמנה, מתרגלת לרעיון שמעתה יתחלקו הנסיעות בין האחיות החורגות
במשפחת המלוכה, והיא כבר לא הבלעדית.

אחרי תקופה ארוכה בה ההתלהבות מהחברה החדשה במשפחת המלוכה,
גרמו לי לשכוח במעט את תענוגות ברכיבה בשנים, החזיר לי הסתיו הממשמש ובא את הרצון והצורך, לקחת את סופי
לסיבובי ערבית נהדרים, כשהכל ניצבע בכתום של שקיעה, וירושלים הופכת מזהב פלטינה, לזהוב נחושת, ומשם לכסף
עמוק וחושך...
הפנס של סופי מבליח דרכו באפלה ופרט לטיקטוק המנוע, ניתן לשקוע בשקט לנקות את הראש ממחשבות מטרידות
ולתת לנוף והאווירה למלא כל חלל מצוי בחזה.

זיכרונות ילדות, אהבות, קטעי זיכרונות משנים וזמנים שחלפו ואינם, עוצרים ליד עץ התאנה העתיק, גזעו עוד זוכר
את סנדלי הילדות שלי מטפסות על הענף החסון בניסיון לקטוף תאנים מתוקות,
היום אני מסתפק ולקטוף את התאנים שבהישג היד, למרות ההזמנה הרשמית של גזע העץ לטפס ולעלות.
עדיין חוכך בדעתי אם לצרף לחגיגה הקולינרית גם סברס קוצני מהשיח הסמוך, אבל אותות הגיל כבר עושים שלהם
פעם לא הייתי חושב פעמיים, והיום, היום הקוצים שמאיימים להינעץ בכפות ידי מונעים ממני את הטעם
המתוק של הסברס האמתי. אומרים שהמבחן המבדיל בין מבוגר לילד הוא כאשר שלולית מים בדרך הופכת
מהזדמנות למכשול...
אז בכדי להוכיח לעצמי שאני עדיין לא ממש מבוגר אני נכנס בשני גלגלים לשלולית שנקוותה מברז עירייה סורר
שמבזבז את מימי הכינרת בדליפה חזקה לכביש...
חיוך עולה על שפתי כשהגלגלים פולחים בשלולית וחוצים אותה לשתיים משפרצים רסיסים עכורים לכל הכיוונים.

עוד עלייה ואחריה ירידה, סיבוב, הורדת הילוך עם גז ביניים משיכה של הגז עד לסוף, סופי מטה עצמה לסיבוב
מתמכרת לתחושות ולהנאה ומושכת אותנו החוצה להזדקרות עוד קצת משיכה של השלישי, טיפה מעל הצורך
החלפה מהירה לרביעי להעלאה נוספת של המהירות, תכונה לקראת הסיבוב הבא, ממתין טיפה עם הברקס
מזכיר לעצמי שלא להגזים בבלימה מאוחרת, הורדה לשלישי שני, הטיה חזקה, שיא הסיבוב, מבט ליציאה מהסיבוב
גז ,שלישי רביעי ....והביתה.
הראש נקי הגעגוע חופר והסתיו כבר פה, ולא ברורה לי העצבות שנחתה עלי.