פינת הנוסטלגיה של השושנים-הוספה סופי-סיפור אהבה שלא נגמר.

[השושנים]

ירדתי להחליף את הקרבורטור בחיפושית השמנמנה, פשוט קיבלתי אחד במצב
מצוין, שיפצתי אותו עד לרמת הבורג והחלטתי להרכיבו סוף סוף בשמנמנה.

סופי הביטה בי במבט מאשים מתחת לכיסוי, כועסת נרגזת ומאשימה.
במשך החורף עשתה סופי כל מאמץ להזכיר לי על קיומה.
היא קרעה את הכיסוי תוך שהיא משתמשת בראי ובסבל האחורי
כסכין על מנת לחשוף את גופה החטוב לעיני כל, יודעת הממזרה
כי אבוא לכסות אותה היטב שוב, בכל פעם שעברתי על ידה חשפה גלגל
מזדמן מזמינה ומרחיקה כאחד...

לא בי האשמה מיהרתי להזכיר לעצמי, על מנת להתמודד קצת ברגשי האשמה
זו היא שבחרה להפיל את האגזוז מנקודת החיבור שלו למנוע,
ולא לאפשר לי גישה נוחה להחלפת הבורג, הביטוח שניגמר, והחורף הקר.
תירוצים, מלמלה היא ללא מילים, הגרמנייה הזו עושה לך את זה יותר...
טוב, אז לא הצלחתי בפירוק הקרבורטור, חסר מפתח חצי סהר 13
עוד כלי שצריך לקנות...
בכדי שלא לצאת וחצי תאוותי בידי, ניגשתי לסופי, היא התעלמה ממני לחלוטין
פרקתי את האגזוז כולו והעליתי אותו הביתה, שם נוסר הבורג הסורר
והוחלף בחדש, ירדתי שוב והרכבתי אותו כראוי, השמנמנה לקחה
אותי ביחד עם מיכל לתחנת הדלק (לאות תודה ניפחתי לה את הגלגלים)
מילאתי 4 ליטר דלק ערבבתי עם השמן, כי הנסיכה שאנינת טעם היא, שותה
קוקטיל דלק/שמן 2.5 אחוז בלבד...
שפכתי אותו לקרביה המרוקנים של סופי ונתתי קיק ועוד אחד ולמרות חילוקי הדעות
הנסיכה הניעה, האמת ציפיתי למאבק עיקש יותר, אבל כנסיכה אמיתית ידעה סופי
מתי להניח בצד את משקעי העבר ולהשקיע הכל בעתיד טוב יותר.

אז לאות תודה הברקתי את גופה החטוב, מאבק ולכלוך, ניקית היטב את מקום מרבצה
החלפתי שמן גיר, סידרתי לה את תא המטען, וניקיתי היטב את מנועה משמן אבק ולכלוך.
ורצתי לספר לחברה. טלפון בשידור ישיר ליוני למברטה והשמעה בטלפון כיצד מפמפם
מנועה של סופי אחרי תרדמת חורף ארוכה מאד...

ימי האביב הם הימים של רכיבה בשנים, אור רך של שמש, פרחים ופרפרים
האביב כבר כאן, לא לפספס.