ציטוט ההודעה בתגובהג'ק,נכתב במקור על ידי Jack_R1
אל תדאג אני ישלח לך הזמנה לחתונה ויוכיח לך שזה לא היה הטרלה
שושו, לא כיוונתי לנקודה הזאת. אבל אם מזכירים את זה - אני לא דאגתי. מעולם לא הטריד אותי, וגם לא יטריד, גם אם יקרה מה שאני לא חושב שיקרה.
נ.ב. יצא שרשור מעניין, גם אם אתה מטריל וגם אם לא.
אני לא מנסה לשכנע את צחי בכמה מהדברים שאני רואה אחרת לחלוטין, פשוט כי אני די בטוח שעם הגיל וניסיון החיים הוא גם ייראה אותם אחרת - למשל, החשיבות של טקסים והצהרות והשפעתם על תהליך קבלת ההחלטות. לא סתם מלמדים את הדברים האלה בקורסי ניהול, גם אם מדובר ברמת ה"מיקרו".
נערך לאחרונה על ידי Jack_R1; 31-10-2016 בשעה 16:58.
ג'ק,
אל תדאג אני ישלח לך הזמנה לחתונה ויוכיח לך שזה לא היה הטרלה
Honda Forza 750
בן 38, רוכב על אופנועים 22 שנה כבר, והוגה מטבע הלשון 'ילד A1'
לא צריך הזמנה כי לא צריך להוכיח לי כלום, אבל אם אתה באמת מתחתן - מזל טובאל תדאג אני ישלח לך הזמנה לחתונה ויוכיח לך שזה לא היה הטרלה
מזל טוב
בכמה אתה מוכר את האופנוע??
מצאתי על מה לקטר הוינקר של ימאהה נושר!!!
SIC TRANSIT GLORIA MUNDI
הוא לא שלי, הוא של העבודה.
Honda Forza 750
בן 38, רוכב על אופנועים 22 שנה כבר, והוגה מטבע הלשון 'ילד A1'
תגיד, שמעת פעם על סרבני גט? מתוך ויקיפדיה בבקשה:
בהלכה היהודית, סרבנות גט הוא מצב שבו אדם נשוי מסרב לסיים את נישואיו באופן רשמי על פי ההלכה, למרות שהנישואים אינם מתממשים בפועל, ובכך הבעל מונע מאשתו או האישה מבעלה להינשא לאחר. הסיבה העיקרית לסרבנות גט בימינו היא רצון של הסרבן להשיג תנאים מסוימים בהסכם הגירושין, ומקרים אלו מכונים לעתים סחטנות גט. סיבות נוספות לסרבנות גט הן נקמנות או קנאה כלפי בן הזוג, או התנגדות עקרונית למתן גט הלכתי, למשל במקרה של אדם שהמיר את דתו.
התורה מחייבת שגירושין יתבצעו על ידי מתן גט מהבעל לאישה. על פי ההלכה הגט חייב להינתן על ידי הבעל מרצונו ואם הבעל נותן את הגט שלא מרצונו הגט עלול להחשב גט מעושה שהוא פסול. ניתן על פי התורה לתת לאישה גט בעל כורחה, אלא שהדבר נאסר בחרם דרבנו גרשום וחוק שיווי זכויות האישה תשי"א-1951 קבע מעשה זה כעברה פלילית מסוג פשע ("התיר האיש קשר הנישואין על כורחה של האישה, באין פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך המחייב את האשה להתרת קשר הנישואין - האיש אשם בפשע ודינו מאסר עד חמש שנים.")
סיבה נפוצה לסרבנות גט היא "סחטנות גט", אשר בהם גברים ונשים אינם מסרבים קטגורית לתת גט או לקבלו, אלא מציבים תנאים מוקדמים, לעתים קשים, לכך, למשל מתוך רצון לשפר את מעמדם במאבק הרכושי בסכסוכי גירושין, או את מצבם בסכסוכים על ענייני משמורת וילדים. תביעת שלום בית משמשת לעתים כאמצעי לכוף את המשך הנישואין על הצד האחר או כטקטיקה במסגרת ניסיונות להשיג עמדות יותר טובות בהסכם הגירושין[1]. על פי נתוני בתי הדין הרבניים מוגשות כ-1,000 תביעות מסוג זה בשנה.
על פי ההלכה ועל פי חוקי מדינת ישראל מסורבי הגט נותרים נשואים, ועל כן אינם יכולים להתחתן בשנית. לפי ההלכה, אישה נשואה, ובכלל זה מסורבת גט, המקיימת יחסי אישות עם בן זוג אחר, מוקעת יחד עם בן זוגה כנואפים, והם נאסרים לינשא זו לזה אף לאחר סיום הנישואים הנוכחיים. בנוסף, צאצאים הנולדים כתוצאה מיחסים אלו יחשבו לממזרים ואפשרות הנישואים שלהם תוגבל. הבעל יכול להשתמש בהגדרת האישה כנואפת כדי לנסות להשיג הישגים בבית הדין, הישגים הקשורים לממון ולשמורת הילדים. לעומת זאת, הגבר יכול לקיים יחסי אישות עם אחרת בלי שהדבר יחשב לניאוף הלכתי.
מאידך, גבר נשוי ובכלל זה מסורב גט, מחויב במזונותיה של אשתו כל עוד הם נשואים, אפילו אם נפרדו. האישה עשויה לנצל את חובות הבעל כלפיה בדין ההלכתי והאזרחי כאמצעי לחץ עליו. חוב המזונות משמש במקרים רבים תמריץ לבעל, להיכנס למשא ומתן עם האישה לצורך נתינת הגט.
כן, שמעתי. כמו ששמעתי על מתים בתאונות דרכים וכו', כל הרשימה שמאסטר הביא לפני זה ועוד מיליון דברים שיכולים בתיאוריה להיות רלוונטיים אליי - אבל הם לא. בשביל לא לפספס, אני מוכן לשנות את הניסוח המצוטט ל"אין כמעט שום קשר". זה לא ישנה הרבה.
תגיד, שמעת פעם על פסיכולוגיה? מכיר בחור כזה, קוראים לו דן גילברט? יש לו קטע מאוד רלוונטי לסיפור, שמראה כמה גרועה הגישה הזאת של לא לסכם כלום ולהשאיר פתחי מילוט מתוך פחד מאי וודאות עתידית, וכמה אנשים לא מבינים את זה. הנה לך, תהנה, אפילו עם הכוונה למקום הרלוונטי - סה"כ כ-4 דקות שאתה צריך להשקיע. אתה מוזמן אחרי זה לראות את הכל, 20 דקות שוות מאוד, במיוחד לאור הדיון הזה (אצלי זה כנראה הקטע הכי מצוטט בעשור האחרון או משהו). לך תדע, אולי תשנה את דעתך בדבר או שניים. אולי בטעות תתחיל לתהות מה הסיבה ומה התוצאה בין כמות הגירושים לנפוצות גישת ה"אל תתחתן, אולי תצטרך להתגרש יום אחד".
נ.ב. פסיכולוגים שעושים מחקרים מגניבים עדיפים על coaching, תאמין לי. יש עוד כמה הרצאות מעניינות כאלה על נושאים אחרים.
נערך לאחרונה על ידי Jack_R1; 02-11-2016 בשעה 13:57.
צחי, כנראה שפספסת את השורה הזו.
תודה, בהמשך הערב אערוך הודעה זו ואגיב לדבריך ולמה ששלחת שעוד לא ראיתי. בינתיים, אתן לך עוד דוגמא חיה וטריה מהיום לבעייתיות של כניסה לחתונה והסכם ממון:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4873029,00.html
ולפני שאתה אומר: "תראה, אבל שופט פסק לטובתו בסוף", תראה בציטוט מהכתבה שיש מקרים שזה יכול להסתיים אחרת:
ה"שופט בנימין יזרעאלי הבהיר כי על פי חוק יחסי ממון, נכסים שהתקבלו בירושה בתקופת הנישואים לא נכללים במסגרת איזון המשאבים. יחד עם זאת ניתן בנסיבות מסוימות להוכיח כוונה ליצור שיתוף גם ביחס לנכסים מעין אלה."
לסיכום, גועל נפש... אין מה להגיד על האישה הזו.. אם לא היה מתחתן איתה וחותם על הסכם ממון אלא פשוט נשאר בן זוג שלה ללא כל הבלאגן מסביב, זה לא היה קורה מכתחילה. כי לא היה לה שום כח חוקי לתבוע מכתחילה.
נערך לאחרונה על ידי Tsachi; 02-11-2016 בשעה 17:53. סיבה: שגיאות כתיב ותיקונים קלים.
בזה בדיוק אתה טועה. מספיק שהיה נשאר בן זוג שלה וגר איתה, והיו לה כמעט את אותן הזכויות, ועם רצון ועו"ד טוב היא היתה עושה לו את אותו המוות בדיוק. אמרת שאתה גר עם חברה שלך, נכון? אז לצורך העניין, אם היא מחר נפרדת ממך - היא יכולה לתבוע חצי ממה שצברתם כשגרתם ביחד, והיא יכולה גם לזכות. תקרא את זה ותיווכח. החתונה רק תעשה לה את המשימה טיפונת קלה יותר, לא מעבר לזה.
ושוב, אני מכוון לנקודה הרבה יותר עקרונית. אני טוען שכל מי שלא מתחתן בגלל שהוא עלול להתגרש, ועושה שיקולים פיננסיים כאלה ואחרים - מראש מגדיל את סיכוייו להתגרש ו\או לחיות חיים לא מאושרים, מה שנקרא יורה לעצמו ברגל. אם הוא פוגע או לא - זה עניין אחר. תראה את ההרצאה שהפניתי אותך לראות בהודעה הקודמת, תבין למה אני חושב שיש בסיס לטענה הזאת.
נערך לאחרונה על ידי Jack_R1; 02-11-2016 בשעה 18:18.
תודה. בסוף יצא לי להגיב רק עכשיו. בדיוק סיימתי לצפות בכל הקטע בן 22 הדק' . אם לסכם את מה שהוא אמר, הוא בעצם טוען ש:
- אין הבדל בין רמת האושר בחיים לבין מי שיש לו יותר לבין מי שיש לו פחות. רק אולי בהתחלה, אבל תקופה מסויימת אחריי, לאחר שאתה כבר התרגלת למצב החדש, רמת האושר בחיים בין שניכם, נשארת זהה.
- שנותנים לך את האפשרות לבחור בין כמה דרכים, אתה עשוי להתחרט ולהתחבט על הדרך שתבחר, לתהות אם הייתה אכן הכי טובה או שאולי היה עדיף ללכת באחרת. וזה כלל לא משנה באיזה דרך בחרת. לעומת זאת, שניצבת מולך דרך אחת בלבד, אתה תהייה הרבה יותר מרוצה ומאושר ממנה.
- שאתה חי במצב נתון ובלתי ניתן לשינוי, אתה מסתגל, אתה לומד להיות מאושר איתו. לעומת זאת, שאתה יכול בכל רגע לשנות את המצב, זה יגרום לך להיות תמיד פחות מרוצה מהמצב הנתון, מעצם הידיעה שאתה יכול לשנותו.
- מי שנותן לחששות להשתלט עליו, ידרוך במקום.
- לבני אדם יש חולה רעה של לנבא ולנתח דברים שליליים שעלולים לקרות להם אם ילכו בדרכים מסוימות עוד לפני שכלל ניסו אותם, מה שעלול לגרום להם להימנע מהם לחלוטין.
שתי הנקודות האחרונות שציינתי הם הנקודות שביקשת להביא לצומת ליבי בנוגע להימנעות מחתונה.
אני מבין את הנקודות שלך. ומסכים על רוב הדברים ובכלל מרוח הדברים הכללית שלך ושל דן גילברט. שניכם אומרים דברים מאוד נכונים סה"כ.
ועדיין, דן גילברט דיבר באופן כללי ולא נגע ספציפית על חתונה ובטח שהוא לא יודע על איך מתנהלת הרבנות שלנו כאן.
דעתי על חתונה לא השתנתה .כי פשוט אני עדיין לא רואה שום יתרון לחתונה ומעולם לא שמעתי זוג שאמר לי שהיה מאושר יותר אחרי שהתחתן. ועדיין אף אחד פה לא ענה לי על שאלה פשוטה - מה אקבל ביחסיי עם חברה שלי אחרי שנתחתן, שאין לי איתה עכשיו?
כך שלא מדובר פה אצלי רק על הימנעות מחתונה כי אני חושש להתגרש, אני פשוט לא רואה בטקס הזה שום יתרון שיצדיק את כל הכאב הראש מסביב.
מעבר לזה, הרבנות בארץ, עד שלא תשנה את דרכיה, אין סיבה להתחתן. במיוחד לנשים. אם אישה במאה ה21 עדיין צריכה את אישור הבעל בכדי להתגרש ולהיות "מותרת לכל אדם", אז זה משפיל. זה לא שיוויוני, זה הופך את האישה לפחותה מהגבר במעמדה וזה מתאים לימי הביניים.
מה זה סרבני גט? מה זה הקישקוש הזה? מספיק שאחד מבני הזוג רוצה להתגרש וצריך להתיר לו באופן חד צדדי להתגרש ומיד. איפה השאלה פה בכלל? מה זה הקישקוש המקושקש הזה לקבל את אישור הצד השני? מין הסתם שהצד השני לא תמיד יהייה מוכן לקבל את זה ששותפו לחיים כבר לא רוצה לחיות איתו ויעשה הכל כדי למנוע ממנו ללכת. וזה רק צרה אחת. יש עוד הרבה צרות אחרות ברבנות. הרבה בירוקרטיה, הרבה סחבת מיותרת, הרבה הוצאות מיותרות, ובאופן כללי לרבנות צורת חשיבה מיושנת שלא מתאימה לימינו אנו.
כך שמבחינתי, אין סיבה להכניס ראש בריא למיטה חולה. אני וחברה שלי מאושרים ביחד, נישואין לא יתנו לנו שום דבר מעבר, רק אולי נהפוכו.
בכלל, אני אישית חושב, שעצם העובדה שאני וחברה שלי יכולים כל רגע לקום וללכת, ללא כבלי נישואין, הופכים את הקשר לפחות מובן מאליו בעיני שנינו, ויותר מיוחד ופחות שגרתי. כי אחרי חתונה, עלולה להיווצר מין הרגשה של "כלואים ביחד". של איזה חוזה עבודה שחתמת עליו ואתה עכשיו מחוייב להישאר. וזה עלול לעשות נזק לכימיה ולחיבה בין בני הזוג שהיתה להם לפני. זה עלול ליצור תחושה שהצד השני הוא מובן מאליו ולהביא לשיגרה שוחקת ומשעבדת שתכבה את התשוקה ותגרום לה אט אט לדעוך.
אז כן, אני יודע שזה תלוי גם בבני הזוג עצמם, ואיך הם מנהלים את הקשר ואת הזוגיות שלהם. ומאסטר אוז ציין בפניי כאן שהוא מאושר מאוד מהנישואין שלו וברור לי שיש רבים אחרים כמותו וטוב שכך. אני יכול להעיד גם באופן אישי שהורי נשואים כבר 30 שנה ומאושרים מאוד יחד גם היום.
אבל הנקודה היא, שהם גם היו מאושרים ביחד לפני, וגם מאסטר אוז היה מאושר מאישתו לפני שהתחתן איתה. כך שמה בדיוק החתונה שינתה כאן?
בסופו של דבר, אחרי הארוע הנוצץ שנמשך כמה שעות קצרות בלבד ושבשבילו התכוננתם וטרחתם ללא הפסק בכמעט שנה ארוכה של סידורים, הוצאות כספיות גדולות, התרוצציות בכל מקום וכאבי ראש בלתי פוסקים, שבאו על חשבון דברים אחרים חשובים יותר שיכולתם לעשות במשך השנה הזו. (ובשביל מה? גם ככה 90% מהמוזמנים ישכחו מארוע שלכם בוקר אחריי. גם ככה 90% מהמוזמנים יגיעו עם חיוכים מזויפים, מתוסכלים על הקנס המתמשך הזה של הארועים שנופל עליהם כל חודש. גם ככה 90% מהמוזמנים מגיעים כי מרגישים מחויבים להגיע ולא כי הם רוצים לבוא . גם ככה 90% מהמוזמנים יעניין רק האוכל.)
כך שאחרי החופה ואחרי כל החתימות מול הרבנות, ואחרי הצהרת הנישואין זה לזו, מה, מה בעצם השתנה לטובה שלא היה לפניי? כלום. לעומת זאת, מה עלול להשתנות לרעה? הכל.
נערך לאחרונה על ידי Tsachi; 06-11-2016 בשעה 04:49. סיבה: שגיאות כתיב ותיקונים קלים.
דיון מגניב, אז ברשותך אמשיך. אבל יש כאן 2 נקודות שונות שאתה מתיחס אליהן ומערבב אותן, תן לי שניה להפריד בין הנקודות האלה:
איך שאני רואה את זה - נושא אחד הוא עצם החתונה, מה זה נותן, והנושא השני הוא הערבוב של החתונה ברבנות.
אנסה לתת את נקודת המבט שלי על כל נושא בנפרד:
מה נותנת חתונה שאין בלי חתונה... זה לא בדיוק ניתן לכמת ולא זהה בין מקרה למקרה.
אם, אתה לוקח את המקרה שלי, למשל - התחתנתי עם אישה מארץ זרה, שפגשתי אותה בארץ זרה נוספת, במצטבר גרתי איתה חודש ורבע בכל מיני מקומות בעולם כשהבאתי לה את הטבעת. נראה לך ש"בואי נגור ביחד בארץ, את בסבירות גדולה תחריבי את הקריירה שלך בשביל זה והילדים, אבל לא נתחתן כדי שאם תרצי להתגרש ממני יום אחד - תוכלי, ועל הדרך נעשה את התהליך שממילא צריכים לעבור במקרה כזה עוד יותר ארוך ומייגע" נשמע כמו הצעה יותר מפתה מ"בואי תתחתני איתי ונהיה ביחד לא משנה מה"? ד"א, התחתנו בארץ זרה שלישית, וכל מי שהיה לנו שם בחתונה זאת אחותי עם בעלה שקפצו לבקר. לא היה אירוע בארץ, כי ממילא לא רצינו לעשות אירוע שבו בסבירות גבוהה כל המוזמנים יגיעו רק מהצד שלי. זה לא הפריע לעצם החתונה בשום צורה, ולא היה מפריע גם אם היינו שם רק שנינו. אם אתה רוצה שאנסה להגדיר את זה במדויק - חתונה זה מסמך רשמי שאומר שבטבעת האירוסין שהבאתי לה - התכוונתי לכל מילה שאמרתי. אתה מדבר על סרבנות של רבנות? אני הייתי צריך להתאמץ כדי להוכיח למדינה שאני אשכרה נשוי ולא מזייף. הדוגמה שלי אמורה לסתור לך לא מעט דברים מהתפיסה הקלישאתית משהו, אני חייב לציין, של "מה זה חתונה".
וכן, האישור הרשמי הזה משנה, במודע ובתת-מודע, של שני הצדדים. מאותה הסיבה שהבאתי לך בהרצאה של דן גילברט - זה הופך את הדברים לבלתי ניתנים לשבירה ברגע, זה נותן רשמיות והכרה - לא בעייני הרשויות, לא בעיניי האנשים, אלא בעיניי הזוג עצמו. כשאתה חי עם חברה שלך וממשיך לחיות איתה - אתה חי במצב שניתן לשבירה ברגע, כשאתה קם יום אחד ואומר לה שאתה רוצה להתחתן איתה - אתה נותן הצהרה שאומרת לעצמך ולה 2 דברים: א) שאתה מוכן לקשר מחייב באמת (וכשיהיו ילדים, תדע מה זה אומר מחייב באמת), ב) שאתה מוכן גם לקבל את התשובה שלה בנושא, כל תשובה - כי אתה סגור על זה עם עצמך. ויותר ממה שאתה צריך את זה - האישה צריכה את זה, היא צריכה את ההתחייבות שלך, ושוב - כשיהיו ילדים, כשתראה מה זה עושה לאישה ולקריירה שלה, כשתראה מה זה עושה לך וכמה קשה להתמודד עם זה - תבין למה. וזה לא קורה היו לרוב כשמתחתנים, ובגלל זה אולי הרבה חתונות נגמרות לא משהו. התהליך המצוי נראה היום ככה: גר גבר עם חברה שלו, סבבה וטוב לו, והוא ממשיך לגור איתה עד שהיא רוצה ילדים יום אחד ואחרי שהיא מעכלת את זה, היא אומרת "טוב, נו, אז אתה מתכוון לעשות משהו בינינו?" - או באופן פשוט מאלצת אותו להתחתן או ללכת. ראיתי את זה קורה לא פעם ולא פעמיים, גם בין זוגות שבסוף דווקא חיים סבבה. יום אחד, כשהחברה שלך תפסיק להיות ילדה (וזה יקרה כשהיא תתחיל ברצינות לרצות ילדים, בגיל 30 ככה, אולי קצת לפני או אחרי), זה עלול לקרות גם לך.
אני לא בטוח שאצליח להעביר לך את הנקודה, בגלל שאנחנו מדברים בשפות שונות. ללא משקל של חיים מבוגרים, ללא ילדים ומשכנתא והתחייבויות אני לא יודע אם אתה יכול להבין את הצורך של אישה מבוגרת בהתחייבות כמו חתונה וגם לא את הצורך של עצמך, במיוחד אם אתה כותב דברים כמו "שזה עלול ליצור אוירה של כלואים ביחד". ניסית פעם לחיות כשהחיים לא שייכים לך, ואתה אוסף את פיסות החיים הקטנות פה ושם, כשהחיים שלך מתחילים ב-9 בערב ואתה עד אז כ"כ עייף שכל דבר עולה לך על העצבים? זה בערך מה שילדים עושים. אתה בטוח שאתה יודע מה זה בכלל "אוירה של כלואים ביחד"? אתה יודע עד כמה הילדים פוגעים באישה, בעצמאות שלה, בקריירה שלה? על מי היא צריכה לסמוך כדי לספק לה רשת בטחון וגב חזק - על מי שלא היה מוכן להתחייב לחיות איתה? פלא שהנשים של היום נהיות גברים והגברים של היום הופכים למתוסכלים ומיותרים?
"ימינו אנו",ד"א, שאתה מזכיר כל הזמן, גרועים למדי לדעתי. "העולם המורדני" הלך בדרך מחורבנת וצולעת בהרבה מובנים חברתיים. ובעקבות זאת, הקשיים שמערימים כשאחד מהצדדים רוצה להתגרש חלקית מוצדקים - זה כי היום כשגבר ואישה מתחתנים, הם לא באמת יודעים מה הם עושים כי הם לא מבינים ומפנימים את מהות ההתחייבות של האחד לשניה, אפילו לא קרוב. חלקית - בגלל שהממסד הדתי הוא רעה חולה בפני עצמו, מה שמעביר אותי לנושא השני - הקשר שבין הרבנות לחתונה.
הקשר הזה אכן עקום ובאופן עקרוני הממסד עקום, בגלל שהוא שואב את הכח שלו מהממסד המדיני ובגלל שאין אלטרנטיבה. אבל יש אלטרנטיבה שהיא יותר ויותר זמינה היום - לא להתחתן ברבנות. רוצה להתחתן - טוס לכל מקום בעולם שמאפשר לך להתחתן מבלי להיות אזרח (יש מלא כאלה, מיוון עד לאס ווגאס), ותתחתן כמה שאתה רוצה. רוצה אחרי זה לעשות מסיבה בארץ כי זה כיף (וזה כיף) - תעשה, לא רוצה - אל תעשה, רוצה להירשם כנשוי במרשם האוכלוסין - תירשם, לא רוצה - אל תירשם, זה לא קשור בכלל לעצם החתונה. רוצה מסמך שמחתן אותך, לא רוצה להתעסק עם הרבנות בכלל - קמו בארץ מלא עמותות למיסוד הקשר הזוגי, כאלה שמאפשרות לך להתחייב באותה ההתחייבות רק בלי להיות נשוי רשמית ברישומי האוכלוסין. פחות טוב, אבל אם שני בני הזוג אזרחים ישראליים - תכלס כמעט לא משנה היום, ופותר את כל העניין של הרבנות. אפשר לכתוב מפה ועד אילת על למה הרבנות היא ממסד עקום, מהם הגורמים להקצנה הדתית בימינו, האם נישואים אזרחיים זה טוב או לא, וכו' - כל זה מעניין, אבל לא לעצם הדיון הזה, שכאן כל מה שמספיק לדעת - שיש מלא דרכים להשאיר את הרבנות מחוץ לעסק ובכל זאת להתחתן. וכשמגיעים למצב כזה של להתגרש, אפשר להגיד שזה באמת המבחן האמיתי שאומר עם מי התחתנת, וכן, אל תצפה אף פעם שזה יהיה קל ופשוט, כי אם זה היה כזה - כנראה שלא היית מתגרש מלכתחילה.
נראה לי שהבאתי לך הרבה דברים להרהר עליהם, ונראה לי שלא תעשה את זה, לא היום. אבל אולי עוד כמה שנים כן. בכלל, צריך קצת מעבר לדף וחצי של כתיבה בפורום שמייגע לקרוא, בשביל לזרוע שינוי תפיסתי אצל מישהו. אבל אני סומך על החיים, רוב הסיכויים שעוד עשור, כשבתקווה אתחיל לגלות איך זה נראה כשהחיים חוזרים לידייך (חלקית) עם ילדים מתבגרים, אתה כבר תגלה למה מהלך החתונה שרד את כל הדרך האנושית והגיע עד היום.
נערך לאחרונה על ידי Jack_R1; 06-11-2016 בשעה 09:46. סיבה: שיפוצים אחרונים
זה נקרא מחוייבות, אל תשלה את עצמך, אבל כנראה שאתה כן משלה את עצמך, כמובן כנראה שלא במודע כי נראה לי שאתה עדיין לא בשלב של להתחייב אז אתה מסביר בעיקר לעצמך למה ככה עדיף, כי אם היית קצת חושב על זה, אין פה באמת צורך לשכנע מישהו ואת הדעה שלך הבהרת כבר במספר פוסטים, כרגע אתה רק חוזר עליה. (ברוח טובה כמובן)
עצם זה שגם אתה וגם החברה שלך ״יכולים כל רגע לקום וללכת״ כפי שאני מצוטט אותך אומר שאין מחוייבות ואתה מודע לכך שזה סותר את הנקודה מעל.
תגיד לי, ממה בית יהיה יותר חזק, בטון או קרטון?
כנ״ל מערכת יחסים, תשקיע בה, תתחייב אליה והתמורה תהיה בהתאם, תשאיר תמיד פתח מילוט ואולי יום אחד תשתמש בו, דרך אגב, גם בת הזוג שלך יכולה להשתמש באותו דרך מילוט, ההתחייבות הזאת היא הדדית...
מאוד אינדיבידואלי, לא כל החתונות אותו דבר, החתונה שלך (אם תהיה לך) תהיה כמו שאתה תעשה לך אותה.
אתה יכול להזמין 100 אנשים הכי קרובים אליך שרוצים לשמוח בשמחתך על חוף ים או 600 איש שבאים כי הם חייבים באולם שמכרת כליה בשבילו, בחירה שלך והבת זוג שלך.
לסיכום, דעה אישית שלי, אני חושב שאתה חי בעולם של סטריאוטיפים, מדבר על חתונות ונישואים בלי לחוות אותם, כמו לדבר על אופנועים מבלי לרכב על אחד.
אני גם חושב שלא ניתן להסביר לך על כך כי זה כמו לנסות להסביר למישהו מה זה לגדל ילד, את הקושי והאושר שהוא מביא, אחד מהדברים הלא ניתנים להסברה האלו...
רק אשתמש במשפט הכי שנוא עליי, שיהיה לך תבין.
ובנימה הזאת, למה צריך מחוייבות?
כי ככה בונים משפחה, לא קשור לילדים, משפחה, מערכת יחסים יציבה שכאשר מגיעים לבאמפר קל לא לוקחים את כל החפצים והולכים להורים, שמפרגנים אחד לשני ומשקיעים אחד בשני, כי התחייבת לכך עד לסוף ימי חיי, מבלי לשמור את פתק ההחלפה...
לסיכומו של חפירה, מצב של ״זה מה שיש ועם זה ננצח״. (בנימה הומוריסטית)
נערך לאחרונה על ידי zrobavel; 06-11-2016 בשעה 09:52.
מעניין אם הרגלי הרכיבה בקבוצה או לבד תואמים את ההשקפה על נישואים
רכיבה יכולה לבטא אינדיבידואליות טהורה ולא קבלת מוסכמות חברתיות (לא לבלבל עם מוסכמות בטיחותיות ברכיבה)
אתה לא קורא/מקשיב למה שאומרים/כותבים לך.
זה שאתה לא נשוי עכשיו, לא אומר שאם תרצה הלילה לקום וללכת, חברה שלך לא יכולה להעביר אותך 7 מדורי גיהינום,
כולל לדרוש לקחת חצי מהקרן פנסיה שיש לך עוד מהצבא-קבע, 5 שנים לפני שפגשת אותה בכלל.
ואם אתה לא תיקח עו"ד נורמלי ותסמוך על ההיגיון של השופט, תמצא עצמך עם חור תחת ברוחב 5 צול.
בלי נישואין ובלי אירוע נוצץ ובלי חתונה.
זה המצב המשפטי.
מבחינה דתית, אם תרצה הלילה לקום וללכת חברה שלך יכולה להעביר אותך 7 מדורי גיהינום ברבנות,
תידרש לעבור טקסים הזויים ולשלם כל מיני תשלומים כדי להתגרש, פשוט כי ביהדות יש נישואין שמקורם ב"קידושי-ביאה"
(אני מקווה שאחרי כל הזמן שאתם גרים יחד היא תוכל לטעון לפחות את זה).
מה שאומר שצריך "גירושין לחומרה".
ואם אתה לא תיקח עו"ד/טוען רבני נורמלי ותסמוך על ההיגיון של הדיינים, תמצא עצמך עם חור תחת ברוחב 5 צול.
בלי נישואין ובלי אירוע נוצץ ובלי חתונה.
זה המצב הדתי ליהודים (לפי מה שרשום בת"ז שלך, ולא מעניין אף אחד שאתה מאמין במפלצת הספגטי המעופפת) בישראל.
ראה את הכתוב מעלה - להשתנות לרעה בגלל נישואין זה רק בטיפ-טיפה.
רמת השיט שתעבור בפרידה בלי נישואין תלויה באכזריות של בת הזוג שלך.
להשתנות לטובה - הצהרה רשמית על מחוייבות ונאמנות וכל זה יכולה לעשות המון טוב למערכת יחסים טובה -
ראה את המגילות של ג'ק (no offence יקי, כן?).
אני למשל נשוי מטעם עצמי (היה אירוע מצומצם עם קרובת משפחה שהתחפשה ליאיר לפיד ושבוע אח"כ מסיבת טראנס לחברים), רווק בת"ז, עם ילדים,
ולא משלה את עצמי לרגע שמשהו פתוח לעומת נישואין מוכרים ע"י המדינה - אני נשוי (וטוב לי).
הרשאות פרסום
